תגלית ראשונה מסוגה בירושלים: לוח אבן בן כ-3,500 שנה שהתגלה בעיר דוד פוענח לאחרונה. מהפיענוח התברר כי הוא נושא את מילות הקללה: "ארור", "מת" ו"תמת". במרכז הלוח מופיע תפקידו של האדם שנגדו כוונה הקללה: שר העיר. שוליו של לוח האבן המלבני שרוחבו 26.7 ס"מ ואורכו 20.8 ס"מ נשתמרו רק בחלקם, אך הכתובת שבמרכז הלוח נמצאה בשלמותה, ומצב השתמרותה מעולה.
הכתובת פוענחה על ידי פרופ' גרשון גליל, ראש המכון לחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה, ישראל; והחוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה.
הממצא התגלה במסגרת חפירות ארכאולוגיות באזור מעיין הגיחון בגן לאומי עיר דוד בירושלים בשנת 2010 בניהולו של הארכאולוג אלי שוקרון. בחפירות אלה נחשף מקדש ובו מצבה, ובמתחם המקדש נמצא לוח האבן.
מפיענוח הטקסט שמופיע בכתובת עולה כאמור כי מדובר בקללה נגד שר העיר ירושלים שהוכנה בידי מתנגדיו. היא כוללת 20 מילים, ו-63 אותיות בכתב הפרוטו-כנעני הקדום, וזו לשונה:
ארור, ארור, מת תמת; ארור, ארור, מת תמת;
שר הער, מת תמת;
ארור, מת תמת; ארור, מת תמת; ארור, מת תמת
לוח האבן, המתוארך לסוף תקופת הברונזה התיכונה ב' או לתקופת הברונזה המאוחרת, חורר במכוון, וניכרים בו כעשרה חורים המסודרים במתאר עגלגל שמדמה צורת ראש. החורים נקדחו בתוך אבן הגיר אבל לא נראים בצידו השני של הלוח. הם בוצעו כמעשה סמלי, מעין טקס וודו, שנועד להזיק לשר העיר שנגדו חוברה הכתובת.
הכתובת מלמדת על סכסוך שפרץ כנראה בין "שר העיר" שהיה הפקיד הבכיר ביותר של מלך ירושלים בעת ההיא - מעין "ראש הממשלה", לבין כוהנים או פקידים אחרים של מלך ירושלים, אולי בזיקה לסוגיות כלכליות או אישיות כמו: היטלים, מענקים למקדש, וכיו"ב.
סכסוכים בין שר העיר לתושבי העיר מופיעים במספר מקומות במקרא, למשל בסיפור אבימלך ושר העיר זבל. כמו כן ידועים סכסוכים רבים בין פקידים אשוריים על רקע מדיניות ה"הפרד ומשול" של מלכי אשור.
התואר "שר העיר" מופיע על טביעות חותם בכתיב זהה ("שרהער", ראו אביגד זאס, 402) ועל כתובות 2.6-2.4 מכונתילת עג'רוד (בכתיב "שרער"), והוא נזכר גם מספר פעמים במקרא: במל"ב כב, כו נזכר אמון שר העיר שומרון בימי אחאב (מל"ב כב, כו), וכו נזכרים שמותיהם של שניים משרי העיר ירושלים בימי חזקיהו (יהושע – מל"ב כג, ח) ובימי יאשיהו (מעשיהו – דה"ב לד, ח).
התיבה "ארור" מופיעה שבע פעמים, הצירוף "מת תמת" – שש פעמים, והתואר "שר הער" (כלומר, "שר העיר") – פעם אחת. בכתובת מופיעות 8 אותיות: אל"ף (7 פעמים), ה"א (פעם אחת), וא"ו (7 פעמים), מי"ם (12 פעמים), עי"ן (פעם אחת), רי"ש (16 פעמים), שי"ן (פעם אחת), ת"ו (18 פעמים).
השימוש באמות קריאה איננו אחיד, כמו בספרות האוגריתית (כלומר, "ארור" כתוב בכתיב מלא, ואילו "מת תמת", וכן "שר הער" – כתובים בכתיב חסר).
קללות וטקסי קללה מוכרים היטב מכתבי המארות המצריים (המאה ה-19 לפסה"נ), שבהם נזכר גם מלך ירושלים, וכן גם מטקסים מאגיים שנערכו נגד האלה/השדה "למשתו" במסופוטמיה. בכתבי המארות נכתבו שמות השליטים הכנעניים על גבי צלמיות וחרסים, ואלה נופצו במכוון כדי לגרום נזק לאויבי מצרים ולהביא לכיליונם של השליטים הכנענים המקוללים.
לדברי פרופ' גליל: "הכתובת החדשה מלמדת שירושלים הייתה לא רק עיר מבוצרת וחזקה, אלא גם מרכז תרבותי חשוב מאוד, שבו חיו סופרים מעולים שהיו מסוגלים לכתוב את הכתובת המונומנטלית החשובה הזאת. עולות ממנה גם ידיעות על האמונות של אנשי העיר, לרבות הנוהג לכתוב קללות ולערוך טקסי וודו". לדבריו, "בהיותה הכתובת הקדומה ביותר הידועה בארץ מסוג זה, יש להניח ששימשה דגם לסופרים וכוהנים נוספים בתקופות מאוחרות יותר ובמקומות שונים בארץ".
לדברי אלי שוקרון שניהל את החפירה: "מדובר בממצא חשוב שכן הוא מסייע לתארך את הממצאים ליד מעיין הגיחון לתקופת הברונזה התיכונה ב. ממצאים נוספים שנתגלו באזור מלמדים שהביצורים האדירים ליד הגיחון המשיכו להתקיים ברציפות עד המאה השמינית לפסה"נ, והם מעידים על עוצמתה וחוסנה של ירושלים הכנענית, וגם של ירושלים, בירת האימפריה הישראלית בימי דוד ושלמה, שהיתה עיר מבוצרת וכללה חומות שגובהן השתמר לגובה של שמונה מטר, ולרוחב של 3.5 מטר".
