במדינת ישראל אין גורם שאוסף ומתכלל את נתוני האכיפה כלפי כלבים מסוכנים - כך עולה מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
בדו"ח, שנכתב לבקשת ח"כ לשעבר מיקי חיימוביץ' - שכיהנה כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת הקודמת, נכתב עוד כי הנתונים על מספר הכלבים המסוכנים בישראל הינם חלקיים, בין היתר משום שרבים מהכלבים אלו אינם מוכרים לרשויות, וכן בשל דיווח חלקי של הרשויות על אודות כלבים אלו.
כלב מסוכן הוא כלב העונה על לפחות אחת משלוש אפשרויות:
1. כלב שמלאו לו שלושה חודשים ונשך נשיכה שגרמה לחבלה.
2 . כלב השייך לגזע מסוכן.
3. כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן וקיים דמיון בין דפוסי התנהגותו ותכונותיו הפיסיות לאלו של כלב השייך לגזע מסוכן. גזע מסוכן מוגדר כגזע ששר החקלאות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע לגביו שהוא גזע מסוכן, כאשר בתוספת לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, מנויה רשימה של גזעים אלו.
לקריאה נוספת:
מידע על כלבים הרשומים ברשויות המקומיות בישראל מרוכז במרכז הארצי לרישום כלבים, שהוקם בשל אותו החוק. מנותני משרד החקלאות, שהינם כאמור חלקיים, עולה כה בשנת 2020 היו רשומים בישראל 527,647 כלבים. מתוכם 12,138 מוגדרים ככלבים מסוכנים, שהם 2.3% מכלל הכלבים הרשומים. מספר הכלבים המסוכנים עלה בין השנים 2020-2016, בכ- 62%. עם זאת, שיעורם של הכלבים המסוכנים מתוך סך אוכלוסיית הכלבים בישראל עמד על כ-2% בשנים אלו, ושיעורם אף קטן במהלך תקופה זו.
בפילוח לפי גזע, מבין הכלבים המסוכנים, הכלב המסוכן השכיח ביותר בישראל בין השנים 2020-2016 הינו גזע הפיטבול, ששיעורו גדל בשנים אלו. הפיטבול היווה 56% מהכלבים המסוכנים בשנת 2016, ו-69% מהכלבים המסוכנים בשנת 2020.
בין השנים 2020-2016 נרשמו 9,330 אירועי נשיכה. מתוכו, מספר הנשיכות של כלבים מסוכנים לשנים אלו היה 435, כלומר שיעור של כ- 4.7% מכלל הנשיכות, כפול מחלקם באוכלוסיית הכלבים. שיעור אירועי תקיפה/נשיכה שאירעו על ידי כלבים מסוכנים, מתוך כלל הנשיכות, עלה מ- 3.2% ל- 5.7% בין השנים 2019-2016, וירד במעט בשנת 2020.
בפילוח לפי גזע, בין השנים 2020-2016, מספר הנשיכות/אירועי התקיפה הרב ביותר מבין הכלבים המסוכנים בוצע על ידי כלב מגזע הפיטבול (סך של 337 מקרים בין השנים 2020-2016).
החוק להסדרת הפיקוח על כלבים קובע את מסגרת האכיפה הכללית של החזקת כלבים בישראל, ותקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), נועדו בין היתר להטיל שורת הגבלות בנוגע לכלבים מסוכנים, ובכללן הגבלות על ייבוא כלבים אלו, החזקתם, ריבויים, מכירתם ומסירתם.
גורמים הפועלים בארגונים למען בעלי חיים ציינו כי עצם ההגבלות, שאמנם נועדו להגנה, בפועל מרתיעות אנשים מלהחזיק בכלבים אלו, וכתוצאה מכך כלבים אלו מוחזקים בידי גורמים שליליים וקיים סחר בהם מתחת לפני השטח.
9 צפייה בגלריה
אירועי תקיפה או נשיכה שדווחי למרכז הרישום, לפי גזע מסוכן
(מתוך דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת)
משיחות עם וטרינרים עירוניים נמסר כי שתי הסוגיות המרכזיות עימן נאלצים להתמודד במסגרת אכיפה נגד כלבים מסוכנים הן בעלי כלבים מסוכנים שאינם מוכנים לעקר/לסרס את כלבם, וכן בעלי כלבים מסוכנים שלא רושמים אותם ולא מוציאים להם רישיון כדי שלא ידרשו לעמוד בתנאי הרישוי המיוחדים להם.
