לפני כ-130-120 מיליון שנים, בעידן שבו שלטו הדינוזאורים, יערות ממוזגים ואגמים אירחו מערכת אקולוגית תוססת באזור שהוא כיום צפון-מזרח סין. מאובנים מגוונים מאותה תקופה נותרו כמעט ללא הפרעה עד שנות ה-80 של המאה הקודמת, אז החלו המקומיים לאתר מאובנים שהשתמרו להפליא, אותם מכרו לכל המרבה במחיר.
בחלוף השנים, עיקר תשומת הלב הופנה לתצורת יישיין (Yixian), הודות למאובני דינוזאורים, ציפורים, יונקים, חרקים, צפרדעים, צבים ובעלי חיים נוספים. בניגוד למאובנים השלדיים והחלקיים שנחשפו באזורים אחרים, המצב בסין היה שונה לחלוטין, עם איברים פנימיים, נוצות, קשקשים, פרווה ותכולת קיבה שהשתמרו כקפסולת זמן פרהיסטורית. התגליות שנחשפו חוללו מהפכה בעולם הפלאונטולוגיה, שפכו אור על האבולוציה של דינוזאורים מנוצים, והוכיחו ללא כל צל של ספק שמדובר באבות הציפורים המודרניות.
3 צפייה בגלריה
מאובן של הדינוזאור פסיטקוזאורוס, שהתגלה בתצורת יישיין שבסין
(צילום: Jun Liu, Institute of Paleontology and Paleoanthropology, Chinese Academy of Sciences)
עד כה, הסברה הרווחת הייתה שאופן שימור המאובנים בתצורת יישיין התאפשר נוכח אירוע געשי, דומה לזה שקבר את העיר פומפיי וסביבתה בשנת 79 לספירה תחת מעטה של אפר וחומרים געשיים - מה שהעניק לתצורה את הכינוי "פומפיי הסינית". אלא שמחקר חדש, שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, פוסל טענה זו ומציע כחלופה את האפשרות כי שלל היצורים השתמרו בשל התמוטטות מאורות ותקופות גשומות שיצרו שכבות של משקעים, אשר קברו את עולם החי.
כדי לתארך את הממצאים השונים, המחבר הראשי של המחקר ד"ר סקוט מקלנן מאוניברסיטת וויטוואטרסרנד בדרום אפריקה, ניתח גרגרים זעירים של המינרל זירקון, שנדגמו הן מהסביבה הסלעית והן מהמאובנים עצמם. ד"ר מקלנן מדד יחסים של אורניום רדיואקטיבי מול עופרת באמצעות שיטה חדשה ומדויקת, וגילה כי המאובנים והחומר סביבם תוארכו באופן עקבי ל-125.8 מיליון שנים, בתקופה שארכה פחות מ-93 אלף שנים.
מסגרת הזמן הזו נחלקה לשלוש תקופות שונות, שאופיינו במזג אוויר לח וגשום יחסית, מה שתרם כאמור להצטברות גבוהה של משקעים באגמים וביבשה. יצורים רבים מתו לאחר שנקברו במהירות באזורים דלילים בחמצן, כשבאגמים השתמרו רקמות רכות מכיוון ששם התרחש התהליך במהירות הגבוהה ביותר.
3 צפייה בגלריה
מאובן של הדינוזאור פסיטקוזאורוס, שהותקף על ידי היונק רפנומאמוס, כפי שהתגלה בתצורת יישיין שבסין
(צילום: Gang Han)
ד"ר פול אולסן, פלאונטולוג במעבדה לחקר כדור הארץ למונט-דוהרטי של בית הספר לאקלים באוניברסיטת קולומביה, שנמנה על מחברי המחקר, אמר כי הטענה שנחשולי בוץ או זרמי סחופת געשיים קברו את שלל היצורים איננה נכונה, מכיוון שאם אכן כך היה הדבר הרי שהם היו אמורים לכלות כל דבר שנקרה בדרכם. לדבריו, גם תרחיש של זרם פירוקלסטי איננו סביר, מכיוון שפרווה ונוצות היו אמורות להישרף במגע עם הזרם ששטף את פומפיי וסביבתה - מה ששימר את המבנים וחלק מהתושבים (שמשרידיהם נוצרו יציקות גבס מצמררות) - חרף העובדה שבתצורת יישיין התגלו עקבות של אפר געשי.
חלק מהמאובנים בתצורה הסינית השתמרו בתנוחת שינה, מה שמצטרף לקביעה כי קריסה פתאומית של מאורות ושיטפונות נגרמו כתוצאה מהגשמים העזים, מה שיצר את התנאים המושלמים להשתמרות איכותית של המאובנים השונים. "דוגמה טובה לכך היא מאובן של יונק בשם רפנומאמוס שניסה לטרוף דינוזאור אוכל צמחים בשם פסיטקוזאורוס, כשייתכן שהרפנומאמוס פלש למאורה של הפסיטקוזאורוס כדי לטרוף אותו ואת צאצאיו", מסביר ד"ר אולסן. "באשר למה שגרם להתמוטטות המאורה, מדובר בספקולציה לפיה דינוזאורים גדולים גרמו לקריסת המאורה, כשלגשמים שירדו באותה העת היה תפקיד מכריע בערעור יציבות הקרקע".
בזמן שהקביעה החדשה משכתבת את סיפורה של תצורת יישיין, ד"ר אולסן מאמין ששימור מאובנים דומה עשוי להתקיים במקומות אחרים בעולם, במיוחד באזורים שבעבר חלקו תנאים סביבתיים דומים. בארה"ב למשל, אתרים בצפון קרולינה, קונטיקט וניו ג'רזי הניבו מאובנים שהשתמרו היטב בעבר, אם כי אף אחד מהם לא השתווה לממצאים של התצורה הסינית. "גורם מרכזי המגביל תגליות שכאלה הוא העלות והמאמץ הנדרשים לחפירות שיטתיות, במיוחד באזורים מיושבים בצפיפות שבהם הקרקע היא בעלת ערך רב", מסכם ד"ר אולסן.
