טרור ההצתות בעוטף עזה מציב בפני שומרי הטבע שאלה קשה: מה יקרה לטבע אם ההצתות לא ייפסקו? שטחי הכורכר והלס עלולים להיפגע באופן בלתי הפיך, דווקא בשל מאמצי הכיבוי. צמחים פולשים עשויים לקבל יתרון על פני מינים מקומיים רגישים, והמערכת האקולוגית תהיה פחות בריאה ומגוונת. "לא בנינו על זה שיהיו שריפות חוזרות. ההנחה היא שהן ישנו את פני הנוף", אומר אחד החוקרים, שבדק את השפעת טרור הבלונים על השטחים החקלאים ושמורות הטבע בעוטף עזה.
שריפה ביער בארי
(צילום: יערה שולץ, רשות הטבע והגנים )
החזרה של טרור ההצתות ובלוני התבערה בעוטף עזה תפס את חוקרי רשות הטבע והגנים בעיצומו של מחקר ארוך טווח, שנערך בעקבות השריפות של 2018. באביב 2019 ו-2020 הם יצאו לנטר את החי והצומח, החיפושיות, הנמלים, הפרחים והשיחים, כדי לראות האם הטבע הצליח להשתקם. המטרה הייתה לבחון את היקף הנזק ולבחון את דינמיקת ההתאוששות לאורך הזמן. האם הכלניות ומרגנית השדה מכסים את השטח בצפיפות דומה לזו שראינו בשנים קודמות? האם דרדר הקורים בגברעם, התורמוס הארץ הישראלי בכרמיה והשום התל אביבי בבארי גברו על האש? אז הגיעו בלונים התבערה בשבועות האחרונים והמחקר שלהם עשוי לקבל תפנית עגומה.
אזור עוטף עזה מורכב משמורת טבע מגוונות, כל אחת בעלת מאפיינים ייחודיים. חולות לס לצד גבעות כורכור, דיונות מרהיבות לצד יערות מוריקים. בעוטף ניתן למצוא מיני צומח בסכנת הכחדה ומינים אנדמיים, הקיימים רק בישראל. למרות ששריפות הן גם חלק טבעי ממחזור החיים, ואף יכולות לעודד את הגידול של צמחים מסוימים, כאשר הטבע סופג מכה אחר מכה, שריפה אחר שריפה, הוא יתקשה להתאושש. בשנת 2018 נשרפו שטחים נרחבים בצפון מערב הנגב, לאחר שמחבלים הפריחו בלוני תבערה מרצועת עזה לשטח ישראל. חלק מהשריפות התרחשו בתוך שמורות הטבע כרמיה, הבשור, בארי, ניר-עם וגברעם.
אז מה קרה לקרקע השרופה? מה עלה בגורל הצומח והחרקים? בסיוע רחפנים ועבודת רגליים מנסים החוקרים להבין מה קרה לטבע. שאלה יותר חשובה, שהחוקרים מקווים שלא יזכו לענות עליה: מה יקרה לטבע אם טרור השריפות יימשך ושמורות הטבע ייפגעו שוב ושוב?
רוחה של ד"ר נעמה טסלר, שעשתה את עבודת הדוקטורט שלה על השריפה בכרמל, מרחפת מעל צוות החוקרים. ד"ר טסלר ליוותה את תהליך פרויקט שיקום הכרמל כאקולוגית יער ברשות הטבע והגנים, והעריכה כי השתקמות הקרקע והצומח תימשך עשרות שנים. "שריפות חוזרות ותדירות השריפות הן דבר משמעותי", אומרת צליל לבין, אקולוגית פרויקטים במחוז מרכז.
שריפה נחשבת ל"הפרעה" של השטח, ודווקא "הפרעה" בינונית יכולה להיות טובה ולהחיות את השטח. אך בשטחי השמורה בניר-עם וגברעם - לשריפות עשויות להיות השפעות ארוכות טווח חמורות.
