צמחי הנוי הגדלים בסביבתנו הקרובה מגיעים ממגוון מקומות ברחבי העולם ומאפשרים לנו לצאת למעין מסע סביב העולם ולהכיר נופים רחוקים שנמצאים ממש מתחת לחלון ביתנו. בנוכחותם הם גם מספרים לנו על האיומים הכבדים הנשקפים לבתי גידול בעולם ומזכירים לנו שמחובתנו לשמור עליהם.
השנה האחרונה לא הייתה שנה טובה במיוחד לטיולים בארצות אחרות. שוב ושוב מצאנו את עצמנו מוגבלים לאזור הקרוב לביתנו, מטיילים פעם אחר פעם באותם רחובות מוכרים וחולמים על היום שבו נוכל שוב לנדוד למרחקים. כמובן בימינו אין צורך להרחיק לכת כדי להכיר את העולם – אנו נחשפים אליו מדי יום ביומו דרך האינטרנט, ספרים, מוצרי צריכה שהגיעו אלינו מכל קצות תבל, וגם דרך צמחי נוי.
בישראל מגדלים יותר מ-5,000 מינים של צמחי נוי: יותר מכל מיני צמחי הבר הידועים בארץ. רק מיעוטם של הצמחים האלה מגיעים במקור מהמזרח התיכון – למשל רקפות ותמרים. כל השאר, שהם גם הרוב המוחץ, מקורם בארצות אחרות. אילו היינו מחליפים את הצמחים הללו בבעלי חיים, רחובותינו היו עשירים ומגוונים יותר מכל גן חיות. ברחובותינו ובמרפסותינו אנו מגדלים צמחים שאבותיהם הובאו לכאן מכל היבשות זולת אנטארקטיקה ומשלל איים. ההיכרות איתם פותחת לנו צוהר אל בתי הגידול שהם הובאו מהם, לאקלימים המקוריים שהם התפתחו בהם, אל עולם החי הייחודי שלהם והתרבויות התלויות בהם.
בחרנו כאן להציג חמישה מהעצים הנפוצים ברחובות הערים בישראל ולחשוף את הסביבה המקורית שלהם. זאת כמובן רק טעימה מתוך מבחר עשיר מאוד – והבחירה הייתה קשה!
צאלון נאה
שם מדעי: Delonix regia
בית הגידול המקורי: היער הנשיר של מערב מדגסקר
קצת מפתיע לגלות שרוב היערות הטרופיים הם נשירים בחורף. זה לא קשור לטמפרטורות, אלא לכך שבקרבת קו המשווה החורף הוא העונה היבשה, אם יש בכלל חורף. גם הצאלון, הצומח ביערות מדגסקר, משיר את עליו בחורף, ואילו בקיץ הוא מתכסה פריחה אדומה שהעניקה לו פופולריות כה רבה כעץ נוי בארצות רבות.
אך הצאלון אינו העץ המרשים ביותר ביערות הנשירים אלה. התואר הזה שמור בראש ובראשונה לעצי הבאובב, בעלי הגזעים העצומים והצמרות הקטנות והמוזרות. בנוסף, בחלק מהיערות הללו העצים צומחים בתוך נוף של סלעי גיר גבוהים וחדים הנקראים צִינְגִי (tsingy). בעלי החיים של יערות מדגסקר מיומנים ברובם בטיפוס, הן על העצים והן על סלעי הצינגי. ביניהם נוכל למצוא מינים רבים של זיקיות, ציפורי שיר טרופיות וכמובן לֶמוּרִים. אולי המפורסם ביותר בין הלמורים של אזור זה הוא האיי-איי, המפורסם בעיניו הגדולות ובאצבעותיו המוזרות, המותאמות לציד חרקים.
6 צפייה בגלריה
הפריחה האדומה שהגיעה ממדגסקר. צאלון נאה פורח באוניברסיטת תל אביב
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
היביסקוס טלייתי
שם מדעי: Hibiscus tiliaceus
בית הגידול המקורי: חופי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי
העץ הקטן הזה ניכר בפרחיו הצהובים הגדולים ובעלוותו האדמדמה. בעשורים האחרונים הוא הפך לעץ רחוב נפוץ בישראל.
ההיביסקוס הטלייתי הוא אחד הצמחים הראשונים המקדמים את פנינו בהגיענו בסירה לאי טרופי. הוא גדל ממש על החול, לצד דקלי קוקוס ועצי פנדנוס. לעתים נמצא אותו בשולי מנגרובים – יערות חופיים שהגאות הגבוהה של האוקיינוס מציפה פעמיים ביום במי ים.
עולם החי ביערות האלה מותאם לקיום במים וביבשה גם יחד. אפשר למצוא שם חלזונות ימיים, מגוון סרטנים וגם את היבשתנים – דגים שמבלים חלק ניכר מזמנם בזחילה ובניתור על הבוץ. נוסף על היותם בית חשוב למינים רבים, המנגרובים משמשים מעין גדר חיה המגינה על תושבי אזורי החוף מגלי צונמי. העמים הפולינזיים מנצלים את חלקי ההיביסקוס הטלייתי לשימושים רבים, כגון הכנת ציוד עזר לשיט ולדיג.
