משימת DART של סוכנות החלל האמריקנית, שהתנגשה באסטרואיד דימורפוס בספטמבר אשתקד, במהלך הניסוי הראשון של מערכת הגנה פלנטרית נגד אסטרואידים שיכולים לאיים על כדור הארץ, שינתה את מסלולו של סלע החלל באופן חד יותר ממה שסברו מדענים עד כה.
משימת DART פוגעת באסטרואיד
(צילום: נאס"א)
"מבחן ה-DART היה מוצלח בצורה מדהימה. כעת אנחנו יודעים שיש לנו יכולת בת קיימא למניעת פגיעת אסטרואיד, אם יום אחד יהיה לנו צורך בכך", הצהיר טרייק דאלי מהמעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד. דאלי היה אחד ממחברי מחקר חדש על המשימה, שפורסם אמש (יום ד') בכתב העת Nature.
מדענים בחרו במערכת האסטרואידים הזו כיוון שהיא קרובה יחסית לכדור הארץ (כ-11 מיליון ק"מ). בנוסף, תצורת האסטרואידים הכפולים - מסבירים בנאס"א - הופכים אותה לאידיאלית לצפות בתוצאות הפגיעה. בסוכנות החלל האמריקנית הדגישו כי שני האסטרואידים אינם מהווים סכנה לכדור הארץ וכי הניסוי לא יגרום לשינוי מסלול שיגרום לסכנה. כתוצאה מהפגיעה באסטרואיד, שאינו מהווה סכנה לכדור הארץ, הפגיעה אמורה הייתה להפחית 10 דקות מזמן ההקפה של דימורפוס (שקוטרו כ-150 מטרים), המקיף מקרוב אסטרואיד גדול יותר בקוטר של כמעט 800 מטר, ושמו דידימוס (Didymos). מדובר בזמן הקפה של כ-11 שעות ו-55 דקות. לאחר הפגיעה מקיף דימורפוס את האסטרואיד הגדול יותר כל 11 שעות ו-23 דקות. כלומר זמן ההקפה קוצר ב-32 דקות ולא ב-10 דקות כפי שקיוו בנאס"א, כך שהתוצאה הייתה טובה יותר.
"ניסינו לשנות את משך הזמן שנדרש לדימורפוס להקיף את דידימוס על ידי התנגשות חזיתית בדימורפוס", אמרה המדענית הפלנטרית של אוניברסיטת צפון אריזונה, כריסטינה תומאס, המחברת הראשית של מחקר נוסף שפורסם גם הוא ב-Nature. "עוצמת ההתנגשות והתנע של החומר שנפלט פעלו שניהם כדי להקטין את משך הזמן שלוקח לדימורפוס להקיף בכ-33 דקות. זה גם מביא לכך שהעצם נמצא עכשיו קצת יותר קרוב לדידימוס", הוסיפה החוקרת.
במחקר עצמו המדענים תיארו שלב אחר שלב על אודות ההתנגשות של החללית, שמשקלה כ-570 ק"ג, באסטרואיד. "ראשית, אחד מהפאנלים הסולאריים של החללית פגע ישירות בסלע גדול סמוך לאתר הפגיעה. לאחר מכן, הפאנל הסולארי השני פגע בסלע גדול נוסף. לבסוף, גוף החללית - המערכת שבין הפאנלים הסולאריים - פגע בין שני הסלעים הללו", תיאר דאלי. "אנחנו סבורים ששני הסלעים הללו נהרסו. לאחר הפגיעה, נצפתה פסולת שהתעופפה מפני השטח למשך תקופה מסוימת", הוסיף דאלי, ואמר כי תמונות לוויין ותצפיות מטלסקופ הראו כמות גדולה של חומר כזה - הנפלט מהאסטרואיד שנפגע. המחקר החדש גם הציג פרטים נוספים כמו המיקום המדויק של הפגיעה וזווית הפגיעה.
"אנשים עשויים לחשוב על משימת DART כעל ניסוי די פשוט שדומה למשחק ביליארד בחלל - חללית אחת פוגעת באסטרואיד מוצק אחד", אמרה תומאס. "עם זאת, אסטרואידים הם הרבה יותר מורכבים מסתם סלע מוצק. למעשה, רוב האסטרואידים הם כמו הריסות של סלעים".
בינתיים, כשהטכנולוגיה להסיט אסטרואידים קיימת, אמר דאלי: "אנחנו לא יודעים על אסטרואידים בשלב זה, המהווים איום על כדור הארץ, אבל אנחנו רוצים להיות מוכנים לתרחיש כזה". לדבריו, "זה מקביל לבדיקת כריות אוויר של מכונית. אתה מוודא שהן פועלות במהלך מבחן ריסוק, במקום לחכות לתאונת דרכים אמיתית כדי לגלות אם הן עובדות".
