ב-26 באפריל 1986 בשעה 1:23 בלילה התפוצץ כור מספר 4 בתחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל, אוקראינה, עקב תכנון לקוי וטעויות אנוש. אין כל ספק שהיה זה אירוע טראגי, שבו אנשים קיפחו את חייהם, חלו, נעקרו מבתיהם ואיבדו את רכושם, והשלכותיו משפיעות על האזור ועל תושביו עד היום. אולם, לאירוע זה היו גם השלכות ארוכות טווח וחובקות עולם אחרות לגמרי - והוא התניע שרשרת אירועים שהקלה על רוסיה לפלוש בימים אלה לאוקראינה.
אש בתחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה, בין חמישי לשישי
ייצור האנרגיה הגרעינית החל בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ובשנות ה-70 וה-80 היקף הייצור הוכפל כל 6-2 שנים. בעשורים אלה, היקף יצור חשמל מאנרגיה גרעינית קפץ פי 16 תוך 15 שנה בלבד, ושיעורו הגיע לכ-15 אחוז מכלל יצור החשמל בעולם. לו קצב זה היה נשמר, שיעור יצור החשמל הממוצע מאנרגיה גרעינית במדינות המפותחות היה מגיע למעל 80 אחוז כבר ב-1997, ולהיקף דומה גם במדינות מתפתחות 3-2 עשורים מאוחר יותר.
אולם, אסון צ'רנוביל בלם את העלייה המטאורית הזו. למעשה, מאז 1986 קצב העלייה בהיקף הייצור של אנרגיה גרעינית הואט, עד שב-2005 עלייה זו נעצרה. ב-1996, שיעור החשמל שמיוצר באמצעות אנרגיה גרעינית הגיע לשיא של כמעט 18 אחוז מכלל החשמל שיוצר, אך מאז הוא צנח כמעט בחצי לכ-10 אחוזים בלבד כיום. מדוע זה קרה?
החל משנות ה-60, חרדה, חוסר ידע, דאגה כנה וכוונות טובות הניעו את התנועה הסביבתית הגלובלית בעולם המפותח להתנגד לאנרגיה גרעינית. זיכרונות מזוועות הטלת פצצות האטום על יפן במלחמת העולם השנייה הובילו לחששות כבדים גם בכל הנוגע לשימוש בגרעין לייצור חשמל. הזרז להקמת מפלגות ירוקות רבות בשנות ה-70 וה-80 היה ההתנגדות לגרעין. התנגדות זו התעצמה עם התאונה הגרעינית שהתרחשה באי שלושת המילין שבארה"ב ב-1979. ב-1986, לאחר אסון צ'רנוביל, קפא תחום האנרגיה הגרעינית באופן כמעט מוחלט.
פי 467 פחות מקרי מוות
אולם, האם השם הרע שיצא לאנרגיה גרעינית מוצדק? התשובה היא לא, כמעט בכל פרמטר אפשרי. מספר מקרי המוות מאנרגיה גרעינית עומד על 0.07 לכל טרה וואט-שעה (מיליארד קוט"ש) של חשמל – סדר גודל דומה לזה של אנרגיות מתחדשות, ונמוך יותר פי 467-40 מזה של דלקי המאובנים השונים. היקף פליטות גזי החממה של האנרגיה הגרעינית דומה גם הוא לזה של אנרגיות מתחדשות מודרניות, והוא נמוך פי 283-167 מזה של דלקי מאובנים. בעוד הנזקים הכלכליים המצטברים של אסונות האנרגיה הגרעינית ב-60 השנים שבהן יש שימוש באנרגיה גרעינית נמוכים מטריליון דולר, הנזקים הכלכליים של דלקי מאובנים עומדים על כ-6-5 טריליון דולר בכל שנה (והם צפויים לעלות דרמטית עם המשך החרפתו של משבר האקלים).
הנתונים הללו היו קיימים גם בשנות ה-80 (גם אם לא באופן מלא כמו היום), וקל וחומר בשנות ה-90. לראיה, המדינות המפותחות פעלו לצמצם זיהום אוויר מדלקי מאובנים כבר מאמצע המאה ה-20, וכבר משנות ה-80 החלה תנועה עולמית של מדענים ושל פוליטיקאים לפעול לצמצום פליטת גזי החממה. אולם, למרות זאת, בסופו של דבר, עשרות מדינות מפותחות הקפיאו או סגרו את תוכניות האנרגיה הגרעינית שלהן.
