מדעניות, פוליטיקאיות ואמניות - נשים, שמהוות כ-50 אחוז מאוכלוסיית העולם, עומדות כיום בחזית המאבק הסביבתי. "לאורך השנים היו מאבקים סביבתיים מפורסמים שהובלו על ידי נשים, שכללו שיח נשי ושיצרו שינויים משמעותיים", אומרת ד"ר נטע ליפמן, מנכ"לית האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה. לדבריה, מדובר בשינוי מבורך. "לאורך ההיסטוריה, לנשים היו יותר קשיים באקדמיה, למשל, בגלל השילוב בין המשפחה לקריירה. הדבר הצריך יצירתיות, אך כיום יש מודעות לקשיים האלו, הן מצד הנשים עצמן והן מצד הסביבה, מה שסלל את הדרך להובלה נשית".
מעבר לכך, לאורך השנים יש שאף קשרו בין פעילות בתחום לבין העצמה נשית, מה שיצר את פילוסופיית האקו-פמיניזם – שקוראת לחיזוק מעמד האישה באמצעות עשייה אקולוגית.
לכבוד יום האישה, איגדנו את שמותיהן של כמה פעילות סביבתיות בולטות ומובילות בתחומן, שעושות חיל בארץ ובעולם.
חוקרות שמגנות על הטבע בעזרת מדע
ד"ר סילביה ארל היא ביולוגית ימית אמריקנית, סופרת ומרצה. ארל היא אחת מ"חוקרות הבית" של נשיונל ג'יאוגרפיק מאז 1998, והיא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כמדענית הראשית של מנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי של ארצות הברית (NOAA). כחוקרת, ארל נחשבת למומחית עולמית לפגיעות ימיות שנגרמות בשל דליפות נפט, והיא הובילה משלחות מחקר בעת מלחמת המפרץ הראשונה, במטרה לבדוק את ההשלכות הסביבתיות מהרס בארות הנפט בכווית ועיראק. ב-2010 היא שימשה כיועצת בעת דליפת הנפט במפרץ מקסיקו. ארל הקימה בשנות ה-90 המאוחרות את קרן "המשימה הכחולה" (Mission Blue) למען חקר אוקיינוסים והגנתם, וכיום קיימים 50 מרכזים של הקרן בפריסה עולמית, בצפון ודרום אמריקה, באסיה ובאוסטרליה.
8 צפייה בגלריה
ד"ר סילביה ארל מקבלת את התואר לשם כבוד מפרופ' גוסטבו מש, רקטור האוניברסיטה ופרופ' רון רובין , נשיא אוניברסיטת חיפה
(צילום: אוניברסיטת חיפה)
פרופ' נגה קרונפלד-שור היא פרופסור מן המניין בבית הספר לזואולוגיה ובבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, והיא מונתה השנה למדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה. קרונפלד-שור פרסמה כחוקרת למעלה מ-100 מאמרים מדעיים, שעוסקים בפיזיולוגיה אקולוגית –תגובות בעלי חיים וצמחים לסביבתם, בחקר שעונים ביולוגיים בבעלי חיים ובבני אדם ועוד. קרונפלד-שור כיהנה במספר תפקידי מפתח באקדמיה, ביניהם כראשת המחלקה ובית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב וכמנהלת האקדמית של הגן למחקר זואולוגי. בנוסף, היא כיהנה בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע, הייתה ראש הוועדה המדעית-מקצועית של מליאת רשות הטבע והגנים ולקחה חלק בוועדות מקצועיות רבות אחרות.
פוליטיקאיות מהצד האקולוגי של המפה
כריסטיאנה פיגרס היא דיפלומטית מקוסטה ריקה שפועלת מזה כארבעה עשורים למען קביעת מדיניות בינלאומית בתחומי אקלים, אנרגיה מתחדשת, קיימות וניצול קרקעות. פיגרס התחילה את דרכה כעובדת שגרירות במערב גרמניה, ועברה בשנות ה-90 לארה"ב – אז תפסה הקריירה שלה תפנית ירוקה. ב-2010 היא מונתה ליושבת ראש אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינוי האקלים (UNFCCC), ותחת הנהגתה התגבש ב-2015 הסכם פריז פורץ הדרך, שעליו חתמו 195 מדינות (ביניהן ישראל). ההסכם נועד להאט את קצב החרפתו של משבר האקלים ולהגביל את ההתחממות אל עד 2-1.5 מעלות צלזיוס באמצעות הפחתת פליטות גזי החממה בעולם, זאת לצד היערכות לנזקיו הצפויים של משבר האקלים. בעקבות פועלה הייתה פיגרס מועמדת לתפקיד מזכ"לית האו"ם ב-2016, אך היא פרשה מהמרוץ. כיום פיגרס מעבירה הרצאות רבות ברחבי העולם בנושא המאבק במשבר האקלים. בנוסף, היא הקימה מספר עמותות בתחום וכתבה ספרים על פועלה, האחרון שבהם התפרסם בשנה שעברה.
