הסרט התיעודי Seaspiracy, שעלה לנטפליקס בשבוע שעבר, עוסק בנזקים שגורמת תעשיית הדיג העולמית לכדור הארץ. יוצרי הסרט, אלי ולוסי טבריזי, יוצאים למסע שמתחיל בבעיות האקולוגיות שנגרמות בשל הרג לווייתנים ודולפינים, ובהמשך מגיעים להבנה כי הבעיה האמיתית היא הדיג.
בסרט מדובר בין היתר על כך שדיג מכמורת נחשב להרסני ביותר מבין שיטות הדיג. מדובר בשיטה שבה ספינה גוררת רשת על גבי קרקעית הים, ולוכדת את בעלי החיים הנקרים בדרכה. חלק מציוד הדיג, כגון "דלתות" הרשת (לוחיות מתכת השומרות על הרשת פתוחה במהלך הגרירה) וכבלי הקרקעית, נגרר בתוך המצע החולי וחורץ אותו כמו מחרשה בשדה. רוחב כלל המערך שנגרר על גבי הקרקעית הוא כ-40-20 מטרים, ורוחב מפתח הרשת עצמה הוא כ- 22-12 מטרים.
"רשתות מכמורת נגררות בקרקעית הים והורסות את כל מה שבדרך. הדייגים מורידים את הרשת לקרקע, גוררים אותה לאורך קילומטרים ארוכים. ברשתות נלכדים יצורים רבים שלא היו אמורים להיתפס, כגון דולפינים, צבי ים ואחרים. גם קרקעית הים נפגעת: שוניות אלמוגים, וצמחייה ימית. זה כמו לחרוש את האדמה, רק בים", הסביר ד״ר יוסי אייזן, חוקר חקלאות מים וים, הפקולטה למדעי הים, המרכז האקדמי רופין.
לפי אלון רוטשילד מהחברה להגנת הטבע, בשיטה זו, שיעור שלל הלוואי - דגיגים צעירים, מינים לא מסחריים ומינים מוגנים המושלכים חזרה לים לרוב כשהם מתים - גבוה במיוחד. בישראל, אחוז שלל הלוואי מתוך סך השלל עומד על 80%, כשמרבית המינים (כ- 75%) העולים ברשת חסרי ערך מסחרי.
ד"ר אייזן הוסיף כי "בגלל שיש כל הזמן דיג, כיום כבר כמעט שלא נותרו דגים, וצריך להתאמץ הרבה יותר כדי לתפוס את אותן הכמויות שבעבר הצליחו לתפוס בקלות. לכן עושים שימוש ברשתות הענק האלו שלוקחות איתן את כל מה בדרך, וזה הורס את הים".
החוקר הימי ציין שהפגיעה בים גם מחריפה את שינוי האקלים, שכן "הים שלנו אוגר בתוכו פחמן. הוא יכול לאסוף פי 20 מכמות הפחמן שאוגרים היערות. ברגע שהרשתות הורסות את הצמחייה בים, הן גם פוגעות בכדור הארץ".
(הסבר על דיג מכמורת)
ד"R אייזן הסביר כי כפי שצוין בסרט, כדור הארץ הוא מעין מערכת אחת גדולה, והיצורים בים הם כמו פועלים שמתחזקים אותה. ברגע שמוציאים אותם מהמשוואה, אין מי שיתחזק את המערכת והכל קורס.
לדבריו, "בעלי החיים הימיים לא משמשים רק למזון, הם חיוניים לתפקוד של כדור הארץ. הם מעלים את כל החומרים שנמצאים בקרקעית, מקררים את הים. ברגע שפוגעים בזה, פוגעים בכל מה שנקרא כדור הארץ. אנשים חושבים שיש דבר כזה שנקרא 'דיג בר קיימא', ואין דבר כזה. בר קיימא זה להפסיק לדוג".
בתוך כך, לפי מאמר שפורסם החודש בכתב העת Nature, רשתות הדיג הגדולות פוגעות בקרקע הים שאותו הן "חורשת", ובכך משחררות פחמן שהיה אצור בקרקעית הים, וגורמת לו לפלוט גזי חממה בהיקף השווה לזה של כלל התעבורה האווירית הגלובלית – 1 ג'יגה-טון פחמן בכל שנה. שחרור הפחמן למים מגדיל את תהליך עליית החומציות של הים, ומחמיר את שינויי האקלים.
"לים יש שתי בעיות עיקריות: האחת היא הרס הים על ידי גרירה של רשתות הענק. הספינות דיג מאוד מתקדמות, הן כמו מכונות הרג שיודעות להוציא את המקסימום. הבעיה השנייה היא דיג היתר. אנחנו מכחידים מינים שלמים. צריך להפסיק כי זה פוגע בכוכב שלנו. הגזמנו, לקחנו יותר מדי, ובקרוב נגיע לנקודת האל-חזור. אנחנו לא יודעים מתי להפסיק, גורמים להרס עצמי", אמר החוקר.
ד"ר אייזן סיפר שדליפת הנפט הגדולה שאירעה במקסיקו ב-2010 גרמה באופן אירוני להתאוששות של הדגים באזור, כי הדיג באזור נאסר בשל הנפט. "הפגיעה העיקרית בים היא לא פלסטיק או חומרים מזהמים. היא הדיג", אמר.
רשתות הדייגים - מעל 50% מכלל הפלסטיק בים
ניסיון חילוץ לווייתן שנתקע ברשת דייגים
(CARMELO ISGRÒ, BIOLOGIST, DIRECTOR OF MUMA-MUSEUM OF THE SEA OF MILAZZO)
רשתות הדייגים בפני עצמן גורמות גם הן לנזקים משמעותיים לים. רובן עשויות מפלסטיק, ומעל 50% מכלל הפלסטיק שנמצא בים הוא רשתות הדיג. הן מושלכות על ידי הדייגים או נקרעות; בעלי החיים נתפסים בהן ונפגעים, והן גם מגיעות לקרקעית הים, שם יושבות על אלמוגים וגורמות לנזקים בלתי הפיכים. "מה שמחזיק את האלמוגים זה הדגים, והאלמוגים את הדגים. אז אם הדגים לא יכולים להגיע לאלמוגים בגלל שיש עליהם רשתות – כולם נפגעים", ציין אייזן.
איך ניתן לשפר את המצב? "אפשר פשוט להפסיק לדוג. להפחית כמה שיותר, לעשות אכיפה מוגברת ולחוקק חוקים שמגבילים את הדיג. אפשר למצוא חלופות, כגון גידול דגים או השגת מזון ממקור חלבון אחר. אני חושב שניתן לגדל דגים ביבשה או בים, אבל צריך למצוא שיטות יותר ידידותיות. אחת מהן זה חקלאות מים וים, שמאפשרת לגדל דגים ביבשה עם מי ים".
