בני האדם הם טורפי-העל האולטימטיביים על פני כדור הארץ. לא משנה עד כמה יצור גדול, בעל שיניים חדות, טפרים מחודדים או ארס קטלני, ביכולתם של בני האדם לצוד אותו לצורכי מזון. יתרה מכך, על פי מחקר שערך צוות מטעם אוניברסיטת וויווטרסרנד בדרום אפריקה, הם גם עשו זאת עם יצורים איטיים, קטנים וריריים - חלזונות.
חלזונות אדמה אפריקנים ענקיים (Achatinidae) - החלזונות היבשתיים הגדולים ביותר שהיו בעולם, לצד החלזונות האפריקנים הטיגריסיים - הובאו באופן שיטתי לאתר מערת הגבול (Border Cave) שבדרום-מזרח אפריקה, בסמוך לגבול בין דרום אפריקה לאסוואטיני, שם נצלו ונאכלו, החל מלפני 170 אלף שנה, כחלק ממנהג שנמשך כ-100 אלף שנים.
אתר מערת הגבול ממוקם על המצוק המערבי של הרי הלבומבו בקוואזולו-נטאל, שממנו נשקף נוף מדהים, והוא ביתם של כמה מהמאובנים העתיקים ביותר שנמצאו של בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית. מגורים אנושיים לסירוגין במערה מלפני 227 אלף שנה ועד לפני 600 שנה מספקים חלון ייחודי לעבר על פני תקופות זמן ממושכות. ארכיאולוגים מצאו כאן כמה מהעדויות המוקדמות ביותר לסמליות, כמו גם חרוזים, כלים וחלקות קבורה. המחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Quternary Science Reviews, כלל בדיקה מפורטת של תזונה אנושית שהתבססה בין היתר גם על שברי קונכיות של חלזונות יבשה שנמצאו לאורך רוב ההיסטוריה של המערה.
חלזונות היוו מקור מצוין לחומרים מזינים. בנוסף לכך, העובדה כי הם נעים באיטיות הפכה אותם לקלים לציד וניתן היה לאחסן אותם חיים במערה במשך זמן מה לפני שנאכלו, אם כי עדיף היה לאכול אותם לאחר בישול, זאת כדי להבטיח שהם בטוחים לאכילה. מחקרי עבר בשטח המערה חשפו שריפת עצים כדי להבעיר אש שנועדה לבישול, הפצת חום והגנה מפני טורפים. תיעוד הפחם הצביע גם על כך שייתכן כי מיני צמחים נבחרו בשל שרף הגומי שלהם, ערכם התזונתי ותכונותיהם בין אם כקוטלי חרקים, רפואיים או קוסמטיים.
שברי הקונכיות נמצאו במערה הם במגוון צבעים, מבז' מבריק ועד חום ואפור מט. החוקרים הניחו כי שינויי הצבע של הקונכיות נבעו כתולדה של חשיפה למקור האש, ולכן בדקו שברי קונכיות מודרניות של חילזון יבשתי עם חשיפות שונות של זמן וטמפרטורה, כשהבדיקות העלו תוצאות דומות.
קונכיות חלזונות, הכוללות שכבות של ארגוניט - מינרל קרבונטי הבנוי מסידן פחמתי - עוברות מעבר פאזה מינרלוגי לקלציט אם הן נתונות לחימום משמעותי שמגיע לכמעט 500 מעלות צלזיוס. הטרנספורמציה של ארגוניט לקלציט בחימום הקונכייה הניסיוני נבדקה בעקביות באמצעות פיזור ראמאן (פיזור לא-אלסטי של אור מחומר) וספקטרוסקופיית אינפרא אדום.
בנוסף לכך, נעשה שימוש גם במיקרוסקופ אלקטרונים סורק על מנת לזהות טוב יותר טרנספורמציות הנגרמות על ידי חום, בניגוד לתהליכי פירוק. תוצאות הניסוי הובילו למסקנה של החוקרים כי חלזונות אדמה אפריקהים ענקיים הובאו למקום על ידי בני האדם ונצלו על האש בטרם נאכלו. כפי שציינו מחברי המחקר, צריכת חלזונות יבשה נמשכת גם בימים אלה בספרד, צרפת, איטליה, פורטוגל, אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, נפאל, דרום-מזרח אסיה וצפון-מזרח הודו, אם כי מדובר בשיטות חדשות באמצעותן האדם צורך את החלזונות כמאכל, בניגוד לאופן שבו עשו זאת הציידים הראשונים.