מהלך זה הביא לזיהום אוויר מיותר, שהביא למוות ולתחלואה, לפגיעה כלכלית ולהאצת החרפתו של משבר האקלים. מדינות אלו הנציחו לעוד עשרות שנים את התלות הגאופוליטית בדלקי מאובנים ובמדינות שמפיקות אותם. לא רק שמדינות אלו פגעו בעצמן, ההתנגדות העולמית לאנרגיה גרעינית חלחלה גם למדינות מתפתחות, שהקימו תחנות כוח מבוססות דלקי מאובנים במקום תחנות כוח גרעיניות.
התמכרות ותלות שהובילו למלחמה
אם נחזור למלחמה בין רוסיה ואוקראינה, נוכל לראות שאוקראינה נפגעה כעת בשנית מאסון צ'רנוביל. אותן מדינות אירופיות שהחליטו להפסיק להקים כורים גרעיניים ו/או לסגור את הקיימים, החליפו אותם לרוב בדלקי מאובנים. כך, כיום יבשת אירופה מכורה לפחם, לגז טבעי ולנפט, ולכן תלויה גאופוליטית במדינות עויינות ועוינות-למחצה – כמו רוסיה. כל רכישה של חבית נפט, טון פחם וקמצוץ גז טבעי ממדינות אלה מחזקת אותן. בחורף האחרון רוסיה יצרה משבר אנרגיה אירופי מכוון ולא הגדילה את אספקת הגז הטבעי לאור מחסור באנרגיה ביבשת. לכן, המדינות שתלויות בה, ובראשן גרמניה, היססו מלעמוד לצד אוקראינה באופן מלא. הסיוע של גרמניה לאוקראינה לפני הפלישה, למשל, הסתכם ב-5,000 קסדות. מדינות קטנות וצנועות ממנה שלחו סיוע כלכלי וצבאי גדול הרבה יותר. לו המדינות השונות לא היו תלויות גאופוליטית ברוסיה, התמיכה באוקראינה הייתה מופיעה מוקדם יותר, הייתה חזקה ונמרצת יותר, ואולי הפלישה אף הייתה נמנעת.
מעבר לכך, ההימנעות מהגרעין עלולה דווקא לגרום לאסון גרעיני, ולהוביל לכך שאסון צ'רנוביל יפגע באוקראינה בשלישית. לא מופרך לחשוב שפוטין עלול לאיים לפוצץ את כיפת הבטון והפלדה שאוטמת את הכור הגרעיני הכושל בצ'רנוביל שעליו הוא השתלט, ושמונעת את המשך דליפת הנשורת הגרעינית, אם הוא ירגיש שהוא לא מצליח להשיג את מטרותיו או ירגיש מאוים. או שהוא יאיים לפוצץ כור גרעיני אחר, כמו זה שרוסיה כבשה היום (ו') – חששות כאלה כבר עלו באוקראינה. לא מופרך גם לחשוב שפוטין לא רק ידבר, אלא גם יגשים את איומיו.
לקבל החלטות מבוססות מדע
אם יש משהו שפרשת הוויתור על האנרגיה הגרעינית מלמדת אותנו זה בראש ובראשונה שהחלטות לאומיות כבדות משקל עם השלכות בריאותיות וסביבתיות צריכות להתבצע לאחר בחינת הידע המדעי הרלוונטי ונתונים אמיתיים, ולא מתוך שיקולים פופוליסטיים או רגשיים. בהחלט יש מקום להתחשב בציבור, אולם ייתכן שעבודת הסברה מאומצת בנושא אנרגיה גרעינית הייתה יכולה לצמצם את ההתנגדות הציבורית לתחום.
האם יש מקום לבנייה של כורים גרעיניים חדשים? ייתכן. אין לשלול זאת על הסף. אולם, כיום קיימים פתרונות זולים, פשוטים ובטוחים יותר למגזר האנרגיה - כדוגמת אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה.
רק הפסקת יבוא דלקי מאובנים (או חומרי גלם ומוצרים קריטיים אחרים) ממדינות עוינות או עוינות-למחצה תאפשר שחרור של מדינות דמוקרטיות (ואחרות) מתלות גאופוליטית מבישה במקרה הטוב, והרת אסון במקרה הרע (כמו באוקראינה), ותאפשר להן לקדם מדיניות חוץ לפי ערכים של חופש, זכויות אדם ושוויון. כשמגזר האנרגיה של מדינות דמוקרטיות יהיה מבוסס בעיקר על אנרגיות מחדשות, אגירת אנרגיה וגרעין, התלות שלהן במדינות אוטוקרטיות תיחלש מאוד ואף תתפוגג.
ד"ר דניאל מדר הוא חוקר ויועץ בתחום האנרגיה והסביבה ב-SP Interface.
