הזרחן באוקיינוס של אנקלדוס
בדיקה חדשה של נתונים שאספה החללית קסיני מאדי המים הנפלטים מירחו של שבתאי, אנקלדוס, מצביעה על כך שהאוקיינוס התת-קרקעי בירח הזה מכיל כמויות לא מבוטלות של זרחן - יסוד שנחשב לאחת מאבני הבניין של החיים כפי שאנו מכירים אותם.
אנקלדוס, הירח השישי בגודלו של שבתאי, פולט דרך קבע סילוני אדים מהאוקיינוס הנוזלי שקיים כנראה מתחת לשכבת הקרח העבה המכסה את פניו. לאחרונה אף התבררה עוצמתו של אחד הסילונים האלה, שמזין את אחת הטבעות החיצוניות והחיוורות יותר של שבתאי, המכונה טבעת E.
החללית האמריקנית-אירופית קסיני, שחקרה במשך שנים את שבתאי, ירחיו וטבעותיו עד התרסקותה היזומה ב-2017, עברה דרך סילוני אדים כאלה, נטלה מהם דגימות ואבחנה את הרכבן הכימי. כעת צוות החוקרים מגרמניה, מיפן ומארצות הברית, ניתח ממצאים שאספה קסיני במהלך המעבר דרך אותה טבעת E, והגיע למסקנה שהן מכילות גם תרכובות זרחן, שלא זוהו בעבר בדגימות מסילוני האדים עצמם. הממצאים מפורטים במאמר שפורסם בכתב העת Nature.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אבחנה עם בינה
התשובה המגנטית נישאת ברוח
החיידקים של הפרעות האכילה
לחוקרים לא הייתה כמובן גישה לדגימות עצמן, שהתרסקו עם החללית אל תוך שבתאי לפני כשש שנים, אלא רק לנתונים שהחללית שלחה. לכן הם בחנו מגוון חומרים במכשיר דומה לזה שהיה בחללית, וראו כי הדגימות מכילות בין השאר זרחן, בריכוז גבוה פי מאה ממי האוקיינוסים על כדור הארץ, בעיקר בצורה של מלחי פוספט (PO43-). "ריכוזי הזרחן הגבוהים הם תוצאה של תגובה בין מים נוזלים עשירים בקרבונט לבין סלעים מינרליים על אנקלדוס. רכיב המפתח הזה עשוי להיות שכיח מספיק על אנקלדוס כדי לתמוך פוטנציאלית בחיים באוקיינוס שלו. זו תגלית מרעישה לאסטרוביולוגיה", אמר אחד החוקרים, כריסטופר גליין (Glein) ממכון מחקר בטקסס.
זרחן הוא אחד מששת היסודות העיקריים החיוניים לקיום על פני כדור הארץ (לצד פחמן, חנקן, חמצן, מימן וגופרית). בין השאר הוא מרכיב חשוב ב-DNA, ב-RNA ובמולקולות שאוגרות את האנרגיה בתאים. חמשת היסודות האחרים נמצאו כבר בדגימות של אדי האוקיינוס של אנקלדוס, והגילוי שיש שם גם זרחן מצית את הדמיון בדבר האפשרות שקיימים במים שם חיים בצורה שנוכל לזהות. עם זאת, עצם גילוי הזרחן אינו מבטיח כמובן שאכן יש שם חיים, או אפילו מולקולות מורכבות כמו DNA – אבל הוא מעניק תמיכה נוספת להמשך החיפושים.
סטארשיפ תחזור באוגוסט?
האם חברת ספייס-אקס תנסה כבר בקיץ הקרוב לשגר שוב את החללית סטארשיפ לחלל? כך לפחות הבטיח הבעלים, אילון מאסק (Musk), כשכתב השבוע בטוויטר כי ניסיון השיגור הבא צפוי תוך שישה עד שמונה שבועות.
ספינת החלל של SpaceX התפוצצה באוויר
(צילום: SpaceX)
הניסיון הראשון לשגר את החללית הענקית להקפה חלקית של כדור הארץ נעשה לפני כחודשיים, ב-20 באפריל. השיגור עצמו עבר בשלום, למרות תקלות בכמה מהמנועים של הטיל סופר-הבי (Super heavy) בשיגור הבכורה שלו, אבל אחרי כשלוש דקות נכשלה ההפרדה של החללית מהטיל, ובתום דקה נוספת של נפילה חופשית הפעילו המהנדסים את מנגנון ההשמדה שלה.
