קרה לכם פעם ששקעתם בעצב, התיישבתם רכונים בקצה הספה, כשלפתע הכלב או החתול שלכם ניגש והתיישב לכם על הברכיים? ובאותו הרגע נדמה היה שחיית המחמד ממש חשה את הכאב והגיעה לתמוך ולנחם? סביר להניח שלא טעיתם. לא רק שלבעלי החיים יש תודעה ורגישות כלפי דברים שאנחנו חווים ושמתרחשים סביבם, אלא שהיא אפילו מפותחת יותר מכפי שמקובל לחשוב.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לא תמיד האנושות הכירה בתודעה של בעלי החיים. בעבר הגישה הרווחת הייתה זו של החוקר הצרפתי רנה דקארט, שטען כי תודעה היא נחלתם הבלעדית של בני אדם. "השינוי בתפיסה כלפי בעלי החיים החל רק בשנות ה-70 של המאה ה-20. קדמו לו מאות אפלות של דקארטיזם", אומר ד"ר חיליק מרום, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית בישראל, ומסביר את פירוש המושג תודעה: "תודעה-הכרה-קוגניציה-מודעות הן השילוב של הבנה ותחושתיות, גם כלפי גורמים חיצוניים וגם כלפי רגשות של האחר".
ב-2012, במהלך כנס על תודעת בעלי חיים שנערך באוניברסיטת קיימברידג', הצהירו מדענים על קיומה של תודעה בבעלי חיים שהם לא בני אדם. ההצהרה הזו הגיעה אחרי מחקר חשוב של צמד חוקרי המוח אנטוניו דמסיו וג'רלד אדלמן, המוכיח את הקשר בין מערכת העצבים לתודעה. דמסיו ואדלמן בעצמם התבססו על מחקר ישן יותר מתחילת המאה ה-20 של האנדוקרינולוג הקנדי הנס סלייה, שחקר את התגובות הפיזיולוגיות של בעלי החיים לתנאים משתנים. "מכאן נראה כי כאשר יש קשר בין חיית המחמד למחזיק בה או לבעלים, בפירוש ניתן לקבוע שחיות המחמד שלנו מבחינות ברגשות השונים שלנו - בין אם אלו עצבות, שמחה או כל ריגוש אחר, ואנו מקבלים מהן משובים רבים של חמלה, בקשה לקרבה במקרים של עצב והזמנה למשחק ולשובבות במצבים שבהם אנחנו שמחים", מוסיף ד"ר מרום.
ד"ר נועה הראל, וטרינרית ומומחית לרפואה התנהגותית של חיות בית קטנות, מרחיבה ואומרת כי כלבים מבחינים בשינויים לא רק במצב הרוח שלנו, אלא גם במצבנו הבריאותי. "הרגישות שלהם כלפי מצבי רוח שונים או חולי קשורה לשינויים בהתנהגות שלנו - וכנראה גם לריחות שונים שאנחנו מדיפים במצבים שונים. חתולים פחות מצטיינים מכלבים בגילוי רגישות כלפי מצבי רוח או מחלה, אבל גם אצלם, ככל שהם יהיו יותר קשורים אלינו, הרגישות שלהם תהיה גבוהה יותר".
אחד הדברים שהופכים את הכלבים לכה רגישים כלפי המתרחש סביבם הוא מה שמכונה תאים אולפקטוריים - תאי ההרחה הממוקמים ברירית דרכי הנשימה העליונות. לכלב יש פי עשרה יותר תאים אולפקטוריים מלבן אדם. כלבים מסוגלים לזהות ריחות (מולקולות זעירות הנישאות באוויר) בריכוז נמוך פי מיליון עד מאה מיליון מזה המזוהה על ידי אנשים. לא במקרה משתמשים בכלבים לזיהוי של חומרי נפץ, למציאת סמים או לאיתור נעדרים. "על בסיס הרגישות האולפקטורית הזו ניתן לקבוע כיום כי כלבים מסוגלים להריח מחלה או אפילפסיה אפילו לפני ההתקף", אומר ד"ר מרום. "בתחילת משבר הקורונה נערכו ניסויים מגוונים בצבא ארה"ב, מהחשש שמא אנו בפתחה של מתקפה ביולוגית. כלבי הרחה הגיעו לזהות חולים חיוביים והצליחו לאתר אותם עוד בטרם פיתחו תסמינים, בהצלחה מרשימה של 70%-80%".
3 צפייה בגלריה
כלב של יחידת עוקץ במהלך פשיטה על מצבור סמים. חוש הריח המפותח הופך אותו ליעיל מאוד בזיהוי
חיות מחמד יכולות אף לחוש אם אישה המטפלת בהן נמצאת בהיריון. הסיבה לכך היא ההפרשה של פרומונים - הורמונים קטנים שהחיות, שחושיהן חדים בהרבה מאלה של בני האדם, נחשפות אליהם. בני האדם מסתמכים בעיקר על תקשורת ופחות על אברי החישה, בעוד שבעלי חיים נשענים על יכולות שמיעה והרחה טובות בהרבה משל בני האנוש, מה שהופך את העולם הסובב אותם לעשיר הרבה יותר.
