בפעם הראשונה, קבוצת חוקרים חילצה בהצלחה דנ"א עתיק מלבני חמר שמתוארכות כבנות 2,900 שנה. לבני החמר נמצאות כיום במוזיאון הלאומי של דנמרק, כשמקורן בארמונו של המלך אשורנצירפל השני - מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 883 עד 859 לפנה"ס - שבנייתו החלה בסביבות 879 לפנה"ס ושוכן בעיר העתיקה כלח (Kalhu), שהייתה עיר אשורית חשובה, אשר שכנה על נהר החידקל, דרומית לנינווה (כיום מכונים שרידיה תל נמרוד, על שם נמרוד המקראי).
3 צפייה בגלריה
כתב היתדות באכדית, שהתגלה על לבני החימר מארמונו של אשורנצירפל השני
(צילום: Arnold Mikkelsen, Jens Lauridsen)
על לבני החימר מופיעה כתובת בכתב יתדות (שכתובה באכדית, שפה עתיקה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי) המציינת כי הלבנים הינן "רכוש ארמונו של אשורנצירפל השני, מלך אשור", מה שמאפשר לתארך אותן במדויק לעשור שהחל ב-879 לפנה"ס והסתיים ב-869 לפנה"ס.
במהלך פרויקט דיגיטלי שבוצע בשנת 2020 במוזיאון הלאומי של דנמרק, הצליחה קבוצת חוקרים להשיג דגימות מהליבה הפנימית של הלבנים - כלומר שהיה סיכון נמוך לזיהום הדנ"א מאז הלבנים נוצרו. הצוות חילץ דנ"א מהדגימות באמצעות שיטות ששימשו בעבר דגימת חומרים נקבוביים אחרים, כמו עצמות, כשממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Scientific Reports.
לאחר שהופק הריצוף הגנטי, זיהו החוקרים זיהו 34 קבוצות טקסונומיות שונות של צמחים. משפחות הצמחים עם הרצפים השופעים ביותר היו של המצליבים (Brassicaceae) כגון כרוב ושל האברשיים דוגמת צמח האברש. בנוסף, נמצאה עדות למשפחות נוספות, בין היתר של משפחת השדריים (Betulaceae) שעליה נמנה עץ הליבנה ומשפחת העריים (Lauraceae), הכוללת למשל את הער האציל שגדל כעץ או כשיח, מקור העלים המיובשים שמשמשים כתבלין ונקראים עלי דפנה.
יחד, הצליח הצוות הבינתחומי שהורכב מאשורולוגים, ארכיאולוגים, ביולוגים וגנטיקאים, להשוות את הממצאים לרישומים בוטניים מודרניים מעיראק כמו גם לתיאורי צמחים אשוריים עתיקים.
3 צפייה בגלריה
ד"ר סופי לונד רסמוסן באתר החפירות הארכיאולוגיות, שבו התגלו הלבנים מחימר שנשאו את כתב היתדות בשפה האכדית
(צילום: Sophie Lund Rasmussen)
הלבנים העתיקות היו עשויות בעיקר מבוץ שנאסף מגדות נהר החידקל, שעורבב עם חומרים נוספים כמו מוץ, קש או גללי בעלי חיים. בטרם נכתב עליהן כתב היתדות, נוצרו הלבנים על ידי יציקת החומר לתבניות והשארת החומר לייבוש והתמצקות בשמש.
העובדה שהלבנים הללו מעולם לא נשרפו, אלא הושארו לייבוש טבעי בשמש, סייעה בתהליך ההשתמרות של החומר הגנטי הכלוא בתוך החימר. "התרגשנו לגלות כי ניתן לחלץ בהצלחה דנ"א עתיק - שהוגן באמצעות החימר שעטף אותו מפני זיהום חיצוני - מלבני חימר בנות 2,900 שנה. פרויקט מחקר זה הוא דוגמה מושלמת לחשיבותו של שיתוף פעולה בינתחומי במדע, שכן המומחיות המגוונת הכלולה במחקר זה סיפקה גישה הוליסטית לבחינה מעמיקה של החומר הזה ולממצאים שהניב מחקר זה", אמרה ד"ר סופי לונד רסמוסן, מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, שנמנתה על צוות המחקר.
בנוסף לתובנה המרתקת שנחשפה מבחינת הלבנים העתיקות, המחקר מהווה הוכחה לשיטה שניתן ליישם על מקורות ארכיאולוגיים רבים אחרים - אשר עשויים מחימר - ממקומות ותקופות זמן שונות ברחבי העולם, כדי לזהות את החי והצומח מהעבר הרחוק. פריטים עשויים מחימר נמצאים כמעט תמיד בכל אתר ארכיאולוגי ברחבי העולם, כשלעיתים קרובות ניתן לתארך אותם בדיוק רב.
3 צפייה בגלריה
פסלו של אשורנצירפל השני, מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 883 עד 859 לפנה"ס
(צילום: Shutterstock)
מחקר זה תיאר רק את הדנ"א הצמחי שהופק, שכן אלו היו הדגימות הנפוצות והשמורות ביותר. עם זאת, בהתאם למדגם, ניתן לזהות את כל הטקסונים (קבוצות שמקבצות את כל האורגניזמים בעלי תכונות משותפות), כולל חולייתנים וחסרי חוליות. היכולת לספק תיאורים מדויקים של המגוון הביולוגי הקדום עתידה להיות כלי רב ערך בניסיון להבין ולכמת טוב יותר את אובדן המגוון הביולוגי של ימינו, זאת במקביל להשגת הבנה מעמיקה יותר של תרבויות עתיקות ואבודות.
"הלבנים שנחקרו משמשות ככמוסת זמן של מגוון ביולוגי ושל מידע רב ערך לגבי אתר בודד וסביבתו. במקרה זה, הן מספקות גישה מחקרית ייחודית לאשורים הקדומים", אמר ד"ר טרואלס פאנק ארבול, אשורולוג מאוניברסיטת קופנהגן, שנמנה על מחברי המחקר.
