ועידת האקלים בשארם א-שייח, המכונה COP27 הסתיימה ביום ראשון. הרבה לפני נעילת הדיונים, היה ברור כי מדובר באחד המפגשים הפחות מוצלחים בתולדות הוועידות הרב-צדדיות של האו"ם למען הסביבה. עוד לפני שהתחילה, הוועידה הייתה שנויה במחלוקת - שילוב של הפרת זכויות אזרח בוטות של נשיא מצרים א-סיסי ומתן חסויות לחברת קוקה קולה, על כל 120 מיליארד בקבוקי הפלסטיק שהיא מייצרת מדי שנה. הבעיה האמיתית כמובן הייתה היעדים הנמוכים של הוועידה ובהמשך, התוצאות העוד יותר אנמיות.
כמשתתף בוועידה במשלחת הישראלית, נוכחתי בחלק מההכנות למשא ומתן, והתחושה שלי היא שאין סיבה, למי שחשוב לו עתיד האנושות בכדור הארץ, להתעודד. מעבר להתחמקויות הדיפלומטיות הצפויות (או בלשון העדינה של גרטה טונברג ה-״בלה בלה בלה״!) ועידת האקלים בשארם גם מעלה דאגה אמיתית בדבר היכולת של מדינות העולם המפותח והעשיר והמדינות המתפתחות העניות להגיע לאסטרטגיה משותפת להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שאיתו מתמודדת האנושות היום.
החלטות הוועידה ידועות מזמן - לרוב מאופיינות במה שלא קודם והושג. פעילי אקלים קיוו להשיג עוד התחייבויות לקיצוץ פליטות גזי חממה בעולם ויעדים מפורטים להפסקת השימוש בדלקים מאובנים, המקור העיקרי לפליטות גזי חממה. אחת האכזבות הגדולות מוועידת האקלים בגלזגו אשתקד היתה נסיגה ברגע האחרון מהצעת החלטה להפסיק בהדרגה את השימוש בפחם לייצור חשמל. ההסכם שאושר בשארם חוזר על אותו הנוסח ומדבר רק על הפחתה (phase down) של פחם.
בגדול, צירים ממדינות מערביות מצאו את עצמם נלחמים כדי לשמור את השפה והציפיות הבינלאומיות שאושרו בוועידות אקלים בעבר. לרוב הצליחו: ניסיון להשלים עם יעד תבוסתני של עליה של 2 מעלות בממוצע, סוכל כאשר הוועידה אכן שומרת, בינתיים, על יעד של עליה ב 1.5 מעלות בלבד - שאושר בפריז ובגלזגו. ובכל זאת, ההתרשמות היא שפחות ופחות אנשי מקצוע מאמינים שנצליח לעמוד ביעד חיוני זה, לפני נקודת האל חזור ממנה מזהירים אלפי מדעני ה-IPCC (הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים).
במקרים אחרים, לא הצליחו מדינות מפותחות למנוע נסיגה. כך למשל - ההחלטה הסופית נותנת לגיטימציה ל״אנרגיה עם פליטות נמוכות״ - דרך מכובסת להתייחס לשריפת גז טבעי להפקת חשמל - למרות תרומתו הידועה להתחממות.
לפני הוועידה, רבים התייחסו לוועידת שארם כ"וועידה האפריקנית", שכן זו הייתה רק הפעם השנייה מתוך 27 ועידות שהמפגש התקיים ביבשת, עם כל ההשלכות הסמליות והמעשיות. נשיא הוועידה באופן מסורתי הוא נציג המדינה המארחת. יש לו השפעה עצומה על ניסוח ההחלטות והפשרות שמגיעות בסוף לדיון ולהצבעה. כמדינה אפריקנית, דומה שמצרים שמחה לאמץ את הזהות של צ׳מפיון היבשת. מבקרים מיהרו להזכיר את התלות הכלכלית של מצרים בסעודיה, דבר שנותן הסבר אפשרי לחוסר העניין היחסי שגילתה בקידום יעדים שאפתניים יותר להפחתת פליטות. אין ספק שחברות הנפט שמחו מאוד מהמעבר של מוקד הוועידה מהמעבר למשק דל פחמן לפיצויי אובדן.
