באמצע לילה חשוך במיוחד בקיץ 2004 הגעתי לפתחו של מחנה אוהלים בלב המדבר הירדני. באוהלים, שהיו מסודרים יפה בצורת האות ח' ונשאו את הכיתוב "צ" בחזיתם, ישנו חברי המשלחת האמריקנית לחפירות מכרות הנחושת העתיקים של ואדי פינאן. כך החל המחקר שלי לדוקטורט, שכלל שחזור טכנולוגיות קדומות של הפקת נחושת על סמך השרידים שהשתתפתי בחשיפתם במשך כמה שנים. את המשלחת בירדן ניהל פרופ' תום לוי שעבד קודם לכן בארץ (ושם קיבל את האוהלים מצה"ל), ובזכות העבודה איתו וכסטודנט של אוניברסיטת קליפורניה סן דייגו קיבלתי את האישור החריג של השלטונות הירדניים לחפור ולעבוד על חומרים מהממלכה, על אף היותי ישראלי. זו הייתה חוויה יוצאת דופן; במעט מאוד משלחות ארכיאולוגיות בימינו עובדים בתנאי שטח, לנים במיטות שדה ומתרחצים במים קרים במקלחות מאולתרות במשך שבועות ארוכים. אינדיאנה ג'ונס, רק בלי אוצר התיבה האבודה בסוף.
ואדי פינאן בירדן ובקעת תמנע בצד הישראלי של הערבה הם אזורי כריית נחושת קדומים מהשמורים ביותר בעולם. האקלים הצחיח ומיעוט של פעילות כריה מודרנית שימרו מאות אתרים המייצגים מעל שבעת אלפים שנה של ניצול המינרלים הירוקים והפקת מתכת - גן עדן למחקר טכנולוגיות מטלורגיות קדומות. ואכן, דרך העבודה על אתרי בקעת תמנע נוסד בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת התחום הנקרא "ארכיאו-מטלורגיה" - מחקר המתכות בעולם העתיק, טכנולוגיות הייצור שלהן ותפקידן בחברות הקדומות. זהו תחום מחקר המשלב ידע וכלים ממגוון דיסציפלינות - ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה והיסטוריה מחד, וגיאולוגיה, כימיה, פיזיקה והנדסת חומרים מאידך.
הגעתי לתחום דרך לימודים משולבים של גיאולוגיה, ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה, ולא באופן מתוכנן; רציתי ללמוד משהו שקשור בשטח, ביציאה לשדה ובתצפיות על העולם הפיזי הסובב אותנו ועל שרידי העבר, ודרכן לנסות להבין טוב יותר - ולו במעט - עניינים הקשורים בשאלות גדולות הנוגעות בחיים, היקום וכל השאר. מתוך הלימודים האלו - תחילה באוניברסיטה העברית ואחר כך בארה"ב - הגעתי לעסוק במחקר המתכת בעולם הקדום; עם סיום הלימודים השתתפתי בפרויקט מחקר בקפריסין, מרכז ייצור הנחושת הגדול ביותר במרחב שלנו (במסגרת הפוסט-דוקטורט), ומאז שהצטרפתי לסגל החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב (2011) אני מוביל מחקר רב-תחומי בבקעת תמנע, שהוא המשך של המחקר החלוצי שהיה שם במאה הקודמת.
טכנולוגיות יצור מתכת דורשות ידע מוקדם ומיומנות רבה, ולכן המעקב אחרי השינויים שלהן לאורך הזמן (וגם במרחב) הוא מפתח להבנת תהליכים של המצאה ופיתוח טכנולוגי בחברות אנושיות קדומות. התמונה העולה ממחקר השרידים מפתיעה ומרתקת; ניכר שלא רק שהאנשים היו סקרנים לפחות כמונו היום, אלא שהיו כאלו שהקדישו מזמנם ל"מחקר ופיתוח" - כלומר שמאחורי חלק מההתקדמות הטכנולוגית עמדו יוזמות שונות, שנתמכו באופן כזה או אחר על ידי החברה. ויותר מכך, בניגוד לתפיסה הרווחת ש"הצורך הוא אבי ההמצאה" נראה שחלק מההמצאות - כולל התגלית המהפכנית של התכת נחושת - לא נבעו משום צורך חומרי. הן היו פשוט פרי של הדחף האנושי לחקור ולבדוק.
עניין מרכזי נוסף במחקר טכנולוגיות קדומות קשור בכך שהן משקפות את החברות שעסקו בהן. במילים אחרות, ניתן ללמוד רבות על האנשים שעסקו בטכנולוגיה דרך מחקר הטכנולוגיה עצמה - יכולתם הארגונית, המבנה החברתי, גישה למשאבים וידע, מקומם בתוך מארג המסחר ועוד. ההיבט הזה של המחקר שלנו בתמנע הפך סוער במיוחד לאחרונה, אחרי שהתברר כי שיא ההפקה בבקעה התרחש בימי דוד ושלמה בירושלים; נפתחה מחדש שאלת "מכרות המלך שלמה", והחל דיון האם ניתן לזהות בתמנע את פעילותה של ממלכת אדום, ששועבדה לירושלים בימי דוד, והאם היא זו שספקה נחושת לבניית בית המקדש. אולי נחשוף תגלית מכריעה בחפירות הבאות (מוזמנים להתנדב!), אבל כבר עכשיו ברור שהזווית הטכנולוגית מאירה באור חדש גם סוגיות הקשורות בחקר המקרא.
ארז בן יוסף הוא פרופסור חבר בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ראש המשלחת לחפירות בקעת תמנע וחבר המועצה הארכיאולוגית של מדינת ישראל
עמוד הפייסבוק של חפירות תמנע והמעבדה לארכיאומטלורגיה באוניברסיטת תל אביב:
דף הבית של פרויקט החפירות החדשות בבקעת תמנע:
"חוקרים פרטיים" הוא מדור שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' ליאת קוזמא ופרופ' אבי שרודר מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
