בימים האחרונים פגשתי אישה שבנה לומד בכיתה ז' באחת מחטיבות הביניים המובילות בעיר גדולה במרכז הארץ. מדובר בתיכון מצוין וחדשני, מאלה שחרתו על דגלם חינוך מדעי-טכנולוגי.
"הוא לא לומד מדעים", סיפרה.
אחזור שוב: הילד, בן 13, גיל שבו הוא עומד לשקול היכן להשקיע את המאמצים שיעצבו את עתידו, לא לומד מדעים.
הסיבה פשוטה: המורה למדעים התפטר ועזב את מערכת החינוך. בית הספר, מצידו, עדיין לא הצליח למצוא מורה אחר, כי אין די מורים בנמצא. אז בינתיים בכיתה ז' לא לומדים מדעים.
לצערי, בשנים אחרונות המצב הזה הולך ומתפשט. מדינת ישראל מפקירה כך לא רק אותו ואת עתידו - היא למעשה מפקירה את עצמה ואת עצם קיומה. לא פחות.
השכלה וחזון
ההצלחה שחווינו לאחרונה בבלימת המתקפה הפרועה של איראן על מדינת ישראל, ומאות הטילים והכטב"מים שבסופו של דבר לא נפלו על ראשינו במהלכה, לא נולדה בחלל הריק. היא קרתה בזכות יכולות שנבנו בעשרות שנים של השקעה ועבודה קשה. אין גם ספק שנמשיך להזדקק ליכולות האלה גם בעתיד. ההצלחה הזאת היא תוצאה של השקעה מתמשכת בהשכלה, בחינוך המדעי, במחקר וביכולות מתקדמות של תכנון, פתרון בעיות וחשיבה אסטרטגית.
התנועה הציונית ומנהיגי המדינה בעשורים הראשונים לקיומה, הגדירו ופיתחו חזון אסטרטגי, בנו את המערכות הנדרשות ליישומו והשקיעו באופן מתמשך את המשאבים המתחייבים. כך הם הבטיחו שהרפואה, התקשורת, האדריכלות, האמנות וכמובן מערכות ההגנה וההתקפה המבטיחות את קיומנו כאן יעמדו לרשותנו בכל עת ויהפכו את ישראל לסיפור הצלחה של תעוזה, יצירתיות חדשנית וקידמה בקנה מידה עולמי.
זה לא קרה בין לילה, במקרה או בזכות השגחה עליונה כלשהי. מאחורי ההצלחה עומדים הרבה מאוד אנשי מקצוע שהוכשרו במגוון תחומים ולאורך הרבה מאוד שנים, שכן הכשרתם של מהנדסים, מדענים, טייסים, מעצבים, אנשי תכנון וחשיבה אסטרטגית, כלכלנים וכן הלאה, מתחילה בבית הספר, כבר בכיתות היסוד.
במסגרת המועצה למחקר ופיתוח אזרחי (מולמו"פ), אני חברה בוועדה שאספה וניתחה נתונים עדכניים הקשורים למצב החינוך המדעי בארץ. הנתונים מדאיגים מאוד. כ-40 אחוז מהמורים למדעים ולמתמטיקה הם מעל גיל חמישים. בבתי ספר רבים אין כלל מורים שהוכשרו ללמד מדעים. כך קורה שמורים שהוכשרו ללמד תנ"ך, שפות והיסטוריה, למשל, נדרשים ללמד מקצועות מדעיים שאין להם שום מושג בהם. וגרוע מכך - בבתי ספר רבים מוותרים לחלוטין על לימודי המדעים.
אם נוסיף לכך את הנתון שלפיו קרוב ל-70 אחוז מהמורים שכבר עברו הכשרה להוראת מדעים לא נקלטים בכלל במערכת, המשמעות היא שבעוד פחות מעשור, מדינת ישראל תמצא את עצמה ללא מורים למדעים. יתרה מזאת: מדע הוא מקצוע התנסותי, שדורש ציוד, חומרים, מעבדות ולבורנטים. בכל המרכיבים האלה מורגש מחסור חריף, שבא לידי ביטוי גם בגובה התקציבים המופנים אליהם. למשל מספר הלבורנטים במערכת החינוך עומד על שליש בלבד מההיקף הדרוש.
מצב חירום
לנוכח הנתונים האלה, חברי הוועדה נזעקו והמליצו להכריז מיד על תוכנית חירום לאומית לקידום השינוי האסטרטגי הנדרש להצלת לימודי המדעים בישראל. ההמלצה גם מפרטת את התהליך ואת המרכיבים הדרושים ליישומו כך.
ד"ר ליאת בן דודצילום: איתי בלסוןבינתיים, מאז הקמת הממשלה הנוכחית היא הכריזה על קיצוץ של מאות מיליונים מתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה, כ-21 אחוז מתקציבו של מכון וולקני, פגעה בתפקידי המדענים הראשיים במשרדי הממשלה, קיצצה בתוכניות למדענים חוזרים, קיצצה מאוד את תקציבי החינוך הממלכתי, קיצצה את התוכנית לתגבור לימודי מתמטיקה, והגדילה מאוד את תקציבי החינוך התורני והישיבות.
לא זאת הדרך להתגבר על הקטסטרופה של קריסת לימודי המדעים.
הנתונים מוכרים לכל מקבלי ההחלטות. הם גם יודעים שישראל לא תצליח לעמוד בנטל הכלכלי והביטחוני שיש עליה בלי חינוך מדעי ראוי לשמו. המצב הזה אינו חדש, אבל במקום שיטפלו בו הוא רק הולך ומחריף. יש מי שמוודאים שהדברים ייאמרו ויישמעו בקול רם, ובכלל זה פניות של ראשי האוניברסיטאות, מכתב גילוי דעת של חברי מועצת האקדמיה הלאומית למדעים שנשלח לפני כחודש, מאמרים וכתבות בתקשורת ועוד. אולם נכון להיום כל אלה נופלים על אוזניים ערלות.
זו מגמה מסוכנת, שאם לא תתהפך כל שייוותר הוא לומר קדיש לזכרו של החינוך המדעי שלנו - ואחריו גם לזכר תחומים אחרים שעליהם נבנתה מדינת ישראל. במקרה כזה, איראן כבר לא תזדקק אפילו לטיל אחד כדי להשמיד אותנו. נוכל להתפאר בכך שעשינו את זה לעצמנו.
ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
הדברים המפורסמים בטור דעה זה הינם ביוזמת ועל דעת הכותבת ואינם מייצגים את עמדת מכון דוידסון ו/או מכון ויצמן למדע
