לפני יותר מ-1,200 שנים, עופות הפיל (אפיאורניים) חסרות יכולת התעופה, הסתובבו באי מדגסקר והטילו ביצים שהיו גדולות פי 150 מביצי תרנגולת רגילות. הענקים דמויי היען הללו אמנם נכחדו, אך כעת חוקרים מהאוניברסיטאות קולורדו בולדר וקרטין גילו כי שרידי קליפות ביצים אותם מצאו, טומנים בחובם רמזים חשובים לגבי הזמן שבו חיו העופות על פני כדור הארץ.
המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, תיאר את גילויה של שושלת של עופות הפיל, משפחת עופות ענקי ממדים וחסרי יכולת תעופה שנכחדה (נקראת גם אפיאורניים), שלא הייתה ידועה קודם לכן, ששוטטה בנופים הלחים והמיוערים בצד הצפון-מזרחי של מדגסקר - תגלית שנחשפה ללא מציאת שרידי שלד כלשהם. למעשה, זו הפעם הראשונה שזוהתה שושלת חדשה של עופות הפיל בהסתמך על קליפות ביצים עתיקות בלבד, הישג חלוצי שיאפשר לחוקרים ללמוד יותר על מגוון בעלי הכנף ששוטטו בעבר הרחוק בעולם ואף להבין מדוע כל כך הרבה מהם נכחדו ב-10,000 השנים האחרונות. האפיאורניים, שקוטר הביצים שלהם הגיע למטר, נכחדו בסוף של דבר במאה ה-17.
"זו הפעם הראשונה שזיהוי טקסונומי נגזר מקליפות ביצים של עוף הפיל, אף אחד לא חשב על זה קודם לכן", אמר מחבר המחקר גיפורד מילר, פרופ' למדעי הגיאולוגיה שנמנה על סגל המכון למחקר ארקטי ואלפיני (INSTAAR) באוניברסיטת קולורדו בולדר. "ייתכן שיש כאן דרך נוספת להתבונן אל העבר ולשאול, 'האם היה מגוון רב יותר של בעלי כנף ממה שאנחנו מודעים אליו?'"
מדגסקר מופרדת מאפריקה ומיבשות שכנות על ידי מימיו העמוקים של האוקיינוס ההודי זה 60 מיליון שנים לפחות. הגיאולוגיה הזו איפשרה התפתחות אבולוציונית של מינים אנדמיים כמו הלמורים, עופות הפיל ועוד מיני בעלי חיים שלא קיימים בשום מקור אחר על פני כדור הארץ. העמים הפולינזים שהגיעו למדגסקר לפני כ-2,000 שנים, נתקלו בגדול מבין משפחת האפיאורניים ששמו אפיאורניס (Aepyornis), אשר התנשא לגובה של יותר מ-3 מטרים ושקל יותר מ-680 ק"ג. הוא היווה איום בגלל מקור מחודד וטפרים קטלניים - על כן, היה זה בעל החיים היבשתי הגדול ביותר על שטחו של האי.
בשל שרידי שלד מוגבלים - והעובדה שהדנ"א של העצמות מתפרק במהירות באזורים חמים ולחים - לא היה ידוע עד לאחרונה היכן העופות הללו השתלבו בעץ האבולוציוני, למעט ההשתייכות למשפחת העופות חסרי יכולת התעופה (Ratite), שהקטן שבמינים הנמנים עליה הוא הקיווי הניו זילנדי - העוף חסר היכולת לעוף הקטן ביותר בעולם. לעומת זאת, דנ"א עתיק של קליפות ביצים, סייע לחוקרים להבין לא רק את מיקומם של עופות הפיל בעץ האבולוציוני, אלא גם את המגוון בתוך השושלת עצמה. "בזמן שגילינו שהיו פחות מינים שחיו בדרום מדגסקר בזמן הכחדתם, חשפנו גם מגוון חדש מהאזור הצפוני של מדגסקר", אמרה אלישיה גרילי, שנמנתה על צוות המחקר כחלק מעבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת קרטין. "ממצאים אלה הם צעד חשוב קדימה בהבנת ההיסטוריה המורכבת של העופות האניגמטיים הללו, מסתבר כי קליפות ביצים טומנות מידע רב בתוכן".
מילר ניתח שרידי קליפות ביצים באוסטרליה וברחבי העולם במשך יותר מ-20 שנים - מהבודדים שעושה זאת. לכן, בשנת 2005, כאשר הוענקו לו 25 אלף דולרים כפרס על פועלו מטעם האגודה הגיאולוגית של אמריקה (Geological Society of America), הרכיב צוות מצומצם שמטרתו הייתה לחקור את עוף הפיל מבחינה אבולוציונית. שנה לאחר קבלת המענק, יצאו מילר ועמיתיו לאסוף קליפות ביצים של עופות הפיל מהחצי הדרומי היבש של האי, כשלאחר מכן פנו לחציו הצפוני, הלח והמיוער, בתקווה להעמיק את הידע על עוף רב ממדים זה בביומה שונה.
באמצעות צילומי לוויין ברזולוציה גבוהה, חיפשו חברי הצוות מיקומים שבהם הרוחות המנשבות חשפו את קליפות הביצים העתיקות, כשהעובדה שבאי לא חיות עוד ציפורים בגודל דומה, הקלה על מלאכת הזיהוי. לאחר שהצוות חצה את האי ואסף יותר מ-960 שברי קליפות ביצים מ-291 מקומות שונים, החלה העבודה המאתגרת בדמות ניתוח הדנ"א העתיק, שנשמר היטב לטווח זמן ארוך בדומה לחומר האורגני של הביצים, הודות לקליפתן העבה.
לאחר שחיברו את השברים השונים במעין "פאזל גנטי", גילוי החוקרים מין חדש של עוף הפיל. מילר חוקר את הרביעון, התקופה הגיאולוגית האחרונה בתולדות כדור הארץ, כחלק מעידן הקנוזואיקון, שבו הופיע והתפתח האדם (מלפני כ-2.6 מיליון שנים ועד היום). לדבריו, עם הופעת בני האדם, נכחדו לעיתים קרובות בעלי חיים גדולים, אם כי עדיין לא ברור מדוע עוף הפיל היה אחד מאותם בעלי חיים נכחדים. אם גיאולוגים, ארכיאולוגים וביולוגים יצליחו לאסוף ולתארך שברי קליפות ביצים נוספים מרחבי העולם, עבודתם החלוצית של מילר, גרילי ועמיתיהם בתחום מדעי הדנ"א שטמון בקליפות הביצים עשויה להוביל במידה רבה להבנה טובה יותר מדוע בעלי חיים גדולים כמו עוף הפיל נכחדו לאחר הגיעם של בני האדם.