שטחי הכורכר והלס בשמורות הן קרקעות פריכות שנוצרו במשך שנים. הכבאיות וכלי הרכב שדהרו בשטחים חשפו את הקרום העליון של הקרקע ויצרו בו חריצים. זה אולי נשמע כמו דבר פעוט, אך בשמורת בני ציון בשרון, שמורה קטנה בגודל של 10 דונם, רוכבי הסוסים והאופניים כמעט הרסו אותה. זו שמורה מלאה במיני צומח אדומים ומבחינה בוטנית נחשבת לאתר חשוב שיש לשמר. אלא שבמשך השנים קרקע החוסמס שלה לא יכלה לגלגלים ולפרסות. "נוצרו שקעים קטנים שהלכו והעמיקו ונוצרו וואדיות ותעלות, הקרקע החלה להתמוטט ולקרוס. משטר המים השתנה. נאלצנו לשקם את הקרקע כדי למנוע את תהליך הסחיפה", אומרת צליל. אותן תופעות הרסניות בשרון עלולות להופיע גם בשמורות בעוטף.
"אחת המסקנות החשובות שלנו היא שבקרקעות רגישות אנחנו נעדיף את השריפה, או לכבות אותו מבחוץ, מאשר להיכנס באמצעים כבדים שאחר כך פוגעים וחורצים את הקרקע. החול יודע להשתקם יפה, אבל שטחים כמו כורכר או לס, שהן קרקעות פריכות שלוקח שנים להיווצר, עשויים לסבול מנזקים ארוכי טווח. אחרי שנה-שנתיים נראה התחדשות של הצומח, אבל הקרקע עצמה לא תתחדש". החוקרים הבחינו שבניר-עם וגברעם השטח שינה מעט את האופי שלו. "יש לנו חשש שבאזור הרכסים והנחלים נראה שהקרקע תלך ותקרוס. אנחנו עדיין מחכים לתשובות".
ד"ר טסלר מדגישה שלא ניתן להשוות את אזור הצפון שנשרף לשמורות בעוטף עזה, בין היתר בגלל השוני בכמות המשקעים, אבל דבר אחד ברור: "ככל שיש יותר שריפות - לוקח לשטח יותר זמן להשתקם באופן טבעי. זה מה שלמדנו מהכרמל. השריפות החוזרות פוגעות גם במגוון המינים וגם בתכונות הקרקע. אם השטח עבר שתי שריפות והחלה השתקמות, ושריפה נוספת פורצת, תהליך השיקום מתחיל מהתחלה. הנושא מורכב, אבל אני סבורה כי התהליכים שם (א.ק: בעוטף עזה) ייקחו יותר זמן. בגלל סוג הקרקע ומיעוט המשקעים".
לשריפות פוטנציאל לערער את המארג הביולוגי העדין ולהוביל לשגשוג של מינים פולשים על חשבון המינים המקומיים, הרגישים לשינויים. המינים הפולשים טיונית החולות וקייצת קנדית הופיעו בשכיחות גבוהה יותר לאחר השריפה. הקייצת נמצאה בשמורת בארי, כרמיה, גברעם וניר-עם, ואילו טיונית החולות נמצאה בכרמיה ובארי בלבד. השנה נהטיונית נמצאה בריכוזים גבוהים יותר. ברשות הטבע והגנים ביקשו לערוך מבצע עקירה עם הקהילה במקום. "אבל הקורונה טרפה את הקלפים", אומרת לבין. "אנחנו עדיין לא יודעים לומר אם הגיעו בעקבות השריפות. זה עוד מוקדם לקבוע".
יש להדגיש כי צמחים פולשים התקיימו בשטח עוד לפני השריפות, וייתכן שהשטחים שנחשפו בשריפה ייתנו להם יתרון בהתבססות באזורים שלא היו בהם בעבר.
