אמש התבשרנו על פריצת דרך מדעית שעשויה לשנות את חיינו - ניסוי מוצלח בהיתוך גרעיני ששיחרר יותר אנרגיה מזו שהושקעה בו. מדובר בהישג כביר וחשוב שצפוי לשנות את משק האנרגיה העולמי בעתיד, תוך שהוא מייתר את החסרונות של האמצעים הקיימים כיום: את התלות בדלקים מאובנים מזהמים ועתירי פליטות גזי חממה; את החששות מהשימוש באנרגיה גרעינית - מהקרינה ומהפסולת הרדיואקטיבית; ואת התנודתיות, הצורך בשטחים נרחבים וכריית המתכות השונות שמעורבים בהפקת חשמל משמש, מרוח או ממים.
1 צפייה בגלריה
הדמיה של פגיעת הלייזרים בכדורית המטרה
(צילום: LAWRENCE LIVERMORE NATIONAL LABORATORY)
יתרה מכך, הטכנולוגיה החדשה גם משלבת את היתרונות של צורות ההפקה השונות: היא דורשת שטח מצומצם יחסית כמו בתחנת כוח מונעת פחם, סולר או גז טבעי או תחנת כוח גרעינית; מספקת אנרגיה עצומה כמו בביקוע גרעיני, למשל של אורניום, ואף יותר; וכל זאת בלי פליטות גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני או מתאן, ומזהמי אוויר וביניהם חלקיקים, תרכובות אורגניות נדיפות ועוד, ובלי ייצור של פסולות מסוכנות. בקיצור חלום שהופך לנגד עיניינו למציאות.
אבל רגע לפני שאנחנו שוקעים בחלומות, כדאי שנתעורר למציאות שמבעד לכותרות. אמנם בניסוי שבוצע בשבוע שעבר בקליפורניה כמות האנרגיה שהשתחררה בהיתוך הגרעיני היתה גדולה בכ-50% מהאנרגיה שסיפקו הלייזרים שהקרינו את הדלק הגרעיני, וזהו למעשה הישג שלא תועד עד כה בתנאי מעבדה, אבל בו בזמן כמות החשמל שאותם לייזרים צרכו היתה גדולה בערך פי 150 ממה שהלייזרים סיפקו, ואת החשמל הזה סיפקו באמצעים הקיימים והמזהמים של ימנו. למעשה מדובר בשלב נוסף וחשוב בתהליך ליישום ומסחור של אנרגיה שמקורה בהיתוך גרעיני, אבל עד שסך כמות האנרגיה המופקת בתהליך כולו לא תעלה על סך האנרגיה המושקעת בו יקחו עוד שנים ארוכות.
המתקן שבו התבצע ההיתוך הגרעיני בקליפורניה
(צילום: רויטרס)
אם כן, האם היתוך גרעיני הוא הפתרון למשבר האקולוגי-אקלימי? התשובה היא חד משמעית לא! נכון, משבר האקלים מתרחש בשל פליטות מוגברות של גזי חממה מתהליכים אנושיים, ובעיקר פליטות פחמן דו-חמצני ומתאן בהפקת חשמל או בהנעת אמצעי תחבורה, וטכנולוגיה שכזו תאפשר בעתיד מעבר להפקת חשמל והנעת רכבים חשמליים ללא פליטות פחמן. אבל המשבר האקולוגי-אקלימי כבר כאן ועכשיו, כתוצאה מפליטות מעשי ידי אדם מאז תחילת המהפכה התעשייתית, ואלו כבר הצטברו באטמוספרה וגורמות לאפקט החממה, להתחממות הגלובלית ולשינויי אקלים תכופים וקיצוניים. זאת ועוד, עד שהטכנולוגיה של היתוך גרעיני תבשיל לכדי שימוש מעשי ומסחרי ייקחו עוד כמה עשרות שנים, והתחזיות של המדענים מראות שאם לא נפחית את הפליטות האנושיות בכחצי עד 2030 יחסית ל-2010 ונאפס אותן עד 2050, נחצה נקודות מפנה אקלימיות ונעבור את נקודת האל חזור.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןכלומר חלון הזמנים שמסמנים המדענים כדי לשמור שהעלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ עד סוף המאה הנוכחית לא תחצה את הרף של 1.5 מעלות צלסיוס מעל לטמפרטורה הממוצעת לפני המהפכה התעשייתית, עלייה שתאפשר המשך של הפעילות של מרבית המערכות הטבעיות, הוא צר - עשור או קצת יותר. בד בבד, המשך הפליטות האנושיות בתרחיש של עסקים כרגיל, בו פחות או יותר צועדת האנושות כרגע, יוביל להתגברות שינויי האקלים הקיצוניים, וביניהם סופות והצפות, שריפות ובצורות, גלי חום וקור, הפשרת קרחונים ועליית מפלס הימים ועוד, וכן לפגיעה אנושה במערכות אקולוגיות כמו שוניות אלמוגים ויערות עד ולהשפעה ישירה ועקיפה על גוף האדם.
שימוש בהיתוך גרעיני תוך חיקוי התהליכים הטבעיים שמתרחשים בשמש ובכוכבים אחרים צריך להזכיר לנו את עוצמתו של הטבע ואת ההשראה האין-סופית שהוא נותן לנו. אך בו בזמן עלינו לזכור את האחריות המוטלת עלינו לעובדו ולשמרו. הדרך היחידה למתן את המשבר האקולוגי-אקלימי ולהפחית את פליטות הפחמן האנושיות היא בשינוי הרגלים ומודלים של צמיחה-צריכה. אין לנו זמן לחכות לניסים משמיים, עכשיו זה בידנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
