נמלים הן סמל ידוע לחריצות, אולם כעת מסתבר כי הן גם בעלות יכולות להציל חיים, ממש כמו בני האדם. "חיטוי וקטיעת גפה באופן כה מתוחכם, טרם נצפה בממלכת החיות", אומר ד"ר אריק פרנק, אקולוג התנהגותי מאוניברסיטת וירצבורג, שהיה אחד ממחברי המחקר.
במחקר, שפורסם אשתקד בכתב העת Nature Communications, התגלה שנמלת מגפונרה (Megaponera analis) - מין של נמלה טורפת ממוצא אפריקני שניזונה מטרמיטים - משתמשת בבלוטה מיוחדת כדי לטפל בפציעות באמצעות תרכובות אנטי-מיקרוביאליות, כדי למנוע זיהומים אפשריים.
קטיעת גפה בקרב נמלת Camponotus floridanus
(קרדיט: Danny Buffat)
העובדה כי לנמלה קמפונית מפלורידה (Camponotus floridanus), שנבדקה במחקר הנוכחי אין בלוטה כזו, עוררה את סקרנותם של החוקרים, שגילו כי הנמלים הללו, שידועות גם כנמלים נגריות מכיוון שהן מקימות את הקינים שלהן בתוך עץ, חיטאו פצעים באמצעות פיהן או ביצעו חיטוי ולאחר מכן קטיעת גפה מלאה.
החוקרים נדהמו לגלות כי הנמלה הזו אבחנה את סוג הפציעה, וקיבלה החלטות מושכלות לגבי אופן הטיפול. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Current Biology, נותחו פציעות בקולית (Femur), שהיא הפרק הגדול ביותר ברגל, ובשוקה (Tibia), שהיא צרה וארוכה מהקולית. כל פציעות הקולית הובילו לחיטוי ולכריתה מלאה, בעוד שבפציעות בשוקה הסתפקו הנמלים המטפלות בחיטוי בלבד.
בשני המקרים, נרשם שיפור ניכר בהישרדות הנמלים שזכו לטיפול, כשבפציעות הקולית נרשם שיעור הישרדות של 95%-90% (לעומת פחות מ-40% ללא טיפול), בעוד שבפציעה בשוקה נרשם שיעור הישרדות של 75% (לעומת 15% ללא טיפול).
חיטוי פצע בקרב נמלת Camponotus floridanus
(קרדיט: Danny Buffat)
3 צפייה בגלריה
קן נמלים ממין קמפונית (Camponotus floridanus) בגזע עץ, מה שהעניק לנמלה זו את השם נמלה נגרית
(צילום: Jeremy A. Casado, Shutterstock)
כמו כן, החוקרים העריכו כי לאופן הטיפול יש קשר לסיכון להזדהמות. סריקות CT של הקולית הראו שהיא מורכבת ברובה מרקמת שריר, ולכן בעלת תפקיד פונקציונלי של שאיבת נוזל המכונה המולימפה, מהרגל אל הגוף (בדומה למערכת הדם של בני האדם). בשוקה, לעומת זאת, יש רקמת שריר דלילה ולכן מעורבות מועטה במחזור ההמולימפה.
"הנזק לשרירים בקולית גורם להאטה של זרימת ההמולימפה, כך שלנוזל עמוס חיידקים ייקח זמן רב יותר להיכנס לגוף, מה שיאפשר לנמלים די זמן לקטוע את הגפה (הליך שאורך 40 דקות). לעומת זאת, פציעה בשוקה, שבה זיהומים עלולים להתפשט מהר יותר ביחס לזמן קטיעת הגפה, מובילה את הנמלה לבצע חיטוי ללא קטיעת גפה", הסביר ד"ר פרנק.
"מכיוון שאין ביכולתן לקטוע את הגפה במהירות מספקת כדי למנוע התפשטות של חיידקים מזיקים, מנסות הנמלים להגביל את ההסתברות לזיהום קטלני על ידי השקעת זמן רב יותר בחיטוי הפציעה בשוקה", הוסיף הביולוג האבולוציוני ד"ר לורן קלר מאוניברסיטת לוזאן, שנמנה על מחברי המחקר. "מדובר בדרכי טיפול מצילי חיים. העובדה שהנמלים מסוגלות לאבחן פצע, לראות אם הוא נגוע או סטרילי, ולטפל בו בהתאם, היא הקרובה ביותר לאופן הטיפול המוכר בקרב בני האדם", מוסיף ד"ר פרנק.
3 צפייה בגלריה
נמלת מגפורנה (Megaponera analis) מטפלת בנמלה שנפצעה בקרב עם טרמיטים
(צילום: Erik Frank, University of Würzburg)
בהתחשב באופי המתוחכם של התנהגויות אלה, ניסו החוקרים להבין כיצד הנמלים הללו מסוגלות לטפל בעמיתותיהן לקן בצורה כה מדויקת. "מדובר בהתנהגות מולדת, בהיעדר עדויות ללמידה כשלהי", מסביר ד"ר קלר. כעת, מנסים החוקרים לבחון מיני נמלים אחרים שאין להם בלוטות אנטי-מיקרוביאליות מיוחדות, על מנת לבדוק האם לנמלים אחרות יש את היכולת לבצע ניתוחים מצילי חיים כפי שקרה במחקר הנוכחי.
כמו כן, כיוון שהנמלה המקבלת טיפול מאפשרת קטיעה איטית של איבר בעודה בהכרה, הסתקרנו החוקרים לערוך מחקר נוסף שיתמקד בתחושת הכאב בקרב נמלים. "כשמביטים בנמלה הפצועה שמאפשרת לנמלה אחרת לטפל ברגלה הפצועה - בין אם בקטיעת גפה מלאה ובין אם בחיטוי בלבד - מבינים כי מדובר ברמה גבוהה של שיתוף פעולה וערבות הדדית מולדת, ממצא די מדהים שטרם נראה כמותו", אומר ד"ר פרנק.