6 צפייה בגלריה
פרחים צהובים מחופי האיים הטרופיים. היביסקוס טלייתי פורח בכפר סבא
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
סיגלון חד עלים
שם מדעי: Jacaranda mimosifolia
בית הגידול המקורי: סוואנת הסהאדו הברזילאית
הסיגלון, הניכר בפריחת האביב הסגולה שלו ובתרמיליו הרחבים, הדומים למקור ברווז, הוא אחד מעצי השדרה הנפוצים בישראל. בדומה לצאלון, גם הוא עץ טרופי נשיר, המותאם לעונת החורף היבשה המאפיינת את הסוואנות של דרום ברזיל. אך אלה אינן ערבות עשב, שכן העצים בסהאדו (Cerrado) גדלים בצפיפות, כמעט כמו עצי יער. אף שרוב הצמחים בבית הגידול הזה אינם מוכרים בישראל, נמצא כאן גם קרובי בר של גידולי תרבות כמו אבוקדו, קשיו, פיטנגו, אנונה ואפילו בוטנים.
בין בעלי החיים הרבים והמגוונים החולקים את ביתם עם הסיגלון נמצא מינים רבים של קופים ותוכים, ארמדילים ומכרסמים גדולים. כאן נמצא גם את הננדו – העוף הגדול ביותר בדרום אמריקה, ואת הטפיר הברזילאי – היונק היבשתי הגדול ביותר בדרום אמריקה. זהו גם בית הגידול העיקרי של זאב הרעמה: הנציג הגדול ביותר של משפחת הכלביים ביבשת.
האזור היה מיושב בדלילות עד אמצע המאה ה-20, שכן למרות הצמחייה העשירה שם, אדמת הסוואנות לא התאימה לחקלאות. הכנסה של דשנים מלאכותיים אפשרה בעשורים האחרונים פיתוח מהיר של הסהאדו.
6 צפייה בגלריה
שגריר מהסוואנה צפופת העצים של דרום ברזיל. סיגלון פורח בכפר סבא
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
פיקוס השדרות
שם מדעי: Ficus microcarpa
בית הגידול המקורי: יערות גשם באסיה ובאוסטרליה
העץ אפור הגזע הזה הפך לחלק בלתי נפרד מהשדרות הראשיות של רבות מערי החוף של ישראל. אנשים אוהבים אותו בזכות צילו הכבד ונופו ירוק העד, ואפילו מוכנים לסלוח לו כשהוא מטנף את המדרכות ושובר אותן.
כדי לדמיין את פיקוס השדרות בבית גידולו הטבעי, ביערות הגשם, חישבו על אחד העצים המוכרים מהשדרה החביבה עליכם. עכשיו הגביהו אותו כפליים, עיטפו אותו בעשרות שורשי אוויר שמסתירים לחלוטין את גזעו, ובשורשי אוויר נוספים היורדים ישירות מהענפים אל האדמה, כאילו היו וילון. זה לא הכול – כעת הוסיפו לתמונה שלל כדניות – סוג של צמח טורף – שמטפסים עליו, ועופות קלאו מקורננים היושבים על צמרתו וזוללים מפירותיו השחורים.
היערות שבהם הפיקוס שלנו גדל נותנים מחסה ללא מעט בעלי חיים כריזמטיים ומאוימים במיוחד: אורנג אוטנים, טיגריסים, נמרים, קרנפי סומטרה, פילים אסיאתיים ומינים נוספים שציד נרחב והרס בתי הגידול שלהם הביאו לסף הכחדה. עקב גובה העצים ביערות האלה, רבים מיושביהם פיתחו יכולת דאייה. ביניהם נוכל למצוא שממיות וחרדונים דואים, צפרדעים דואות, נחשים דואים ושלוש קבוצות של יונקים שפיתחו יכולת דאייה: סנאים דואים, גלשנים (באסיה) וכיסנאים (באוסטרליה).
6 צפייה בגלריה
חלק בלתי נפרד מהשדרות הראשיות בערי מישור החוף בישראל. עץ פיקוס השדרות בקריה למחקר חקלאי (מכון וולקני)
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
קיגליה מנוצה
שם מדעי: Kigelia africana
בית הגידול המקורי: סוואנות באפריקה הטרופית
קשה לפספס את העץ הזה, הידוע בכינוי "עץ הנקניקים". פרחיו הענקיים, האדומים כהים, צומחים על שריגים ארוכים המשתלשלים מהענפים. פירותיו, הדומים לקישואים גדולים וקשיחים, מסכנים את שלומם של עוברי אורח. ביתו המקורי מוכר לנו היטב, לפחות מסרטי הטבע: הקיגליה היא עץ של הסוואנות – גם סוואנות עשבוניות כמו הסרנגטי בקניה, וגם המעוצות יותר כמו פארק קרוגר בדרום אפריקה.
