מחקר חדש מצא עדויות לכך ששינויי האקלים מילאו תפקיד משמעותי בהתמוטטות האימפריה הטיבטית במאה ה-9 לספירה. המחקר, שהובל על ידי חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים, כלל ניתוח ליבות משקעים מאגם בטיבט, מה שסיפק תובנות רלוונטיות גם לאוכלוסייה שמתגוררת שם כיום.
האימפריה הטיבטית הייתה האימפריה הגבוהה ביותר בעולם, זאת מפני ששכנה באזור שנמצא בגובה של יותר מ-4,000 מטר מעל פני הים. היא פעלה בין השנים 618 עד 877 לספירה, השתרעה על פני שטח שנאמד בכ-4.6 מיליון קמ"ר - אזור נרחב שבו חיו כ-10 מיליון בני אדם - ממזרח ומרכז אסיה ועד לצפון הודו.
פריחתה של האימפריה הטיבטית, בהתחשב בתנאים הלא אופטימליים להתרחבות אוכלוסייה, כולל היפוקסיה שבה ריכוזי החמצן נמוכים ב-40% מאשר בגובה פני הים, הייתה אירוע די מדהים. יחד עם זאת, הסיבות לקריסתה במאה ה-9 נותרו עד כה כתעלומה לא פתורה או כזו שנתונה לוויכוח. כעת, נראה כי התעלומה נפתרה הודות לממצאי מחקר שפורסם בכתב העת Quternary Science Reviews, לפיהם לפן הסביבתי היה משקל רב בהתמוטטות האימפריה הגדולה.
ד"ר ז'יטונג צ'ן ועמיתיו מהמכון לחקר הרמה הטיבטית של האקדמיה הסינית למדעים, בחנו את התיעוד הגיאולוגי של משקעי אגמים (פלאולימנולוגיה) כדי לקבוע כיצד הסביבה השתנתה לפני כ-1,200 שנים. משקעי אגם שארדיי קו (Xardai Co) משמרים את שרידיהן של אצות חד-תאיות מיקרוסקופיות שנקראות צורניות (מחלקה של אצות הידועה גם כדיאטומאות), המרכיבה את אחד הסוגים הנפוצים ביותר של פלנקטון, הפיטופלנקטון.
צוות המחקר הבחין בשינוי משמעותי שבו זני פלנקטון שנעים עם זרם המים ונמצאים בדרך כלל קרוב אל פני הים הוחלפו ביצורים בנטיים (שחיים בצמוד לקרקעית האגם), מה שהתפרש על ידם כתולדה של מעבר לתנאי אקלים יבשים יותר, שהובילו לירידה במפלס מי האגם.
בהקשר זה, כאשר מפלסי האגמים בטיבט היו גבוהים, היה זה רמז לתנאי אקלים חמים ולחים ששררו במהלך עלייתה ושיאה של האימפריה הטיבטית (800-600 לספירה בערך), להבדיל מהבצורת הקשה שהתרחשה במקביל להתמוטטות האימפריה (877-800 לספירה בערך), אז מפלס המים צנח משמעותית. ד"ר צ'ן ועמיתיו קישרו במחקרם בין אותה בצורת למכת המוות שנחתה על מגדלי היבולים ובעלי החיים באותה העת, מה שגרר אי שקט חברתי בקרב האוכלוסייה, שניכר לצד אתגרים דתיים ופוליטיים. כלל הצרות בכל החזיתות הללו, הובילו בסופו של דבר לנפילתה המוחלטת של האימפריה הטיבטית.
הרמה הטיבטית רגישה ביותר לשינויי אקלים בשל הגובה הרב, כאשר תנודות הטמפרטורה והמשקעים משתנות באופן משמעותי מהממוצע שחווים על פני כדור הארץ. האגם שנבדק במחקר מכוסה קרח בדרך כלל מנובמבר עד אפריל, אך חווה שינויים בטמפרטורות ובמשקעים בשנה, להם יש השלכות רבות על מפלס האגם וכן על האורגניזמים החיים בתוכו.
בתוך ליבות המשקעים שנקדחו מהאגם, זוהו 160 קבוצות של צורניות. לפני שנת 800 לספירה, מכלול הדיאטומאות נשלט על ידי שתי צורות פלנקטוניות, Lindavia radiosa ו-Lindavia ocellata. נקודת המפנה חלה בשנת 800 לספירה, אז עלה מספר היצורים הבנטיים Amphora pediculus ו-Amphora inariensis, כשכמות הצורות Lindavia radiosa ו-Lindavia ocellata פחת.
מגמה זו נמשכה עד שנת 1300 לספירה, אז מפלס האגם החל לעלות שוב במהלך עידן הקרח הקטן. הנתונים במחקר הותאמו לאינדיקטורים פלאו-סביבתיים אחרים מרחבי הרמה הטיבטית ואישרו ששינויי האקלים באותה תקופה קדומה התמשכו ברחבי האזור ולא נקודתית באגם שנבדק.
למעשה, שינויי האקלים השפיעו לא רק על בני האדם באותה תקופה, אלא גם על ענפי החקלאות וגידול בעלי החיים שהיו מקור הפרנסה הדומיננטי, עם גידול יבולים בעמק נהר יארלונג זנגבו (Yarlung Zangbo) ומרעה ברמת קאנגטאנג (Qangtang).
במהלך התרחבות האימפריה, תנאי מזג האוויר תרמו רבות לתנובת השדות ולרעיית בעלי חיים דוגמת סוסים, עיזים ויאקים, שהיו חשובים מאוד לכלכלת טיבט בכל הנוסע למסחר. על כן, שינויי האקלים הפתאומיים במשך 70-60 שנים פגעו בחקלאות וברעייה הפסטורלית, תוך השפעות קריטיות על הישרדות האוכלוסייה באותה העת בשל מחסור במזון ופגיעה בשגשוג הכלכלי של אימפריה שנשענה על סחר עם אזורים אחרים.
תסיסה חברתית באה ככל הנראה בעקבות המצב העגום, עם פיצול של אג'נדות פוליטיות, מלחמת אזרחים שקמה על ממשיכיו של לנגרמה (אחרון קיסרי האימפריה הטיבטית, שנרצח בשנת 842 לספירה) ותחילת "עידן השבר" עם מרידות נגד שרידי טיבט הקיסריים ועלייתם של מצביאים אזוריים. כל אלה הובילו בסופו של דבר לקיצה של האימפריה הטיבטית.
כיום, חקלאות ורעייה פסטורלית של בעלי חיים מהוות יותר ממחצית מההכנסה השנתית של טיבט, כך שהבנת המחיר הכבד שגבו שינויי האקלים באותם ימים הינה חיונית כדי להבטיח שהקהילות הטיבטיות לא רק ישרדו, אלא גם ישגשגו.
