רודי ג'וליאני ייזכר לעד כמי שניקה את רחובות העיר מפשע (על אף השערוריות בכיכובו לאחר מכן), ביל דה בלאזיו כמי שהנחיל בעיר מערכת חינוך ציבורית טרום גן חובה, מייקל בלומברג לא צריך להיזכר כי שמו עדיין חקוק על חצי מהבניינים בעיר - ואריק אדמס? מלבד היותו כנראה ראש העיר הפרו-ישראלי המובהק ביותר שהיה כאן אי פעם - אם הכול ילך כמתוכנן והוא יצליח לצאת ללא פגם מחקירות השחיתות שמתערמות נגדו כעת - הוא יזכר כ"מלך העכברושים" - על שם המשרה הרשמית שפתח לאחרונה בעירייה, וכל מהותה להילחם במכת החולדות בעיר.
"אין דבר שאני שונא יותר מעכברושים", מצהיר אדמס חגיגית בכל הזדמנות, ובאמת - קשה להאשים אותו. ניו יורק חווה כעת את אחת השנים הגרועות שלה בהיסטוריה בעניין זה, עם תלונות על היתקלות בעכברושים מהגבוהות ביותר שנרשמו כאן בעשור האחרון.
לפי נתוני העירייה, עד אמצע הקיץ האחרון הוגשו 14,686 תלונות כאלה למוקד העירוני, כ-2,000 תלונות יותר מהתקופה המקבילה בשנה שעברה, ועלייה של 43% בהשוואה לתקופה המקבילה לפני שנתיים. העלייה מיוחסת בעיקר לפרץ החיים-מחדש של התושבים אחרי מגיפת הקורונה.
אנשים מבלים יותר בפיקניקים, בפארקים, במסעדות בחוץ ומשאירים אחריהם - בצורה אמריקנית מסודרת, כמובן - הררי אשפת מזון: שאריות מפוזרות לכל עבר, קופסאות פיצה ריקות וכתמי שמן משומש מחוץ למסעדות, שמהווה אטרקציה מרכזית לעכברושים. ובהתחשב בכך שחולדה ניו יורקית ממוצעת יכולה להמליט עד 84 צאצאים - הגידול האסטרונומי הזה מהווה סיבה לדאגה.
גם פעילי צער בעלי חיים אדוקים יודו שמדובר בבעיה בערים צפופות, שגורמת להפצת מחלות, זיהום מזון ומקורות מים, נזקי רכוש של מיליוני דולרים ופגיעה בתשתיות ושטחים ציבוריים.
באווירה הזאת, ועם כל הגיחוך שבדבר, אפשר אולי להבין את היוזמה האחרונה מבית אדמס: "אקדמיה לחולדות". מחלקת הבריאות של העיר מציעה החל מתחילת החודש האחרון קורסים חינוכיים בנושא "ניהול חולדות", שפתוחים חינם לכל המעוניין ומתנהלים במשך שעתיים אונליין או שלושה ימים ב"שטח".
"ניתן להתאים כל הכשרה לקהל ולשכונה ספציפית", נמסר חגיגית באתר האינטרנט המיועד שנבנה לצורך המשימה. למתקדמים, ניתן להירשם לקורס "מקצוענים" אינטנסיבי, שמתמקד בביולוגיה ובפסיכולוגיה (לא נגענו) של חולדות. הקורס כולל סדנה שבה המשתתפים נשלחים לאתרים ספציפיים לביצוע סקר בדיקה והערכת חולדות. "כדי לקבל תעודת סיום, על המשתתפים להיות נוכחים בכל שלושת ימי הקורס, להשלים את כל העבודות שהוקצו ולעבור מבחן גמר. בוגרי הקורס יקבלו גם 18 עד 21 נקודות זכות לחינוך מתמשך מטעם המחלקה לשימור הסביבה של מדינת ניו יורק".
כדי לחסוך לכם את המאמץ, הצטרפנו לאחת הסדנאות אונליין ולדווח לכם מבפנים. 25 דמויות עלומות נוספות היו איתי בסמינר המקוון, אם כי לא ממש יכולתי לראות או לשמוע אותן. עם זאת, הם הוכיחו את עצמם כתלמידים שקדניים במיוחד, כשבמהלך ההרצאה אחת לכמה דקות הטילו בצ׳אט קושיות כמו האם ניתן להשתמש במנטה כדי להרתיע חולדות? (לא) האם דוחי מזיקים על-קוליים עובדים? (לא) האם חתולים עוזרים (לא)? הן באמת אוהבות גבינה (לא). בקיצור - לא. כוחכם מוגבל. השלימו עם המצב. פנו דרך למלך העכברושים.
נראה שחלק מהוויתורים שצריכים להקריב כשחיים בעיר הזאת בשביל הפריווילגיה של חיי תרבות עשירים, קהילה מגוונת ומעניינת וכוס קפה ב-8 דולרים - היא כנראה גם אוכלוסיית חולדות משגשגת. "אין לנו באמת מושג כמה חולדות יש בניו יורק", מודה המדריכה שלנו בקורס, בעלת הטייטל "מנהלת התערבויות קהילתיות לשירותי הדברה". היא מודה כי "קשה לנו לעשות מפקד אוכלוסייה של בני אדם - אז בטח ובטח כשזה נוגע לחולדות". היא מזכירה לכולם כי "אתם חייבים לחשוב על המדרכה כחדר אוכל" ומוסיפה בצהלה ש״טיפות מיקרו של שתן חולדות נותרות מאחור על שולחנות אוכל וכיסאות שבהם חולדות מחפשות מזון".
אחר כך היא עברה להפרכה של כמה אגדות אורבניות על עכברושים. למשל, הם לא באמת ענקיים, ולא גדלים לגודל של חתול או כלב, אלא בדרך כלל שוקלים פחות מחצי קילו. הם גם לא רואים ממטר - ליתר דיוק שני מטרים קדימה - כך שכל תסריטי האימה ההוליוודים של חולדה שרודפת אחריך באופן נקמני במורד המדרכה - כולם במוחך הקודח-ורעב לסלייס ניו יורקי בלבד. העכברושים גם הרבה יותר דומים לנו ממה שאנחנו חושבים: נוטים לחיות בסמיכות רבה לאוכל שלהם, שואפים לתזונה מאוזנת, לא אוהבים תזוזה רבה או נסיעות ארוכות ובאופן כללי "יצורים של הרגל".
משם עברנו לתיאור שיטות שהעירייה כבר משתמשת בהן כדי לצמצם את אוכלוסיית החולדות: בדיקות פקחים שעלולות לגרום לקנסות יקרים (אחד מהם אגב קיבל ראש העיר בעצמו, שנקנס ב-2022 באלפי דולרים על מכת חולדות באחד מנכסיו בברוקלין), מכשור להחדרת קרח יבש או פחמן חד חמצני שמקפיא או חונק את החולדות במחילות שלהן, והיוזמה האחרונה שעליה דיווחנו כאן - להיפטר משקיות הזבל הענקיות ברחובות. כאזרחים מן המניין, אנחנו נקראים בעיקר “לשבש את משולש החיים" של החולדות, כלומר לפגוע - או לכל הפחות לא לתרום - למעגל המזון, מים או מחסה שלהם.
ועדיין, בתום הסדנה, אני יוצא לפיצרייה ליד הבית ותוהה מה כל זה משנה, כשהבחור במורד הבלוק זורק את שאריות המשולש שלו על המדרכה לצד פח האשפה.
