חיות משק נראות שונות ממקבילותיהן הפראיות במובנים רבים, אך הבדל אחד הוא עקבי: המוח שלהן קטן יותר מזה של האבות שלהן שחיו בטבע. מדובר בתופעה המכונה אפקט הביות. כעת מחקר חדש, שערכו חוקרים במכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים (MPI-AB) שבגרמניה, גילה היפוך נדיר של אפקט הביות.
במהלך הרבייה בשבי, החורפן האמריקני - מין ממשפחת הסמוריים החי באזורי מים שונים בצפון אמריקה - עבר ירידה בגודל המוח היחסי, אך אוכלוסיות שברחו מהשבי - הצליחו להחזיר את גודל המוח, תוך 50 דורות, למצב שהיה אצל אבותיהם. "ממצאי המחקר מראים שאובדן גודל המוח אינו קבוע אצל בעלי חיים מבויתים", אמרה אן-קתרין פוהל, סטודנטית לתואר שני במכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים. לדבריה, ממצא זה מעמיק את ההבנה כיצד הביות שינה את מוחם של בעלי חיים, וכיצד השינויים הללו עשויים להשפיע על בעלי חיים כשהם חוזרים לטבע.
כשמוחם של בעלי חיים קטן במהלך הביות, הדבר נחשב בעיקר לדרך שנעה בכיוון אחד בלבד. נראה שבעלי חיים כמעט אף פעם לא משיגים את גודל המוח היחסי של אבותיהם, אפילו באוכלוסיות שעברו התפראות וחיות בטבע במשך דורות. התפראות שכזו היא המונח לבעלי חיים מבויתים שחיים בחופשיות ללא שליטה ופיקוח אנושי בטבע ומנהלים אורח חיים שלעיתים אינו נבדל מזה של חיית בר, כלומר שבעל חיים מתפרא הוא בעל חיים מבוית או כזה שמורגל לשבי אשר נמלט וחי כחיית בר, או צאצא של בעלי חיים כאלו.
"ברגע שבעלי חיים מאבדים במהלך האבולוציה אזורים מסוימים במוח, למשל, הם נעלמים ולא ניתן פשוט להחזיר אותם", הסבירה ד"ר דינה דכמן ממכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים. יש לציין כי קשה גם מבחינה מתודולוגית לחקור אם חיות מתפראות יכולות להחזיר את גודל המוח היחסי של חיות הבר. כדי לעשות זאת כראוי, קיים הצורך למצוא חיה עם אוכלוסיות מתפראות ואוכלוסיות בר נפרדות כדי להפחית את הסיכוי שהקבוצות התערבבו זו עם זו, בנוסף למציאת בעל חיים שניתן לחקור באמצעות מדידות מספיקות של המוח והגולגולת. לדבריה של ד"ר דכמן, החורפן האמריקני הוא בעל חיים שעונה לדרישות הללו.
החורפן האמריקני נפוץ כאמור בטבע של צפון אמריקה, אף שהוא הופץ על ידי האדם גם לאירופה ודרום אמריקה, שם הוא מזיק למינים המקומיים. יונק זה בוית לשם סחר בפרווה במשך יותר ממאה שנה. לאחר שגודלו באירופה לשם אותה מטרה (תעשיית הפרוות לשם ייצור ביגוד יוקרתי, מה שהוביל לציד שהעמיד את חלקם בסכנת הכחדה), נמלטו בעלי החיים שהוחזקו בשבי ויצרו אוכלוסיות מתפראות שהתפשטו ברחבי אירופה.
בכך נוצרו האוכלוסיות המופרדות שד"ר דכמן ועמיתיה למחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Royal Society Open Science, נזקקו להן: חורפן בר מצפון אמריקה, חורפן מבוית מחוות של תעשיית הפרוות באירופה וחורפן שעבר התפראות באירופה.
כדי לחקור שינויים בגודל המוח, הצוות בחן את מאגר של 292 גולגולות. "גודל תא המוח הוא אמת מידה טובה לגודל המוח אצל החורפן, כך שניתן היה למדוד אוספי גולגולות קיימים ללא צורך בשימוש בבעלי חיים קיימים שחיים כיום", אמרה פוהל, כשאוסף מוזיאוני מאוניברסיטת קורנל שימש לחקר גולגולות של חורפן בר אמריקני, בעוד שחוות פרוות אירופאיות סיפקו גולגולות של בעלי חיים מבויתים, כשאת גולגולות החורפנים שעברו התפראות השיג צוות המחקר באמצעות שיתוף פעולה עם אנדז'יי זלבסקי מהמכון לחקר יונקים של האקדמיה הפולנית למדעים.
"בדרך כלל, הקושי במחקרי גולגולות הוא למצוא אוספים גדולים מספיק כדי לעבוד איתם. התמזל מזלנו לעבוד עם ארגונים רבים כדי להשיג את הדגימות להן היינו זקוקים", אמרו החוקרים.
במהלך המחקר הצוות מדד את הגולגולות כדי לחשב את גודל המוח היחסי של החורפנים משלוש הקבוצות השונות. הם גילו כי על פי תהליך הביות המתועד היטב, מוחותיהם של החורפנים שגדלו בשבי הצטמצמו ב-25% בהשוואה לאבותיהם הפראיים. אבל, בניגוד לציפיות, המוח של חורפן שעבר התפראות חזר בחזרה כמעט לגודל המוח של האבות הפראיים תוך 50 דורות.
ד"ר דכמן חושדת שהיא יודעת מדוע החיה הזו השיגה מה שנחשב עד כה כלא סביר. חורפן אמריקני שייך למשפחה של יונקים קטנים בעלי יכולת יוצאת דופן לשנות את גודל המוח שלהם באופן עונתי בתהליך המכונה תופעת דנאהל (Dehnel's phenomenon). "בעוד שבעלי חיים מבויתים אחרים מאבדים לצמיתות את גודל המוח, ייתכן שהחורפן יכול לשחזר את גודל המוח הקדמוני של אבותיו הפראיים מכיוון שיש לו גודל מוח גמיש מובנה במערכת שלו", אמרה ד"ר דכמן, והסבירה כי גמישות זו יכלה להציע יתרונות עבור חורפן שחוזר לטבע.
"אם מין מסוים בורח מהשבי בחזרה אל הטבע, הרי שהוא היה רוצה מוח בעל יכולת מלאה להתמודד עם האתגרים של החיים בטבע. ממצאי המחקר שלנו הצביעו על כך שהחורפן ניחן ביכולת זאת", הוסיפה ד"ר דכמן, אך הבהירה כי אין בממצאי המחקר קביעה חד משמעית כי החורפן שעבר התפראות צפוי לתפקד בדיוק כמו חורפן בר. כדי לגלות זאת, היא ועמיתיה למחקר יצטרכו לבחון את מוחם של בעלי החיים, כך שזו למעשה מטרתם המחקרית בראייה עתידית, על מנת לקבל תובנות נוספות לגבי היכולות הקוגניטיביות שלהם.