מיקי חיימוביץ' היא אשת תקשורת לשעבר וחברת כנסת ישראלית. חיימוביץ' הגישה במשך כעשור את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 2, ולאחר מכן בערוץ 10, עד לפרישתה ב-2011. כעיתונאית, היא יזמה כתבות בנושאי חברה וסביבה, לרבות תחקירים על זיהום מי ים, על זיהום אוויר ועל משבר האקלים. חיימוביץ' הובילה את קמפיין הבריאות העולמי "יום שני ללא בשר" ("Meatless Monday") בישראל, וקראה במסגרתו לצמצום הצריכה של מנות בשריות במוסדות ציבוריים, במשרדים ממשלתיים ובחברות מסחריות גדולות. ב-2019 הצטרפה חיימוביץ' למפלגת כחול לבן, ועם הקמת ממשלת האחדות היא מונתה ליו"רית ועדת הפנים והגנת הסביבה. במהלך כהונתה הגישה חיימוביץ' הצעות חוק שנוגעות בזיהום במפרץ חיפה, נגד משלוחים חיים, נגד הרעלת אוכלוסיית הנשרים הנכחדת בישראל ועוד.
פעילות חברתיות שפועלות למען הפלנטה
גרטה טונברג, האקטיביסטית השוודית שפועלת למיתון משבר האקלים, היא החברה הצעירה ביותר ברשימה. טונברג זכתה לחשיפה ב-2018, כשהייתה בת 15 בלבד, בעקבות הפגנה שהיא יזמה ליד בניין הפרלמנט השוודי. פעילותה הובילה להקמת תנועת Fridays for Future, שמארגנת הפגנות דומות ברחבי העולם מדי יום שישי, במטרה להפעיל לחץ על ממשלות בנושא הטיפול במשבר האקלים. ההפגנות שהובילה טונברג הלכו והתרחבו וכללו לאחר כשנה כמיליון משתתפים ברחבי העולם, מה שהוביל להשתתפותה בוועידת האקלים באו"ם. אל האירוע הגיעה טונברג בכלי שיט שחצה את האוקיינוס האטלנטי במשך שבועיים באמצעות אנרגיית הרוח (מפרשית) ושהחשמל על סיפונו הופק באמצעות פאנלים סולאריים וטורבינת רוח – זאת במטרה להימנע מטיסות טראנס-אטלנטיות ולהפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלה. בעקבות פעילותה היא זכתה להכרה נרחבת, וב-2019 היא נבחרה לאשת השנה של מגזין טיים. שמה אף הוזכר בין המועמדים לפרס נובל לשלום באותה השנה.
ד"ר ליהי שחר ברמן היא אקטיביסטית ישראלית שנאבקת במפעלים המזהמים במפרץ חיפה. את דרכה התחילה שחר ברמן בתנועת מגמה ירוקה, וברבות השנים הפכה למרכזת הפעילות של התנועה והעלתה למודעות את סיפוריהן של משפחות שנפגעו בריאותית בשל מגורים בקרבת המפעלים המזהמים בעיר. במסגרת המאבק היא הובילה הפגנות גדולות ופעלה באופן שוטף מול משרדי הממשלה. עבודתה ועבודת הפעילים האחרים בתנועה הובילה לשיפור איכות האוויר במפרץ, בין היתר בשל ההגבלות שהושתו על המפעלים המזהמים והאיסור שהוטל על תנועת רכבי דיזל מזהמים בחיפה. זיהום נוסף עתידי נמנע בשל הקפאת ההחלטה להרחבת בתי הזיקוק על ידי בית המשפט העליון ביולי האחרון. ב-2019 זכה המאבק שהיא הייתה ממוביליו בפרס נחמה ריבלין לקיימות. באותה השנה הצטרפה שחר ברמן כעמיתה לתוכנית "ממשק" ליישום מדע בממשל. כיום היא משמשת כמנהלת תכנית מפרץ חיפה ברשות מקרקעי ישראל.
נשות עסקים שיוזמות שינוי סביבתי
מירנדה וונג היא יזמת קנדית והיו"רית של חברת BioCollection, ששמה לעצמה כמטרה למצוא פתרון לבעיית פריטי הפלסטיק שאי אפשר למחזר. לשם כך עושה החברה שימוש בתהליך כימי שפותח בה, שהופך את הפולימר הפלסטי לחומצות אורגניות שנחוצות לתעשייה, תוך ניצול של כ-90 אחוז מפסולת הפלסטיק. את הרעיון הראשוני למיזם הגתה וונג בתור תלמידת תיכון, והיא המשיכה בפיתוחו במהלך לימודיה לתואר בביולוגיה, פילוסופיה והנדסה באוניברסיטת פנסילבניה שבארה"ב. ב-2018 זכתה וונג בפרס Young Champions of the Earth של האו"ם, ובנימוקים לקבלת הפרס נכתב שהפיתוח שיצרה יוביל לירידה בכמות הפסולת העולמית. וונג לא עצרה בזאת, והמשיכה לגרוף פרסים נוספים, זאת בשעה שהפיתוח שלה אומץ על ידי חברות ועיריות בעולם, לרבות עיריות סן פרנסיסקו וסן חוזה שבארה"ב.
