אהבה אקדמית: פרופ' זהרה יניב בכרך (83), חוקרת במכון וולקני ומרצה בביה"ס למדעי התזונה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית (ברחובות) בתחום צמחי המרפא, ופרופ' אמריטוס אוריאל בכרך (94), חוקר פעיל בתחומי כימיה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטה העברית בירושלים (בשנה שעברה מלאו 70 שנה לכהונתו של אוריאל כמדען בבית הספר לרפואה באוניברסיטה), הם בני זוג לא שגרתיים. הם הכירו באוניברסיטה העברית כסטודנט-מרצה, נישאו לאחר עשרות שנים בטקס שהתקיים בקמפוס שבו הכירו, ומאז ועד היום מנהלים זוגיות בת 20 שנה, שכוללת בילויים מעבר לים, עבודות מחקר משותפות, וחיי משפחה פוריים ומאושרים.
זהרה נולדה בתל אביב ב-1937 ואוריאל נולד בגרמניה ב-1926. אוריאל נלחם במלחמת השחרור בירושלים ולאחר מכן נשאר בבירה, ואילו זהרה גדלה בתל אביב ומעדיפה עד היום לחיות בה. זהרה הכירה את ירושלים במסגרת לימודיה לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, בתחומי בוטניקה וביוכימיה. היא בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק בביוכימיה של הצמח. כמו כן, היא עבדה כחוקרת במחלקה לצמחי מרפא במכון וולקני וכיהנה במשך כעשור כממונה על קשרים בינלאומיים של ישראל. היא זכתה בפרס אוניברסיטת השלום במקסיקו ולפני כשנה בפרס על מפעל חיים בכנס טיפול בסרטן בשילוב צמחי מרפא.
אוריאל החל את דרכו האקדמית באוניברסיטה העברית בתחום הכימיה, ובשנת 1965 מונה לפרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית. הוא נחשב לאחד ממייסדי ביה"ס לרפואה באוניברסיטה וממקימי חיל המדע בצה"ל. מאז שהחל את דרכו בתואר הראשון ועד היום הוא לא עזב את האוניברסיטה העברית. עם השנים זכה לתואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בולוניה וכמו כן, בפרס מטעם נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל וראש הממשלה בנימין נתניהו על ספרו "בכח הידע - פרקים בתולדות חיל המדע (חמ"ד)". מורי הדרך שלו והאנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, לדבריו, היו דוד בן גוריון ואפרים קציר.
זהרה ואוריאל נפגשו לראשונה בשנת 1984, והם נישאו (פרק ב' לשניהם) בשנת 1998. "נישאנו בטקס צנוע בנוכחות חמשת ילדנו (שלושה של אוריאל מהנישואים הקודמים ושניים שלי) בבית בלגיה אשר בקמפוס גבעת רם", מספרת פרופ' יניב-בכרך. "נפגשנו בשמיים, בטיסה בין טוקיו לקופנהגן. אני חזרתי מכנס בקוריאה ואוריאל מכנס ביפן. בהתחלה עשו לי סרטים, חשבו שלקחתי פסל מקורי של בודהה. גם אני וגם אוריאל אוהבים חפצי אומנות אותם אנחנו אוספים במסעותינו בעולם. בסוף איש הביטחון הבין שלקחתי מזכרת ולא גנבתי חפץ יוקרתי, אז הוא נתן לי להתקדם במטוס והמקום היחיד שהיה פנוי היה של אדם עם חולצה כחולה בשם אוריאל. ישבתי על ידו, דיברנו אנגלית וראינו שיש לנו מבטא דומה. התברר שאנחנו מגיעים מאותה המדינה. המשכנו לדבר כ-15 שעות עד לנחיתה בקופנהגן. מאז אנחנו לא מפסיקים לדבר", משתפת זהרה.
רק לאחר הנישואים גילתה זהרה כי אוריאל הוא המרצה שלה מימיה כסטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית. "כשעיינתי בתעודות מלימודיי האקדמיים בירושלים, במאסטר שלי בבוטניקה, ביוכימיה ומיקרוביולוגיה, שמתי לב שמי שהיה חתום על הקורסים במיקרוביולוגיה היה לא אחר מאשר א. בכרך - אוריאל, המרצה שלי. הוא כמובן לא זכר שהוא חתם לי על התעודות ושעבר על המבחנים והעבודות שלי, אבל אני הייתי מופתעת מעצמי ששכחתי מזה. לא קישרתי בין הדברים", היא מספרת.
זהרה ואוריאל מתגוררים גם בימין משה בירושלים ובשדרות בן גוריון בתל אביב. "אנחנו נעים ונדים בין שני הבתים לפי הצורך", מסביר אוריאל וזהרה מוסיפה: "בגלל שיש לי עיסוקים רבים השארנו גם את הדירה בתל אביב. אנחנו נעים כיום על קו ירושלים-תל אביב, ואין לנו בעיה עם זה. הסגר לא עצר בעדנו. אם השוטרים היו צריכים לעצור אותי הייתי אומרת שאני באה מביתי בירושלים לביתי בתל אביב. ליתר ביטחון, צילמתי את תעודת הזהות של אוריאל, שבה כתוב שאנחנו זוג נשוי. שיאמינו לי. אגב, מגורים בשני בתים זו מתכונת טובה לחיי זוגיות מאושרים. מניסיון", טוענת זהרה.
שניהם לא חוששים להביא את העבודה לבית, ולדון בנושאים מחקריים בזמנם החופשי. "נושא ההתמחות שלי הוא צמחי מרפא, ואילו של אוריאל - חקר הסרטן בגישה של ביולוגיה מולקולרית. אמנם מדובר בנושאים שנשמעים רחוקים זה מזה אבל יש כל מיני דברים מקבילים שאנחנו אוהבים לדון בהם. אוריאל קנה לו שם בחקר הפוליאמינים, חידש הרבה בתחום ונחשב לפורץ דרך. אני אוהבת להקשיב לו מדבר על הנושא. בנוסף לנושאי השיחה המשותפים, הצלחנו לשתף פעולה ולפרסם מספר עבודות משותפות על תה ירוק וסגולותיו למניעת וריפוי סרטן. אחד מהם התפרסם ממש לאחרונה, בשנת 2016, תחת הכותרת "Green Tea and Its Role in Cancer Prevention and Therapy" ב-Medicinal Plants. העבודות זכו להדים רבים בארץ ובעולם", מספרת זהרה.
אוריאל מוסיף: "אנחנו נוסעים הרבה יחד לכנסים מדעיים. כיום זה בלתי אפשרי, בגלל שסגרו לנו את השמיים, אבל לפני פרוץ המשבר העולמי אהבנו להרצות יחד בחו"ל. היו גם טיסות בנפרד ולפעמים היה קשה להיפרד. יש לציין שנסיעתנו האחרונה לכנס מדעי, לפני עידן הקורונה, הייתה לדובאי, בסוכות 2019, עוד לפני הסכם הנרמול. היה נהדר לחגוג ערב סוכות בסוכה הקטנה של הקהילה היהודית המצומצמת בדובאי".
