"בתקופת המלחמה באוקראינה, הקושי הגדול ביותר עבורי היה לכתוב את עבודת גמר", מספר בהתרגשות קיריל דריק. "הבונקר שגרתי בו בעיר דנייפרו היה חשוך, זה היה מעין מקלט עזוב והייתה רק מנורת לילה קטנה. בקושי היה אינטרנט, היה ריח נוראי של ביוב והחולדות טיילו בין הרגליים וברקע כל הזמן שמעתי את הדי הפיצוצים. הבונקר היה סמוך למפעל לייצור תחמושת צבאית, כך שהמטוסים הרוסים כל הזמן הפציצו את האזור והיו המון אזעקות. זה היה מאוד מפחיד ולא ידעתי אם אי פעם אצליח לחזור לחיים הרגילים שלי".
2 צפייה בגלריה
קיריל דריק בבונקר (מימין) ובקבלת התואר (משמאל)
(צילום: קיריל דריק, אוניברסיטת תל אביב)
כשקיריל דריק מתאר את הסיוט הגדול שאליו נקלע באוקראינה, קשה לדמיין שרק מספר חודשים קודם לכן, התגורר בישראל ולמד לתואר שני בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. קיריל עלה לישראל כחייל בודד ב-2017 ושירת בצה"ל שירות מלא כמתנדב ביחידת הקומנדו, וזאת למרות בעיותיו הבריאותיות. עם שחרורו מהצבא, החל את לימודיו כסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. במהלך חופשת הסמסטר, בפברואר 2022, נסע לבקר את הוריו בדנייפרו שבמזרח אוקראינה. במהלך שהותו, חלתה אימו ואושפזה בבית החולים ועקב כך נאלץ קיריל להאריך את חופשתו בעוד חמישה ימים עד ה-25 בפברואר 2022. יום לפני טיסתו חזרה ארצה פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, וקיריל, בעל אזרחות כפולה (ישראלית ואוקראינית), לא הצליח לצאת מגבולות המדינה, וזאת בשל חובת הגיוס לאזרחים.
"אחרי שפרצה המלחמה הצבא האוקראיני הודיע שכולם מגויסים לקרב, ובלית ברירה נאלצתי לברוח ולהסתתר בבונקר במשך 10 חודשים, כאשר בת הזוג שלי הייתה מביאה לי כל יום אוכל וציוד בסיסי", הוא סיפר.
נקודת האור החיובית, כמעט היחידה, באותה התקופה הייתה הקשר היומיומי של דריק עם אוניברסיטת תל אביב. בהנחיית ראשת בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, פרופ' חני לרנר, סגל המרצים התגייס כולו למען המשימה: "סיום לימודי התואר של קיריל דריק".
בתנאים בלתי אפשריים, כשהוא ספון בבונקר, קיריל שמר על מעין שגרת לימודים שכללה ארבעה קורסים שנלמדו בזום ובסיומם בחינות ועבודה. פרופ' לרנר: "מהרגע שהבנו שקיריל מתחבא במסתור באוקראינה, היה לנו חשוב מאוד לשמור איתו על קשר כמעט יומיומי. ביקשתי מהמרצים שידווחו לנו באופן שוטף אם הוא מחסיר שיעורים והשתדלנו כולנו להשלים לו את כל חומרי הלימוד שהוא היה צריך לקראת השיעור הבא. זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה, ואנחנו גאים מאד בקיריל, שלא ויתר והמשיך ללמוד, גם תחת הפגזות ואזעקות, תוך שהוא מסתתר במשך ימים שלמים בבונקר".
כעבור עשרה חודשים, ולאחר ארבעה ניסיונות כושלים לצאת מאוקראינה, קיריל קיבל לפתע טלפון מסיגל שחר, רכזת תארים מתקדמים בביה"ס, שבישרה לו כי לאחר מאמצים רבים הם הצליחו בשיתוף בית הספר לבינלאומיות, לארגן לו את כל המסמכים שהיו חסרים על מנת לצאת מגבולות אוקראינה ולחזור חזרה לישראל.
בשבוע שעבר, באוניברסיטת תל אביב הצליח קיריל להגשים את החלום שלו, ובטקס מרגש, לקול תשואות הקהל באולם, עלה על הבמה כדי לקבל את התואר הנכסף. קיריל הודה לקהל ואמר בדמעות: "הסיפור שלי הוא מסר של ניצחון. אל תתנו לשום דבר לעצור אתכם. בעזרת רצון, טכנולוגיה ואנשים טובים אפשר להצליח לעשות הכל".
קיריל סיכם: "כשקיבלתי את התואר הרגשתי שסוף סוף חזרתי למולדת שלי. אני מרגיש שהמולדת שלי היא ישראל ולא אוקראינה. אנשים פה הם ילדים של אלוהים. מה שקיבלתי וכמות העזרה הפכה את ישראל למשפחה שלי. אני שמח ששרדתי את עשרת החודשים האלה באוקראינה, שהגשמתי את החלום שלי לקבל תואר שני במדע המדינה במדינת ישראל, ויותר מכל אני שמח שכל מה שעשיתי לא היה לשווא, ואני חושב שעד סוף החיים אני לא אפסיק להודות על כל מה שאוניברסיטת תל אביב עשתה למעני. אני בטוח שניפגש בתואר השלישי."
