להקה של כ-2,000 חסידות לבנות תועדה בסוף השבוע סמוך לכורזים, צפונית לכינרת. מדובר בלהקה שעצרה ללינה סמוך ליישוב בשעות הערב, והמשיכה בנדידה בשעות הבוקר המוקדמות.
מי שתיעד את המחזה המדהים הוא שימי בנימין, מנהל ההדרכה בבית ספר שדה גולן של החברה להגנת הטבע, שאמר: "בילינו בשעות אחרי הצהריים בגן המשחקים במושב, התחלנו לחזור הביתה ופתאום ראינו להקת חסידות ענקית. כולם הרימו ראש לשמיים והתפעמו מהחסידות שעברו ממש מעלינו. הילדים התרגשו והתלהבו וגם המבוגרים לא היו יכולים להישאר אדישים".
נדידת האביב של הציפורים, שבילו את החורף באפריקה והן בדרכן לאזורי הדגירה באירופה ובאסיה, נמשכת על פני החודשים מרץ עד מאי, ומתפרשת על פני כל ישראל. בשל מיקומה המיוחד של ישראל כגשר יבשתי בין אזורים אלה, ציר הנדידה החולף דרכנו הוא מהגדולים מספרית והצפופים ביותר בעולם. מן הבולטים והמוכרים שבעופות ארצנו היא החסידה הלבנה, שמרבית האוכלוסייה העולמית שלה - כחצי מיליון פרטים - חולפים דרך ישראל בכל עונת נדידה.
ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, אמר: "החסידות מגיעות רעבות מאוד אחרי המסע מעל אפריקה ועוצרות באתרים שונים, כולל לאורך הציר המזרחי של ישראל, הבקע הסורי-אפריקני, לנשנש מכל הבא למקור. נכון להיום, אין מספיק תחנות עצירה בטוחות עבורן, הן מתקבצות במקווי המים המועטים, שותות מים מזוהמים ומלאי המזון מוגבל. מוטלת עלינו האחריות לשמור על תחנות עצירה עשירות ושמורות בשבילן ובשביל שאר הציפורים הנודדות, ולייצר נקודות עצירה ערכיות נוספות. בנוסף, עלינו לשמור על שמיים בטוחים בשביל הציפורים הנודדות, שעלולות להיפגע מתשתיות אנרגיה כגון טורבינות רוח, קווי מתח ועמודי חשמל ולקוות שהן יסיימו את המסע ויגיעו לאירופה למרות שבמדינות מסביבנו מתקיים צייד מאסיבי של ציפורים נודדות".
לפי אתר הצפרות של החברה להגנת הטבע, החסידה הלבנה שקטה בדרך כלל, אך בעונת הקינון מבצעת סדרה של נקישות מקור רעשניות, כשהראש והצוואר מופשלים לאחור על הגב. טקס זה חוזר על עצמו פעמים רבות במפגשים של הבוגרים המחזרים ובזכות הנקישות קיבלה החסידה את שמה בערבית - "לקלק". החסידה מעדיפה שטחים פתוחים ולחים, דוגמת שדות מושקים, אחו לח, גדות אגמים ובריכות. הקן גדול בנוי מענפים על גגות בתים, צריחי כנסיות, עמודי חשמל ועצים.
החסידה הלבנה חולפת מעל ישראל במספרים אדירים - כחצי מילון פרטים בכל עונה - והיא גם חורפת שכיחה למדי, אבל רק זוגות בודדים מקננים בישראל בקיץ, ברמת הגולן ובבקעת הירדן. האוכלוסייה שדוגרת בישראל מוגדרת כמין "שעתידו בסכנה".