ההישג הגדול של הוועידה, כביכול, הוא ההתחייבות העמומה למדי להקים קרן לתשלום ״אובדן ונזקים״ למדינות מתפתות. הרעיון מקודם במשך שנים על ידי פעילי "צדק אקלימי". לכאורה, הדרישה מוצדקת: המדינות המוחלשות, שתרמו מעט מאד יחסית לגזי החממה באטמוספירה, בפועל סופגות את הפגיעות הקשות ביותר מן הכאוס שמייצר שינוי האקלים. לאחרונה, דרישותיהן לפיצוי על התופעה גברו והפכו את "אובדן ונזקים" לראש סדר העדיפויות.
עד ועידת האקלים הנוכחית, מדינות עשירות, האמורות לשלם עבור הפליטות ההיסטוריות שלהן סירבו בתוקף להסכים לשלם עבור נזקים או לקחת אחריות על פחמן שנפלט בעבר. אך ככל שהוועידה זחלה קדימה, התעקשותן של 130 מדינות מתפתחות שיתקה בפועל כל התקדמות לקראת החלטה סבירה. בסוף הקהילה האירופית החליטה שהגיעה העת לוויתור סימבולי. ארצות הברית נשארה עם מעט מאד ברירות - להתיישר או להפוך לאחראית לפיאסקו אקלימי גלובלי. היא העדיפה להשלים עם שפה מהולה מאד.
אפשר להבין את השמחה הגדולה בקרב נציגי העולם השלישי ונציגי החברה האזרחית התומכים בהם על יכולתם להכניע את המדינות ה״קולוניאליות״ במחלוקת המרה. אולם מבחינה מהותית, לא ברור אם הנחישות שלהן תניב תועלת של ממש. אין עדיין תקציב לאותה קרן כשתקום. ועוד יותר חשוב, לא ברור מי אמור להוציא כסף כדי למלא אותה.
מדינות תורמות רואות סיוע דו-צדדי בין שתי מדינות כאפקטיבית יותר ויעילה יותר מבחינה פוליטית כאשר ניגשים לסיוע בינלאומי. הן לא אוהבות לראות את כספי משלמי המיסים שלהן נשלחים אל "חור שחור" שאין עליו שליטה ושעבורו קשה מאד למדוד הצלחה.
למעשה, במשך 13 שנה, אותו פורום של האו״ם הקים את הקרן הירוקה לאקלים עם ציפייה שהקהילה הבינלאומית, ובראשן המדינות המפותחות, יעבירו 100 מיליארד דולר לשנה להתמודד עם בעיות הקשורות למשבר האקלים במדינות מתפתחות. למרבה הצער, לא זו בלבד שרמה כזו של מימון מעולם לא הושגה, אלא מנהלי הקרן מודים בשקט שלא תמיד מגיעות אליהם בקשות מתאימות על ידי מדינות מתפתחות ועל כן, חלק מכספי הקרן בכלל לא נוצל.
מדינות מתפתחות נוהגות למסגר את הדיון מסביב לאובדן ונזקים כדרך להציע לאזרחיהן הזדמנות להישמע, להיראות ולזכות בכבוד. קולות של העולם השלישי בהחלט הושמעו בשארם א-שייח. הנציגים הציגו דוגמאות אין ספור של ההשפעות קשות של שינוי האקלים על איכות החיים - ועל החיים עצמם. יחד עם זאת, לא ברור מהו טבעו של אותו ניצחון מוסרי שכביכול זכו לו במהלך הוועידה. ג׳ון קרי, מזכיר המדינה לשעבר שמרכז את הפעולות האקלימיות הבינלאומיות היום בבית הלבן תמיד מדגיש שמושג ״אובדן ונזקים״, לא דומה ל״פיצוי״ ואין בו משום הודעה על חטאי העבר, דבר העלול לחשוף מדינות עשירות לתביעות נזיקין.
