כשאתם קוראים את דוח מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס), שפרסם הבוקר (יום ד') המשרד להגנת הסביבה, דוח המציג את מצאי פליטות המזהמים וגזי החממה ממפעלי תעשייה לצד מגזרי התחבורה, הפסולת, החקלאות ועוד - תזכרו שזיהום האוויר בישראל גורם לתחלואה כבדה ולתמותה של כ-2,500 ישראלים בשנה (בהערכת חסר), ומשית עלויות של מילארדי שקלים על המשק.
כשתקראו את הכרזת השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, כי "האופן שבו המשרד יישם את חוק אוויר נקי בעשור האחרון בא לידי ביטוי במפל"ס ומראה ירידה לאורך שנים בפליטות המזהמים לאוויר מהתעשייה בישראל, כך שהן הגיעו לרמה של פליטות התעשייה האירופית" (ומעניין על סמך מה מבוססת הקביעה הזו), תזכרו שעל פי דוח "סקירת הביצועים הסביבתיים של ישראל", שפרסם באפריל האחרון הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (ה-OECD), זיהום האוויר בישראל כבד, גם אם יש מגמת ירידה בעשור האחרון, ושמרבית אזרחי ישראל חשופים לזיהום חלקיקי מעל לערכי איכות האוויר המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי.
כשתקראו בדוח שבין 15 "המפעלים שהעלות החיצונית של פליטת חומרים מזהמים לאוויר מהם היא הגדולה ביותר", כלומר העלות שפעילותם משיתה על הבריאות ועל המשק, 11 הן תחנות כוח, ובראש שתי התחנות הפחמיות של חברת חשמל בחדרה ובאשקלון. תזכרו שלמרות הבטחות חוזרות ונשנות, המדינה ממשיכה להשתמש בפחם ולא בגז, בזמן שהיא מייצאת יותר גז, והמעבר לאנרגיה סולארית עם אגירה עדיין מדשדש.
תזכרו גם שבדיווח ראשון, שהגיש המשרד להגנת הסביבה לממשלה לא מזמן בנוגע ליישום "התוכנית הלאומית למניעה ולצמצום של זיהום האוויר ופליטות גזי החממה בישראל - תוכנית יישום", עולה כי "קיים חשש כי יעדי התוכנית הלאומית להפחתה ולצמצום התחלואה והתמותה לא יושגו וזאת בשל המשך השימוש בפחם כדלק בתחנות הכוח ודחיית הסבת היחידות הפחמיות של חברת חשמל ליחידות מונעות גז".
בו-בזמן תזכרו גם שהממשלה אישרה בחוק ההסדרים האחרון תיקון לחוק אוויר נקי, שמאפשר לחברת ניהול מערכת החשמל (נגה) לתת אישור להפעלה של תחנות הכוח המזהמות ביותר במדינה - ללא המגבלות והסנקציות הקבועות בחוק, ולא רק במצבי חירום.
הפרטים של המפל"ס מראים כי בחמש השנים האחרונות אין שינוי משמעותי בכמות הפליטות הכוללת של מרבית מזהמי האוויר בישראל, וכן בחלקם של המגזרים השונים בפליטות. בד בבד, בזמן שמשבר האקלים מסלים והופך להיות אלים יותר, ועל אחת כמה וכמה במחוזותינו, פליטות גזי החממה בישראל עולות ולא יורדות כצפוי.
המסקנה היא אחת, המשק הישראלי על מגזרי התעשייה, לרבות ייצור החשמל, התחבורה והפסולת, קופא על שמריו, ובמקום לקדם גישות חדשות וחדשניות וליישם טכנולוגיות נקיות יותר, מכלכלה מעגלית ועד מעבר לאנרגיה מתחדשת ולתחבורה ציבורית וחשמלית, ובכך להפחית פליטות ולהיטיב עם בריאות הציבור, מדינת ישראל מפקירה את אזרחיה בשל שיקולים פוליטיים צרים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןעל פי המשרד להגנת הסביבה, דוח מרשם הפליטות "משמש כלי מרכזי לזיהוי מגמות של פליטות מזהמים והעברת פסולת בישראל. המשרד להגנת הסביבה נעזר במפל"ס כאמצעי מסייע לפעילות פיקוח, לקבלת החלטות ולקביעת מדיניות. בד בבד המפל"ס נועד להגביר את שקיפות המידע הסביבתי בישראל - המפל"ס מנגיש מידע לציבור על פליטות מזהמים (לאוויר, לים, לנחל, לקרקע).
אבל הדוח הזה, שמדגים כי מזהמי אוויר נפלטים בעיר ובכפר, על פני הרחוב ובגובה הארובות, לא מציג לאזרחי ישראל את מה שחשוב להם יותר מכל: תמונה ברורה של איכות האוויר שהם נושמים ושל ההשפעה שלו על הבריאות שלהם.
נהפוך הוא, בתוך בליל הנתונים, הטבלאות והאיורים, ניתן לראות שאין לנו מדיניות סביבתית מתקדמת ושהפיקוח והאכיפה שמבצע המשרד להפחתת הפליטות ולמניעת התחלואה והתמותה לא מספקים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
