ממצאים ארכיאולוגיים גילו שקולוניאליסטים נורדיים שחיו בגרינלנד במאות ה-10 עד ה-15, ייבאו לשם עצים מצפון אמריקה, שנחשבו לאיכותיים יותר מאשר העץ המקומי. תגלית זו עולה בקנה אחד עם הסברה לפיה הגרינלנדים הנורדים, בעיקר אלה מהמעמד הגבוה, לא הסתמכו על משאבים מקומיים בלבד, אלא נעזרו גם בייבוא מנורבגיה ומהחלק הצפוני-מזרחי של צפון אמריקה. תגלית זו שופכת אור חדש על ההיסטוריה של הגרינלנדים הנורדים והאינטראקציות שלהם עם תרבויות אחרות, תוך שימת דגש על חשיבות הסחר בעולם העתיק.
4 צפייה בגלריה
כמה מסוגי העצים, בהם השתמשו הגרינלנדים הנורדיים
(צילום: Antiquity (2023). DOI: 10.15184/aqy.2023.13)
רישומים היסטוריים מראים זמן רב שהקולוניאליסטים הנורדים מימי הביניים בגרינלנד (1450-985 לספירה), האי הגדול ביותר בעולם מבחינת שטח, הסתמכו על חומר מיובא כמו ברזל ועץ, אם כי עד כה לא נקבע באופן חד משמעי מהיכן הגיע העץ המיובא, שבו נעשה שימוש בעיקר לשם בניית בתים, מבני אחסון וספינות. בעוד שרוב משקי הבית בגרינלנד הסתמכו על עצים מקומיים, האליטות הנורדיות הסתמכו על עצים איכותיים שמקורם בחלק הצפוני-מזרחי של צפון אמריקה (אם כי גם בצפון אירופה, מנורבגיה בעיקר) כדי לענות על רוב צורכי הבנייה שלהם.
כדי לחקור ולזהות את מקורות העץ והתפוצה בגרינלנד, ליזבט גוד'מונדסדוטיר מאוניברסיטת איסלנד בחנה את מכלול העץ מחמישה אתרים נורדיים במערב גרינלנד, שכללו ארבע חוות בינוניות בשטחן ואחוזה אפיסקופלית (מהזרם האנגליקני) של בני המעמד הגבוה (כל האתרים היו מאוכלסים בין השנים 1000 ל-1400 לספירה ותוארכו לפי תיארוך פחמן-14 וסוגי חפצים נלווים).
4 צפייה בגלריה
כמה מסוגי העצים, בהם השתמשו הגרינלנדים הנורדיים
(צילום: Antiquity (2023). DOI: 10.15184/aqy.2023.13)
בדיקה מיקרוסקופית של המבנה התאי של העצים, שנמצאו בעבר על ידי ארכיאולוגים באתרים אלה, אפשרה זיהוי של סוג העץ, כשכל הממצאים פורסמו בכתב העת Antiquity והראו כי הגרינלנדים הנורדים היו מקושרים לעולם הרחב יותר ממה שחשבו בעבר, שכן רובו המכריע של העץ הגיע מבחוץ וכלל בין היתר את סוגי העצים אלון, אשור, רוש, ארזית, אשוחית, אורן היערות ואשוח. לדברי החוקרים, לפחות בכל הנוגע לעצי הרוש והאורן, הרי שהעובדה כי לא היו קיימים בצפון אירופה בתחילת האלף השני לספירה, יש בה את הסבירות לכך שהגיעו מצפון אמריקה.
ייבוא העץ היה כנראה הכרחי עבור הגרינלנדים הנורדים כדי שיוכלו לשמור על אורח חייהם, זאת לאור האקלים הקשה והמשאבים המוגבלים בגרינלנד, שהקשו על בנייה ותחזוקה של מבנים או על בניית ספינות.
גרינלנד כוסתה ביריעות קרח ובטונדרה (אזור שבו הטמפרטורות נמוכות באופן קיצוני, עונות הגדילה של צמחים גדולים הן קצרות, וכתוצאה מכך גדילת העצים מוגבלת) קפואה, כך שעצים מקומיים כמעט שלא היו זמינים באותה תקופה, כשגם אלה שכן היו בהישג יד לא סיפקו מענה הולם לבניית מבנים גדולים או ספינות ראויות לשייט בים. סאגות איסלנדיות שונות שנכתבו בתקופת ימי הביניים אף סיפרו על מעלליהם של מגלי ארצות נורדיים שביקרו בצפון אמריקה כדי לכרות עצים להביאם חזרה אל גרינלנד, כמו למשל מווינלנד - השם שניתן לאי בצפון אמריקה על ידי מגלה הארצות הנורדי לייב אייריקסון.
כמו כן, בנוסף לאפשרות הייבוא, עצי סחף - עצים שנשטפו דרך מקורות המים השונים על ידי רוחות, גאות ושפל או גלים - היו גם כן אחד מחומרי הגלם החשובים ביותר בגרינלנד הנורדית, והיוו כמחצית ממכלול העצים שנבדקו על ידי גוד'מונדסדוטיר ועמיתיה. אמנם מקורם של חלק מהעצים הללו היה באירופה, כולל האשור, האלון ואורן היערות, אך כאמור חלק לא מבוטל מהעצים הגיע אל גרינלנד מצפון-מזרח אמריקה הצפונית.