לא סתם נבחרה לבין להשתתף במחקר בעוטף עזה. בשנת 2016 פרצה שריפה גדולה בשמורת טבע יער הכפירה בהרי ירושלים ופגעה במרבית משטחי השמורה. בארבעה ימים נשרפו 14,380 דונם, בהם כ- 8,000 דונם בשטחי השמורה. בסביבת השמורה נובעים המעיינות עין נטף ועין כפירה ובליבה שוכן היישוב נטף. במחקר משותף בשמורה בתחום פרוקי רגליים, תחת המעבדה האנטימולוגית באוניברסיטת תל-אביב, עלה כי מיני חרקים מסוימים נעדרו מהשטחים השרופים לחלוטין, בעוד מינים אחרים הופיעו מיד לאחר השריפה, "כאלו שיודעים לנצל את המצב", אומרת לבין.
לבין ייבאה את שיטת המחקר על שמורת הכפירה לעוטף עזה. כך, לדוגמה, על מנת לספור צפיפות וכמות של חרקים, הטמינו מלכודות נפילה בשמורות. אלא שבשמורת גברעם וניר-עם לא יכלו להסתכן בפגיעה בקרקע הכורכר ולכן השתמשו ברשתות. "יש מעט מיני חרקים חופפים שנעדרים גם בכפירה וגם בשמורות רכסי הכורכר. יש מיני נמלים שנעדרים. אבל לכל שטח יש את המאפיינים שלו", מסבירה לבין. "יש מינים ראשונים שתצפית שלהם יכולה להיות ביואינדיקטור להתאוששות השטח. ויש מינים מסוימים שהם הראשונים להופיע אחרי שריפות. אלה מינים של 'מפרקים', כאלה שניזונים מחומר רקב חי לעומת מינים שניזונים מחלקי צמחים חיים כמו צוף ואבקנים".
המחקר משותף למחוז דרום ומרכז ברשות הטבע והגנים, כאשר הדרומיים אחראים על נחל הבשור ושמורת בארי שספגו מכה קשה. ד"ר אודי קולומבוס, אקולוג פרויקטים מחוז דרום, חושש כי השריפות החוזרות ונשנות עלולות לשנות את פני הטבע בעוטף עזה. "החשש שלנו הוא שהשריפות יגרמו לשינוי בחברת הצומח. יש צמחים שמסתדרים עם השריפות ומתחדשים ואפילו רואים אותם בצפיפות יותר גבוהה לאחר השריפות", הוא מסביר, שכן השריפה והאפר דווקא הופכים את הקרקע ל"טובה" יותר. "פתאום יש יותר אור. יש צמחים שמרוויחים. כי אין וואקום. אבל יש כאלה שסובלים, דוגמת שיח המתנן. "אנחנו חוששים שעם הזמן הרכב מיני הצמחים שאנחנו רואים בשטח ישתנה בצורה לא הפיכה".
"עוצמת השריפה נמוכה יחסית", אומר ד"ר קולמבוס. "כרגע, אנחנו לא מזהים פגיעה בקרקע. אבל מה יילד יום? יש לנו חשש מסחיפת קרקע אך נוכל לדעת זאת רק כעבור מספר שנים. שמורת בארי היא קרקע לס והבשור זו שמורה שרובה ערוץ נחל. הייתה שם שריפה חזקה בגלל צומח צפוף מאוד. אבל בגלל שהקרקע לחה ההתאוששות הייתה מהירה. ראינו את קני הסוף מבצבצים אחרי כמה שבועות. אבל גדות הנחלים, הכתפיים של הנחל, סבלו מפגיעה ארוכת טווח וחזקה יותר".
מה יקרה אם השריפות יהפכו ל"מופע" קבוע במחוזותינו?
"השמורה לא תהפוך לשממה אבל תהיה הומוגניזציה", אומר ד"ר קולומבוס. "יש מספר מועט יותר של צמחים שיודעים להתמודד טוב יותר עם האש, והם יילכו וישתלטו על השטח. מינים רגישים יותר ייעלמו. יהיה לנו מגוון יותר נמוך ומערכת אקולוגית פחות בריאה. זה מוקדם מדי לתת תשובות טובות. לא בנינו על זה שיהיו שריפות חוזרות. ההנחה היא שאותן שריפות ישנו את פני הנוף. אנחנו מאוד מקווים שחמאס לא יסדר לנו ניסוי כזה".