נוסף על התמודדות עם הכשלים שמנעו מהחללית לצאת לחלל, ועל הנזק שגרם הניסוי לכן השיגור עצמו, החברה עומדת כעת מול חקירה של מינהל התעופה האזרחית בארצות הברית (FAA) בנוגע לסיכון בטיחותי בניסיון השיגור מבסיס החלל שלה בדרום טקסס. לזה מצטרפת גם תביעה שהגישו נגד החברה ארגוני סביבה בעקבות חשד לזיהום ולפגיעה בערכי טבע במהלך ניסוי השיגור.
בהתחשב בקשיים האלה, הציפייה שהשיגור הבא ייצא לפועל כבר באוגוסט עלולה להיות אופטימית מדי. יתר על כן, מאסק עצמו נקב עוד קודם, שבוע וחצי בלבד אחרי הניסיון באפריל, באותו לוח זמנים בדיוק – שישה עד שמונה שבועות, כשנשאל מתי יהיה ניסיון השיגור הבא. העיכובים בשיגור הסטארשיפ כבר הביאו לדחייה צפויה במועד הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס. סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, בחרה מבעוד מועד בסטארשיפ לרכב הנחיתה של המשימות הראשונות. לאחרונה אמר בכיר בסוכנות, ג'יימס פרי (Free) כי הנחיתה תידחה מסוף 2025 לפחות ל-2026.
עין (ישראלית) מצ'ילה צופיה
החברה הישראלית ImageSat International (או ISI) שיגרה השבוע את לוויין התצפית החדש שלה, Runner-1, במסגרת שיגור Transporter 8 של חברת ספייס אקס. כמו קודמיו בסדרה, טרנספורטר 8 הוקדש כולו לשיגור לוויינים קטנים יחסית – הפעם טיל הפלקון 9 הביא לחלל 72 לוויינים.
החברה הישראלית פיתחה את הלוויין החדש יחד עם חברת Terran האמריקנית. זהו לוויין צילום לא גדול, משקלו בשיגור עמד על כמאה קילוגרם בלבד, והוא שוגר למסלול בגובה של 500 קילומטר, שם הוא אמור לפעול במשך חמש שנים. "הלוויין החדש מרכיב את התמונה משלושה גלאים נפרדים, כך שכל פיקסל (נקודה; א"נ) מצולם בשלושה אורכי גל. כך מתאפשרת לו הפרדה מרחבית גבוהה מאוד, עד סדר גודל של מטר – דבר שהתאפשר עד כה רק בלוויינים הרבה יותר גדולים, והוא גם יכול לצלם וידאו בצבע מהחלל", אמר דורון שטרמן, סמנכ"ל הטכנולוגיה (CTO) של ISI בשיחה עם אתר מכון דוידסון.
חברת ISI קמה בסוף שנות ה-90 כדי להפית לשוק המסחרי את הטכנולוגיה של הלוויינים הצבאיים שפיתחה התעשייה האווירית. היא הפעילה את סדרת לווייני EROS ומכרה ללקוחותיה צילומי לוויין. בשנים האחרונות הפכה לחברה ציבורית הנסחרת בבורסה, שבעליה העיקריים הם קרן FIMI, התעשייה האווירית ובנק דיסקונט. היא מעסיקה 120 עובדים, ולצד מכירת תוצרי המודיעין עצמם, מתחילה כאמור לספק גם לווייני צילום.
Runner-1 הוא הראשון מבין שלושה לוויינים שהחברה מכרה לממשלת צ'ילה. את לוויין הראשון היא מפעילה עם הלקוח, כך שתוכל למכור צילומים שלו גם לגורמים אחרים. את שני הלוויינים הבאים תפעיל צ'ילה לבדה. בנוסף, אומר שטרמן, יש בקנה עוד שני לוויינים דומים שהחברה סיכמה על מכירתם למדינות אחרות.
"כעת אנחנו כבר מפתחים את הדור הבא של לווייני צילום, שייקראו Knight", אומר שטרמן. "אלה יהיו לוויינים המפותחים על בסיס ה-Runner, אך גדולים יותר, במסה של כ-300 קילוגרם, ויהיו מסוגלים להפרדה גבוהה יותר. הראשון צפוי להצטרף לצי שלנו בעוד כשלוש שנים".
התחזית: צפוף בחלל
חברת Tomorrow.io האמריקנית-ישראלית גייסה עוד 87 מיליון דולר ממשקיעים להקמת פלטפורמת לוויינים פרטיים לחיזוי מזג אוויר. בכך השלימה החברה גיוס של כמאתיים מיליון דולר, והיא מתקדמת לקראת מעבר לרווחיות. השבוע, באותו שיגור טרנספורטר 8, שוגר גם לוויין החיזוי השני של החברה, הזהה ללוויין הראשון שהיא שיגרה לפני כחודשיים. החברה מפתחת טכנולוגיות שאמורות לאפשר לה לספק שירותי חיזוי מזג אוויר פרטיים לשלל גופים, במקום שירותי החיזוי הממשלתיים שמחזיקים כיום את עיקר השוק. שני הלוויינים שכבר יש לה בחלל הם הראשונים מתוך מערך מלא של כ-28 לוויינים שבכוונתה להציב בחלל בתוך שנתיים. הם אמורים לספק כיסוי גיאוגרפי רחב יותר ותחזיות מהימנות יותר מהשירותים הקיימים.
