האם הבדלים בהתנהגות בגיל מוקדם בקרב ציפורים יכולים לנבא מי יהיו השורדים המצטיינים בהמשך החיים ומי אלה שלא ישרדו? לפי מחקר חדש, שבו לקחו חלק חוקרים ישראלים, ההשערה הזו היא נכונה.
בציפורים נודדות, לפרחונים (ציפורים צעירות שרק פרחו מהקן) יש זמן קצר של שבועות בודדים לפני שהן יוצאות לנדידה הראשונה בחייהן - מבחן קשה ומסוכן שרבים לא ישרדו. פעילות הצעירים בתקופה שבין הפריחה לנדידה חשובה ביותר ללמידת כישורים הכרחיים של תעופה וחיפוש מזון, ולכן ניתן להניח שהבדלים בין פרטים בפעילותם בתקופה זו יכולים לנבא מי מהם ישרוד בעתיד.
סוגיה זו עמדה במוקד מחקר שנערך במעבדה לאקולוגיה של תנועה בראשות פרופ' רן נתן כחלק מעבודת הדוקטורט של ד"ר שי רוטיץ' במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, וכלל עוד תשעה חוקרים מהמעבדה ומאוניברסיטת פוטסדם ומכון מקס פלאנק הגרמני להתנהגות בעלי חיים.
מאמר מדעי המתאר עבודה זו פורסם החודש בכתב העת Proceedings of the royal society B. במסגרת המחקר, הוצמדו תגים קטנים המשדרים נתוני GPS (כל 5 דקות) ותאוצת הגוף (כל 15 שניות) ל-103 חסידות לבנות (Ciconia ciconia) צעירות, כשבועיים לפני פריחתן מהקן. עבודה זו בוצעה בגרמניה לאורך ארבע שנים, בין 2011 ל-2014, שם מקננות החסידות ביישובים ושטחים חקלאיים.
נתוני ה-GPS סיפקו מידע על תנועת הפרטים ונתוני תאוצת הגוף אפשרו לכמת את רמת הפעילות ולהבחין בין התנהגויות שונות ברמת דיוק גבוהה. מצב הביצים והגוזלים בקינים תועד באמצעות רחפן. כך נאספו נתוני משקל הגוף, תאריכי בקיעה ונדידה, מספר האחים וזוויג הגוזלים - שנמצאו כמנבאי הישרדות במחקרים קודמים.
ממצאי המחקר הראו כי חסידות צעירות שהיו פעילות יותר בקן לפני הפריחה ממנו, היו גם יותר פעילות בתקופה העוקבת שלאחר הפריחה מהקן ועד לנדידה, ושרידותן בהמשך בנדידה ובמהלך השנה הראשונה לחייהן הייתה גבוהה יותר.
כדי להתמקד בהשפעת פעילות החסידות בתחילת החיים, גורמים אחרים כמו תנאי מזג נלקחו בחשבון בניתוח הנתונים ונמצא שהבדלים ברמת הפעילות של החסידות לפני תחילת נדידתן מסבירים חלק ניכר מהשונות בהישרדותם בהמשך.
בנוסף לכך, נמצא שלאחר פריחת הצעירים מהקן, רמת פעילותם היומית עלתה באופן הדרגתי, מגמה המשקפת ככל הנראה את קצב ההתפתחות המוטורית והלמידה המרחבית. החסידות השורדות-המצטיינות היו אלה שהראו רמת פעילות גבוהה וקצב שיפור יומי גבוה של רמת הפעילות בתקופה שלפני היציאה לנדידה.
זאת ועוד, נתוני המעקב חשפו הבדלי איכות אישיים של הציפורים שעשויים להשפיע על הישרדותם בהמשך חייהם. פרופ' נתן הסביר כי: "הנתונים שלנו הראו שמעבר להשפעה של הניסיון, משקל גוף, הבדלים בתנאים בין השנים והשקעה הורית, רמת הפעילות מאפיינת את איכותו של הפרט. הבדלים באיכות הפרט יכולים לנבוע, למשל, מהבדלים בתכונות פיזיולוגיות או בתכונות האופי של כל ציפור.
החוקר הוסיף כי "ההכרה שלבעלי חיים יש אופי מובחן נתמכת על ידי אלפי עבודות מדעיות בשנים האחרונות. דוגמה רלוונטית לעניינינו היא מחקר על חסידות לבנות בספרד שהציע שאופי פרואקטיבי – פרטים שהם פעילים, נועזים (bold) ואגרסיביים יותר – נמצא במתאם עם שרידות גבוהה יותר, לפחות בתנאים מסוימים. תוצאות המחקר שלנו תומכות בהשערה זו".
גורם מרכזי אחר שנחקר הוא משך התקופה שבין הפריחה מהקן לתחילת הנדידה, שהיא קריטית לאימונים והכשרה לקראת הנדידה. החוקרים שיערו שפרטים שיצאו לנדידה לאחר "תקופת הכשרה" ארוכה יותר יהיו בעלי שרידות גבוהה יותר. הממצאים הראו שכאשר משך תקופת ההכשרה הוא קצר, כשבוע בלבד, סיכויי השרידות אכן קטנים, כנראה משום שזמן קצר זה לא מספיק לרכישת ניסיון וכישורים הכרחיים. כאשר משך תקופת ההכשרה הוא שבועיים או שלושה, סיכויי השרידות עלו באופן ברור.
אולם, בניגוד למשוער, כאשר תקופת ההכשרה ארוכה במיוחד, כחודש ואף יותר, סיכויי השרידות צנחו לערכים נמוכים. "מצאנו שקצב שיפור הפעילות היומי של הפרטים האלה הוא נמוך. כנראה מדובר בפרטים שקצב ההתפתחות או הלמידה שלהם איטי, לכן היציאה לנדידה מתעכבת יתר על המידה והישרדותם בהמשך הנדידה נמוכה", אמר פרופ' נתן.