מה בעצם הופך את מוחן של חיות המיוחד לתבוני כל כך? מה מעניק להן את היכולת לזהות ולהגיב לסיטואציות מסוימות בקרב בעליהן או האנשים שסובבים אותן, באופן שהוא לא פעם טוב יותר משל בני אדם? "לכלבים וחתולים יש קליפת מוח מפותחת - בדמיון מסוים אל בני האדם, אם כי מפותחת פחות מאשר זו של בני האדם. חלק זה של המוח הוא החלק המסוגל לבצע פעולות חשיבה מופשטות ומורכבות, לתכנן פעולות מורכבות ולאחסן פריטי זיכרון רבים. מעבר לכך, כלבים (בעיקר) וחתולים עברו אבולוציה ארוכה לצד בני האדם - תהליך שתמך בהתפתחות של יכולות למידה ותקשורת עם בני האדם. יכולות אלה עוזרות לנו לראות בעלי חיים אלה כתבוניים", מסבירה ד"ר הראל את הפוטנציאל לעיבוד הנתונים במוחן של חיות המחמד.
במוח של חיות, כולל בני אדם, ישנו מה שמכונה "החומר האפור" ולצידו חומר המכונה "החומר הלבן". החומר האפור הוא בעיקרו רקמת המוח עצמה (תאי העצב), וזה שמיוחס לעיבוד נתונים ולחשיבה לוגית (מכאן גם הביטוי "תאים אפורים"). החומר הלבן הוא בעיקר מיאלין (חלק מרקמת ההולכה), שמאפשר הולכה של דחפים עצביים בעצימות גבוהה, ולכן גם נקשר עם התגובה האינסטינקטיבית המהירה - הילחם או ברח.
"באופן כללי, ככל שבעל החיים 'פרימיטיבי' יותר ועוסק בהישרדות, כך תפחת החשיבות של יכולת הניתוח ועיבוד הנתונים בקליפת המוח אצלו, ותגבר החשיבות של יכולת התגובה המהירה. בקרב בעלי חיים תבוניים ובעלי קשרים חברתיים מורכבים היחס משתנה, כך שחלק מחיות המחמד מכילות יחס חומר אפור-חומר לבן שאינו נופל מזה של בני אדם", מציין ד"ר מרום.
ב-2013 פרסם הפסיכולוג ההתנהגותי ג'ון פילי מחקר פסיכולוגי שבו מוצגת יכולת הבנת המילים של כלבים. הוא מצא כי כלב ממוצע מבין כ-165 מילים, וכלבים מגזעים מסוימים (בין היתר בורדר קולי, פודל, גולדן רטריבר ורועה גרמני) מסוגלים להבין אפילו מעל ל-200 מילים. לשם ההשוואה, ילדים בני שנה וחצי הם בעלי יכולת הבנה של 150 מילים, בעוד שעד גיל שנתיים המספר גדל לכ-250-200 מילים.
"מוחם של החתולים דומה למוח האדם", מבהיר ד"ר מרום. "בקליפת המוח של בני האדם יש מספר מדהים של תאי עצב - בין 21 ל-26 מיליארד. לכלבים למשל יש 160 מיליון תאי עצב, ולחתולים כמעט כפול מהם, כ-300 מיליון תאי עצב. מעבר ליכולות עיבוד המידע וההוצאה לפועל המהירה, זה מצביע על יכולות מצוינות של זיכרון לטווח הקצר והארוך, ועל היכולת להקיש ולהשליך בין אירוע שקרה לפוטנציאל של אירוע שעתיד לקרות. דווקא כאן, הסקרנות לא הרגה את החתול אלא הפכה אותו לזהיר יותר".
התנהגות תבונית כמו זו של חיות הבית נקראת חשיבה קוגניטיבית, והיא מתבטאת בכישורי זיכרון, ביכולת תכנון, בחשיבה מופשטת ובהתמצאות במרחב. לדבריה של ד"ר הראל, מי שממש מצטיינים בתחום הם דווקא חיות שאינן ביתיות - הזאבים. לזאבים חשיבה מופשטת, כלומר יכולת להתבונן בדברים בפרספקטיבה רחבה יותר מהצורה החיצונית שלהם, ברמה גבוהה. כלבים, לדבריה, מצטיינים מעט פחות מהם. ומי אשמים בכך? כמובן, אנחנו בני האדם - הכלבים הם אומנם גלגול של הזאבים, אבל בגלל הקשר ההדוק שלהם עם בני האדם הם איבדו חלק מהתכונות שנותרו אצל הזאבים, שחיים בנפרד מהחברה האנושית. לחתולים לעומתם יש כישורים אינטליגנטיים גבוהים, אך מהסוג שבני אדם לא בהכרח יודעים להעריך, כמו למשל יכולת זיהוי ריחות מצוינת. "חיות מחמד רבות, בהן לא רק כלבים וחתולים אלא גם בעלי כנף ומכרסמים, מציגות דפוסים תבוניים שאינם קשורים בתהליך לימוד חיצוני או אילוף. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא מצבים שבהם חולדות עושות מעשי קונדס מכוונים על מנת למתוח או להפחיד חולדות אחרות - ואז מתועדות כאשר הן טכנית מתגלגלות מצחוק", אומרת ד"ר הראל.
ואולי השאלה הכי עצובה, אך גם אחת המסקרנות ביותר, היא מה עובר על חיות מחמד כשהבעלים המסורים שלהם הולכים לעולמם. "חיות מחמד מקיימות מערכת יחסים של היקשרות עוצמתית כלפי הדמויות העיקריות בחייהן. הנוכחות של הדמויות הללו בשגרת יומן היא מרכיב חשוב ברווחתן וביציבות הרגשית שלהן. היעלמותו של אדם משגרת החיים מערערת את הביטחון והיציבות, וגורמת לתהליך רגשי שדומה לאבל האנושי. אגב, בעלי חיים מתאבלים גם על בעלי חיים אחרים שאליהם היו קשורים, כאשר אלה מתים או עוזבים את הבית מסיבה אחרת", מסכמת ד"ר הראל.