האמת היא ששיתוף הפעולה של מדינות מתפתחות עם סין וסעודיה, שהורגש היטב במהלך הוועידה, חותר מתחת ליעדי הפחתה משמעותיים - ועומד בניגוד גמור לאינטרסים האמיתיים של מדינות "הדרום" - בטח לעולם של ילדיהן. הרי, ככל שהטמפרטורה תעלה בממוצע, תחילה מעבר לסף של 1.5 מעלות ובהמשך ל-2.0, וחס וחלילה מעבר, מדינות מתפתחות יצטרכו להתמודד עם השפעות אקלימיות קיצוניות ואכזריות - במיוחד מדינות אי פגיעות או אלה עם מישורי חוף נרחבים.
עם כל הכבוד למגמות פליטות היסטוריות, עתיד כדור הארץ מחייב פרגמטיות מכל הצדדים. בשנת 1992, כאשר ועידת האקלים אושרה לראשונה בריו דה ז׳נרו, מדינות מתפתחות היו אחראיות ל-25% מסך הפליטות בעולם בלבד. היום הן פולטות למעלה מ-50%. בפועל, הפליטות לנפש במדינות אירופה רבות, כגון צרפת, אנגליה ודנמרק, נמוכות בהרבה מרמת הפליטות בדרום אפריקה. לדעתי, עבור האינטרסים ארוכי הטווח של אותן מדינות מתפתחות, מוטב היה שישקיעו מאמצים במעבר לכלכלה דלת פחמן, עם חשמל זול ממקורות מתחדשים, כפי שהתאמצו עבור פיצויי ״אובדן ונזקים״ של העבר.
השתיקה הרועמת שהתקיימה בוועידת האקלים באותו יום 15 בנובמבר 2022, כאשר דווח כי חצינו את רף 8 מיליארד בני אדם על פני כדור הארץ אומרת, ״דרשני״. הקשר המובהק בין גודל אוכלוסיית העולם והעלייה בפליטות גזי חממה הינו גם אינטואיטיבי וגם מוכח אמפירית. אינני מכיר מומחה אקלים אחד שמאמין שאפשר להגיע לאיפוס פליטות אם האוכלוסייה תמשיך לגדול באחוז אחד כל שנה (מדובר בתוספת שנתית של 80 מיליון בני אדם). כל ילד נולד עם זכות לתביעת רגל פחמנית, ליהנות מניידות, תזונה מגוונת ומזגן.
תחזיות האו״ם מראות שאוכלוסיית כדור הארץ תמשיך לצמוח ותעבור את הרף של 10 מיליארד בני אדם עד סוף המאה. החלק הארי של הגידול יקרה באפריקה. כשזה יקרה, ניתן להניח שהמאזן ההיסטורי של פליטות גזי חממה לאטמוספירה יראה אחרת. עד אז, דברי ההבל ובזבוז הזמן האשמות היסטוריות שהושמעו בשארם יהיו ברורים עוד יותר. מדענים חוזרים מדגישים שאנו עומדים לפני נקודה ״אל חזור״ מבחינת צמצום פליטות וייצוב ריכוזי גזי חממה באטמופסירה. משבר האקלים מצווה עלינו סולידריות אנושית.
בהפסקות הצהריים במהלך ועידת האקלים בשארם, משתתפים יכלו לקנות אוכל מהיר, מבוסס על מוצרים מן החי: בשר וגבינות, ומים מינרליים. משקאות קוקה קולה חולקו חינם אין כסף. למרות שזה לא נראה ״ירוק״, רוב גדול מתוך -46,000 אנשים טובים אשר הגיעו לוועידת האקלים לא היססו. לא נראה שהטיפול לשיניים או לסוכרת הכרוך בזה יעלה יותר מדי. לעומת זאת, קשה לתאר את המחיר עבור היעדר עשייה אקלימית שלנו.
אלון טל, פרופ׳ באוניברסיטת תל אביב במדיניות ציבורית, ועד לאחרונה יו״ר ועדת המשנה של הכנסת לסביבה, אקלים ובריאות