אינה ברוורמן היא יזמת ישראלית והמייסדת והיו"רית של Eco Wave Power, חברת אנרגיה מתחדשת שמתמקדת בייצור חשמל באמצעות אנרגיית הגלים ושמטרתה היא לייצר אנרגיה נקייה ולקדם הליכים רגולטוריים שקופים בתחום. החברה הונפקה בבורסת שטוקהולם ב-2019, לפי שווי של 58 מיליון דולר. ברוורמן, שהשתתפה בעונה הראשונה של הריאליטי הפופולרי "האח הגדול", הקימה את החברה בגיל 24 בלבד. לדברי ברוורמן, אחת מהסיבות המרכזיות שעוררו את משיכתה לתחום האנרגיה הנקייה הייתה העובדה שהיא נולדה בברית המועצות שבועיים בלבד לאחר אסון צ'רנוביל, שבעקבותיו היא סבלה מקשיים בריאותיים. כיום מפעילה חברת EcoWave מתקן בעל כושר ייצור של 5 מגה-וואט בגילברטר, ונמצאת במגעים להרחבת פעילותה.
אמניות שצובעות את העולם בירוק
אגנס דנס היא אמנית הונגריה-אמריקאית שידועה במיצגיה הסביבתיים. דנס נחשבת לחלוצת זרם האומנות האקולוגית, שהחל כתגובה למשבר הסביבתי העולמי, ושמשלב יצירה עם פעילות הסברתית, שיתופי פעולה קהילתיים ופעילות שיקום טבע בשטח. דנס מכונה לעיתים ה"סבתא" של התחום. פעילותה, שהחלה בשנות ה-60, מתמקדת בנקודות המבט האנושיות על תהליכים טבעיים. אחת מיצירותיה הבולטות היא Wheatfield - A Confrontation (שדה חיטה – עימות): שדה חיטה בגודל של כ-8 דונמים שהיא שתלה ב-1982 בלב מנהטן, במטמנת פסולת שנוצרה בעקבות בנייתם של מגדלי התאומים – מרחק קצר מהבורסה בוול סטריט. השדה נשתל ידנית בסיוע מתנדבים, והוא הניב לבסוף 450 קילוגרם של חיטה ראויה למאכל. דנס זכתה בעשרות פרסים על פועלה האמנותי והסביבתי, ותצלומים של מיצגיה מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון המטרופולין ובמוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק.
נירית לבב פקר היא אמנית ויוצרת ישראלית רב-תחומית שידועה בפסליה הגדולים והמרשימים, שאותם היא יוצרת מחפצים ממוחזרים. לבב פקר עוסקת בין היתר גם בעיצוב גופי תאורה, ריהוט, תכשיטים וקרמיקה שימושית. היא בוגרת המחלקה לאופנה בבית הספר לעיצוב פרסונס בניו יורק, והיא מפסלת מזה שנים מחלקי מתכת, משאריות פלסטיק ומחומרים שמצויים בטבע וברחוב. אחת מעבודותיה המוכרות ביותר היא פסל של נטע ברזילי שהיא יצרה לקראת האירוויזיון שהתקיים בישראל ב-2019. הפסל הצבעוני, שגובהו עומד על 4 מטרים ורוחבו על 6 מטרים, נוצר מאלפי חלקים מפורקים של צעצועים (בהתאם לשם השיר שזיכה את ברזילי באירוויזיון, כמובן). כיום היא מציגה את יצירותיה בגלריה שלה בשוק הפשפשים ביפו.
בין העצמה נשית להעצמה סביבתית
השינויים התפיסתיים המבורכים של השנים האחרונות תרמו לביסוס מעמדן של נשים כחלק משמעותי מהמאבק הסביבתי – אך בלתי אפשרי להתכחש לעובדה שעדיין קיים מקום רב לשיפור, ושפערים מגדריים עדיין נוכחים מאוד בתחומים רבים שמשפיעים על המאבק הסביבתי. באקדמיה למשל, מספר החוקרות עדיין קטן באופן משמעותי, ועומד בממוצע על 30 אחוז בלבד מכלל החוקרים בעולם.
בד בבד, המודעות הגוברת לנושא ממשיכה לייצר שינויים חיוביים בשטח, כמו עלייה עקבית במספר הנשים בעמדות מפתח ועלייה באחוז הנשים שזוכות להשכלה גבוהה – ויש לכך משמעות גם בהיבטים סביבתיים. כך, למשל, מחקרים קושרים בין שיפור במעמד האישה לבין היבטים חיוביים במאבק במשבר האקלים. זו אחת הסיבות שבשמן ארגונים בינלאומיים, לרבות אונסק"ו ו-UNICEF, מובילים כיום תכניות העצמה נשית, שעתידות להמשיך לפעול לשיפור מעמד האישה, בשאיפה להוביל לירידה באי השוויון הכללי ולתרום ליצירת חברות יציבות יותר מבחינה כלכלית, חברתית, וכמובן – גם סביבתית.