לפי משרד החקלאות, סמכות האכיפה לפי החוק נתונה בידי הרופאים הווטרינרים והפקחים העירוניים/הרשותיים שלהם. במקרים מסוימים, משמשת גם משטרת ישראל כגוף אוכף בתחום הכלבים המסוכנים.
מהמסמך עולה כאמור כי אין אף גורם שאוסף ומתכלל את נתוני האכיפה כלפי כלבים מסוכנים. על פי משרד החקלאות, מכיוון שסמכות האכיפה לפי החוק נתונה בידי הרופאים הווטרינרים והפקחים העירוניים/הרשותיים שלהם, כך גם המידע אודות האכיפה מצוי ברשות הרשויות המקומיות ולא בידי משרד החקלאות.
לדברי מנהל השרות הווטרינרי העירוני, כל רשות ורשות מנהלת את עניינה באופן עצמאי במערכות העירוניות שלה ללא דיווח לגורם מרכזי אחד. לדברי המרכז לשלטון מקומי, המידע בדבר ביצוע האכיפה בנושא כלבים מסוכנים (אכיפה ופיקוח בכלל) אינו מצוי בידם. מכאן, שעל מנת לקבל תמונה כוללת של מצב האכיפה, יש לפנות לכל אחד מהווטרינרים העירוניים/הרשותיים בנפרד.
לדברי המשטרה, משטרת ישראל אינה מטפלת בהסדרת הריבוי, הסחר, ואופן העיקור של כלבים מסוכנים, ותחומים אלה מטופלים על ידי אנשי המקצוע האמונים על כך.
במקרים מסוימים בהם קיימת עבירה נוספת הקשורה לטיפול משטרת ישראל, אזי גם העבירה הנוגעת לכלב המסוכן תטופל על ידי המשטרה. עם זאת, ישנם מקרים שהעבירה תטופל על ידי משטרת ישראל, גם כעבירה יחידה בתיק.
לפי נתוני המשטרה, בין השנים 2016-2020 נפתחו 37 תיקים הכוללים עבירה של החזקת כלב מסוכן בניגוד להוראות. בין השנים 2020-2017 נפתחו תשעה תיקי חקירה בהם עבירה זו הייתה העבירה היחידה בתיק, כאשר בממוצע בכל אחת משנים אלו נפתחו שני תיקים בלבד. בין השנים 2020-2016 ב- 19 תיקים הכוללים עבירה זו הוגש כתב אישום.
גורמים שונים מארגונים הפועלים למען בעלי חיים הצביעו על מספר קשיים באכיפה, הנובעים בין השאר מכך שכלבים אלו נסחרים ברובם "מתחת לרדאר" וברשתות החברתיות - בהן לא מצוינים פרטי מיקום מזהים, קשה לרשויות להתחקות אחר כלבים אלו ולא ניתן לשלוח במקרים אלו וטרינר עירוני/רשותי.
כמו כן, כלבים אלו לעיתים מצויים ביישובים שגישת גורמי האכיפה אליהם מורכבת – כגון יישובי החברה הערבית.
קושי נוסף הוא שהחזקתם של גורי כלבים אלו פעמים רבות מצויה בידי עבריינים. נדרשת פעולה משותפת ומורכבת של הרופא הווטרינר שהינו בעל המיומנות המקצועית אך אינו יכול להתמודד מול העבריינים, לצד המשטרה הנדרשת על מנת להגן על גורמי המקצוע, אך בעצמה אינה בעלת מיומנות ויכולת לאכוף בתחום זה.
יתרה מזאת, קיים חוסר בכוח אדם: בחלק גדול מהרשויות אין מספיק פקחים, בחלק מהרשויות אין וטרינר, וגם אם יש - לעיתים הוא מועסק במשרה חלקית מאד, דבר שמאפיין חלק מיישובי החברה הערבית. הענישה בתחום זה הינה מינימלית ופעמים רבות מסתכמת בקנס, לפיכך אין הרתעה כלפי המגדלים של כלבים אלו שלא כחוק.
לפי מרכז המחקר של הכנסת, שילוב של בעיות אלו, לצד היעדר ריכוז נתוני האכיפה בתחום זה בידי גורם מרכזי אחד, מקשים על קבלת תמונה של מצב האכיפה בתחום זה, ובכך מקשים גם על היכולת להוביל לשיפורה.
לדו"ח המלא לחצו כאן