פירות העץ רעילים לאדם ויכולים להיראות חסרי תועלת לחלוטין בעיני מי שפוגש בהם מחוץ לבית הגידול המקורי. באפריקה, לעומת זאת, בעלי חיים גדולים בולסים אותם בהנאה, למשל פילים אפריקאיים, ג'ירפות והיפופוטמים, המפיצים את הזרעים בצואתם. התושבים האנושיים של אפריקה משתמשים גם הם בפירות בשלל דרכים, למשל כחומר גלם לכלי קיבול.
בפעם הבאה שאתם רואים עץ קיגליה בארץ – אולי העץ הגדול המפאר את תחנת הרכבת של חדרה – דמיינו מתחתיו היפופוטם המנשנש פירות שנפלו, שתיים-שלוש אנטילופות המותחות את צוואריהן אל העלים הנמוכים יותר, ואולי גם בבון יושב על הענפים ומשליך פירות.
6 צפייה בגלריה
עץ הנקניקים שהגיע אלינו מהסוואנות באפריקה הטרופית. פריחה של קיגליה מנוצה
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
צמחי נוי כשגרירים
זאת כמובן רק טעימה קטנה מקהילת הצמחים הבינלאומית המלווה את חיינו. יכולנו באותה מידה לספר על האראוקריה הרמה שכל תפוצתה בטבע מוגבלת לאי קטן ליד אוסטרליה, על היוקה האלואית ממקסיקו, הציקס המופשל מיפן או דקל הסיאגרוס הפופולרי שמקורו באיים הקריביים: כל צמח נוי והעושר הגיאוגרפי, הביולוגי והתרבותי שהוא מייצג. אבל אולי עדיף שנעצור כאן ונשאיר לכם לבדוק בעצמכם אילו צמחים גדלים בסביבתכם ומאין הם מגיעים.
לא קשה לשקוע בטעות במחשבה שאנחנו מנותקים משאר העולם – לא מושפעים ולא משפיעים. צמחי הנוי נמצאים כאן כדי להזכיר לנו את הקשר שיש לנו לכל פינה קטנה בכדור הארץ. ובעוד ששלומן של הערוגות העירוניות מובטח בדרך כלל, בתי הגידול המקוריים של הצמחים שלנו מושמדים בקצב הולך וגובר.
יערות מדגסקר, ביתו של הצאלון, נכרתים כדי לפנות שטח לשדות אורז וטבק, ואילו יערות אינדונזיה, מכורתו של פיקוס השדרות, מושמדים בשם תעשיית שמן הדקלים שנמצא בשימוש רב בייצור מזון מעובד. סוואנות הסהאדו הברזילאיות מבוראות כעת בקצב מסחרר ומומרות לשדות סויה וחוות בקר.
תהליך דומה עוברות הסוואנות ברחבי אפריקה, שחדלו זה מכבר להיות המרחבים הפראיים המוכרים לנו מסרטי הטבע הפכו למעשה טלאים מקוטע ומגודר של חוות בקר ומטעים, ובהם פחות ופחות מאותן חיות גדולות האוהבות את פירות הקיגליה. גם גורל ארצו של ההיביסקוס הטלייתי לא שפר עליו: רבים מאיי האוקיינוס השקט נעלמים כעת תחת הגלים, עם עליית פני הים שנגרמת מהתחממות האקלים. בתוך כך, כריתה הולכת וגוברת של מנגרובים מעמידה יותר ויותר קהילות אנושיות בסכנה מגלי צונאמי.
6 צפייה בגלריה
מי יגן על היערות שנכרתים, נשרפים או מוצפים בשל פעילות האדם? עצי היביסקוס טלייתי (הכהים) ביער חופי בטייוואן
(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
הידרדרותם של בתי הגידול האלה קשורה קשר הדוק לתרבות הצריכה שלנו ולגידול האוכלוסייה בעולם. בשלב הנוכחי, אחרי כמה עשורים שבהם הקהילה המדעית ניסתה ללא הועיל להתריע מפני אסון מתקרב, כבר לא נוכל להציל את הכול, אבל החלטות נכונות היום אולי יסייעו לנו לא לאבד את הכול.
בזכות הקשר ההדוק שלנו לשאר העולם איננו צריכים אפילו לצאת מהשכונה כדי לעזור לשמור על הטבע העולמי. שינוי הרגלי הצריכה, הפעלת לחץ על גופים המזיקים לסביבה ותמיכה כלכלית בארגונים שעוזרים לשמור על בתי גידול טבעיים – כולם צעדים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות גם בדלת אמותינו. רק כך נוכל לוודא שרחובותינו לא יהפכו למוזיאונים של מינים שנותרו שרידים אחרונים של המערכות האקולוגיות שלהם, שגרירים ללא מדינה לחזור אליה.
איגור ארמיאץ' שטיינפרס, מכון דוידסון לחינוך מדעי