הלוויינים של החברה הם בעלי מסה של 85 קילוגרם, קטנים בהרבה מלווייני מזג האוויר שנמצאים בשימוש כיום. הם מצוידים במכ"ם למיפוי העננים ומדדים אטמוספריים נוספים ובחיישנים של גלי מיקרו למדידת טמפרטורת האוויר וריכוז אדי המים. החברה הישראלית מתמקדת בפיתוח שירותי החיזוי עצמם, ואת הלוויינים בונות עבורה חברות אחרות. גם התקשורת עימם נעשית מתחנות קרקע מסחריות.
החברה כבר זכתה לאחרונה במכרזים לאספקת שירותי מזג אוויר, בהם שלושה מכרזים של משרד ההגנה האמריקני בשווי כולל של 30 מיליון דולר. כיום היא מעסיקה כמאתיים עובדים, רובם בארצות הברית, שם מרוכזת הפעילות הלוויינית שלה, וכמה עשרות במרכז הפיתוח בישראל.
ההישג של ספייס אקס
השיגור של טרנספורטר 8 היה נקודת ציון מעניינת עבור חברת ספייס אקס, שחוללה מהפכה בתחום השיגורים הפרטיים לחלל. זה היה השיגור המאתיים שבו השלב הראשון של טיל הפלקון משלים בהצלחה נחיתה אנכית, שמאפשרת להכשיר אותו לשיגורים נוספים בעלות נמוכה יחסית.
הנחיתה המוצלחת ה-200 של משגר של SpaceX
(צילום: SpaceX)
הטכנולוגיה הזאת, שנראתה דמיונית רק לפני קצת יותר מעשור, בוצעה בהצלחה לראשונה בדצמבר 2015, והפכה עד מהרה לשגרה, שמציבה את היכולות של החברה בתחום הרבה מעל המתחרות. בסך הכול רשמה החברה עד כה 239 שיגורים, מהם כאמור מאתיים נחיתות אנכיות מוצלחות.
מנפחים את המוח בחלל
ולסיום, מה קורה למוח של אסטרונאוטים במהלך משימות ממושכות בחלל? מחקר חדש מצא כי חדרי המוח שלהם מתנפחים, והחוקרים ממליצים על תקופת התאוששות של שלוש שנים לפחות בכדור הארץ בין משימות ממושכות, כדי למנוע נזקים למוח.
צוות חוקרים מארצות הברית בהובלת רייצ'ל זיידלר (Seidler) מאוניברסיטת גיינסוויל בפלורידה, בחנו סריקות CT שנעשו למוחותיהם של שלושים אסטרונאוטים, והשוו סריקות שנעשו להם לפני צאתם לחלל ואחרי שובם. שמונה מהם טסו למשימה קצרה של כשבועיים, 18 שהו כחצי שנה בחלל וארבעה שהו בחלל קרוב לשנה שלמה. "גילינו שככל שהשהות בחלל הייתה ממושכת יותר, כך חדרי המוח היו גדולים יותר", אמרה זיידלר. "אחרי שבועיים בחלל אין עדיין הבדל ניכר בגודל החדרים, אבל אחרי חצי שנה כבר רואים הבדל בולט".
חדרי המוח הם חללים המלאים בנוזל מוחי-שדרתי (CSF) שמגן על המוח מפני חבלות וחבטות, וגם מסייע בהזנת רקמת העצב ובסילוק פסולת ממערכת העצבים המרכזית. בתנאי מיקרו-כבידה יותר נוזלים בגוף עולים לראש, והחדרים מתרחבים ודוחקים את רקמת המוח.
החוקרים אינם יודעים לקבוע בוודאות איך התנפחות החדרים משפיעה על האסטרונאוטים. "אנו לא יודעים אם יש לזה השפעה ארוכות טווח על הבריאות ועל ההתנהגות של אנשים בחלל", ציינה זיידלר. "המחקר שלנו מראה כי דרושות לחדרי המוח בערך שלוש שנים אחרי המשימה לחזור לגודלם המקורי. זה נתון שכדאי להתחשב בו, מכיוון שאסטרונאוטים רבים טסים לחלל יותר מפעם אחת".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
