הכירו את אבי טל (34), אמן שזה עתה קיבל את הבשורה ששבר את שיא גינס לציור הקיר הגדול בעולם בספריי צבע, שנעשה על ידי אמן אחד. השיא העולמי הזה נשבר, לא תאמינו, בעיר קטנה בנגב ושמה דימונה, והוא משתרע על פני אצטדיון כדורגל מקומי שנמצא בצפון העיר.
מבזק חדשות טובות אבי טל אמן גרפיטי שיא גינס
(צילום: בראל אפרים, משי בן עמי)
את האצטדיון הדי מוזנח טל הפך ליצירת אמנות. בשנים 2017-2016 הוא ריסס בספריי צבע מסביב לאצטדיון הכדורגל – מבפנים ומבחוץ – כך שאיור הגרפיטי שלו עומד על 2,038.96 מטרים רבועים. השיא הקודם בקטגוריה הזו של גינס עמד על כ-600 מ"ר בלבד.
כדי לנשום את אוויר הפסגות של גינס, אבי טל אכל לא מעט אבק דרכים. הוריו עלו ארצה בשנות ה-70 מברית המועצות והתיישבו בבאר שבע, שם הוא נולד וחי עד היום. כששואלים אותו כיצד הוא מגדיר את עצמו, הוא עונה "ציפור חופשית", תמיד היה קשה לו להתאים עצמו למסגרות הקיימות. בגיל 16 הוא סולק מבית הספר, וגם במסגרת לימודית אלטרנטיבית לא הצליח להחזיק מעמד. בצבא עשה לא מעט בעיות, ישב בכלא צבאי והשתחרר משירות סדיר אחרי שנה וארבעה חודשים בלבד.
כשאף אחד לא הצליח להבין אותו, הוא פנה למפלט שלו – הציור. הוא אייר על דף, שהפך עם הזמן לציור על קירות.
נקודת המפנה הייתה לפני כ-13 שנה, אז ריסס באישון לילה כתובת גרפיטי על קיר בבית משפט בבאר שבע, כתובת גרפיטי שלימים שינתה את חייו. חודשים לאחר מכן המשטרה עצרה אותו על השחתת רכוש ציבור והוא נידון לעבודות שירות כעונש, באחד מבתי הספר בעיר. אך כיוון שלא ידע איך לתרום לבית הספר ב-250 השעות שקיבל מהמדינה, הוא החליט להציע למנהלת בית הספר לאייר על הקירות, מה שגרם לסביבה להבין עד כמה הוא מוכשר.
שירותו בקהילה הביא אותו להתנסות במגוון סגנונות גרפיטי שונים, וב-2009 עבר אבי להתגורר בהולנד, שהפכה במידה רבה להיות המוזה שלו. הוא חזר לארץ שלוש שנים לאחר מכן ועם שובו הצליח לקבל הצעות עבודה מחברות ומפעלים גדולים שהיו מעוניינים בציורי הקיר שלו, לכיסוי הקירות החיצוניים והמשעממים של המתקנים שלהם.
בשנת 2016 אבי ביקש לנסות לשבור שיא גינס, ואחרי שנה של עבודה בלתי אפשרית, לכאורה, וכנגד כל הסיכויים - הוא הצליח. הכול ביד חופשית, ללא עזרים חיצוניים או שבלונות. הוא משלב באמנות שלו אלמנטים מסורתיים של גרפיטי יחד עם אמנות עכשווית. לוקח אמנות רחוב מטרופולינית ושם אותה בלב ליבו של המדבר הישראלי.
אז למה דווקא דימונה? טל מספר: "במהלך חיפושי כאמן חיפשתי מי יהיה מספיק משוגע להוציא דבר כזה לפועל. זה לא איזה ציור קיר קטנצ'יק כזה, זה לשבור שיא גינס. לא כל אחד מוכן לקחת דבר כזה. ו-וואלה דימונה היו מספיק מטורפים לקבל דבר כזה". הוא אמר שכדי לקבל את ההכרה מגינס, הוא היה צריך להוכיח שצייר את הגרפיטי בעצמו: "כל יום שיצאתי לשטח לקחתי איתי מצלמה, שמתי מאחורי בקיר, איזה גו פרו קטנה כזאת. וקליק, אתה יודע. מסריט את עצמי במהלך כל רגע שאני נוגע בקיר. זו דרישה מחייבת כדי לקבל את השיא הזה".
והיו גם קשיים בדרך. טל: "היה את החום של דימונה בקיץ. וכולי לבוש, אתה יודע, אני מרסס עם ספריי, אז כך הגוף צריך להיות מכוסה כי זה חומר רעיל. אז זה גם מסכה על כל הפנים, זה גם כובע, זה גם כפפות, זה גם ביגוד ארוך. ואתה עובד בשמש ואתה עובד פיזית. אתה לוקח פחיות, אתה מנער אותן ומצייר על שטחים גדולים. שמע הזעתי שם כמויות. זה נראה לי היה הדבר הכי קשה, פשוט הלוגיסטיקה. הציור זה היה החלק הקל והמהנה, פשוט לנייד את הצבע זה היה קשוח. גם הייתי בלי רכב".
וטל מבטיח שזה לא הציור הגדול האחרון שלו. "אם מישהו מקשיב ורואה את זה, אני מאוד אשמח לעשות משהו יותר משוגע. לעשות איזה 30,000 מ"ר או משהו כזה".
