כ-600 כלבים, חתולים קבורים כשהם בתנוחת שינה ובחלקות נפרדות. רבים מהם עונדים קולרים או פרטי נוי אחרים, ונראה שטופלו למרות פציעות או גיל מבוגר, כפי שנהוג בעשות בחיות מחמד כיום. אך בעלי חיים אלו לא נקברו לאחרונה. למעשה, האדם האחרון שקבר את בעל החיים שלו באתר הקבורה במצרים, שנמצא לחופי הים האדום, עשה זאת לפני כמעט 2,000 שנה.
האתר, הממוקם בנמל הרומי הקדום ברניס (Berenice), התגלה לפני 10 שנים, אך מטרתו של המקום לא הייתה ידועה. כעת, חפירה רחבה שנעשתה במקום חשפה את מקום קבורתם של כמעט 600 חתולים וכלבים, יחד עם עדות חזקה לכך שבעלי החיים האלו גודלו כחיות מחמד אהובות. אם טענה זו נכונה, היא תהפוך את האתר לבית הקבורות העתיק ביותר לחיות מחמד שעד כה אותר בעולם.
"מעולם לא נתקלתי בבית קברות כזה", אמר מייקל מקינון, זואולוג באוניברסיטת וויניפג שחוקר את תפקיד בעלי חיים בעת העתיקה, אך לא היה מעורב בתגלית החדשה. "הרעיון של חיות מחמד כחלק מהמשפחה הוא קשה לתפיסה בימי קדם, אבל אני חושב שהיו להם חיות מחמד".
הארכוזואולוגית מרתה אוסיפינסקה ועמיתיה מהאקדמיה הפולנית למדעים גילו את אתר הקבורה לראשונה ב-2011.
נראה כי באתר הקבורה עשו שימוש במאה הראשונה והשנייה לספירה, בתקופה שבה בברניס היה נמל רומאי שוקקת, שבו סחרו בשנהב, בדים ומוצרי יוקרה נוספים שהגיעו מהודו, מדינות ערב ואירופה.
אוסיפינסקה ועמיתיה חשפו עד כה שרידים של 585 בעלי חיים נוספים מהאתר, וחקרו לעומק את העצמות. וטרינר סייע לקבוצה להבין את התזונה ואת נסיבת המוות של בעלי החיים.
מהמחקר התברר כי נראה שבעלי החיים הונחו בעדינות בבורות שהוכנו מראש בקפידה. רבים מהם כוסו בחלקים של כלי חרס, ש"יצרו סוג של ארון קבורה", אמרה אוסיפינסקה. יותר מ-90% מהם חתולים, רבים מהם ענדו קולרים או שרשראות שנוצרו מזכוכית או צדפים. חתול אחד נמצא בתוך כנף של ציפור גדולה.
הצוות לא מצא ראיות למומיפיקציה, העלאת קורבן או תהליך טקסי מוכר אחר שהיה נהוג בעת קבורות עתיקות של בעלי חיים.
בברניס, נראה כי רוב בעלי החיים מתו מפציעה או ממחלה. לחלק מהחתולים היו עצמות שבורות או שבירות אחרות שנראה כי נגרמו מנפילות או מבעיטה מסוס. אחרים מתו צעירים, כנראה ממחלה מדבקת.
הכלבים, המהווים כ-5% מכלל בעלי החיים שנמצאו (5% אחרים הם קופים), היו בדרך כלל מבוגרים יותר כאשר מתו. רבים מהם איבדו את שיניהם או סבלו ממחלה תקופתית או מהתנוונות של המפרקים.
העובדה כי בני האדם טיפלו בכזו מסירות בבעלי החיים, במיוחד באזור שבו כמעט כל המשאבים היו מיובאים, וכי נעשו מאמצים רבים כדי לקבור אותם, מציעה כי לאנשים שהתגוררו בתקופה זו בברניס היה קשר עמוק עם הכלבים והחתולים שלהם. "הם לא עשו את זה עבור האלים או מכל סיבה תועלתנית אחרת", אמרה אוסיפינסקה. במקום, היא טוענת כי מערכת היחסים בין בני האדם לבין בעלי החיים שהתגוררו במקום הייתה "קרובה באופן מפתיע", לזו שאנו רואים כיום.
הארכיאולוג ווים ואן ניר מהמכון הבלגי למדעים טבעיים (Royal Belgian Institute of Natural Sciences), החוקר את מערכת היחסים בין בני אדם לבין בעלי חיים בעולם העתיק, הוסיף: "מעולם לא ראיתי חתול עם קולר מתקופה כה קדומה". עם זאת, הוא סבור כי ייתכן שאנשי ברניס הערכו את החתולים והכלבים שלהם בשל נסיבות שלא מבוססות על רגש, כגון שימוש בחתולים כדי לצוד עכברים, ושימוש בכלבים כדי לשמור על הבית מאויבים.
אוסיפינסקה מקווה שהפרסומים החדשים ישכנעו ארכיאולוגים שחיות לוויה ראויות למחקר. "בהתחלה, ארכיאולוגים מנוסים רבים לא עודדו אותי לחקור את הנושא. אני מקווה שתוצאות המחקר יוכיחו כי הוא היה שווה את המאמץ".
