אנחנו קוראים ושומעים את זה בכל מקום בימים האחרונים, כמה עשרות פעמים ביום. מאז הטבח שאין מילים לתארו בשמחת תורה, כולם אומרים שמחבלי חמאס הם חיות. מפוליטקאים ועד אחרון האזרחים, דרך הרמטכ"ל ומפקדי צבא, כולם יודעים ובכל זאת כולם מוודאים שכולם יודעים: מחבלי חמאס הם חיות.
ואני שומע וכל פעם מזדעזע מחדש. מה לעזאזל עוללו בעלי החיים לאדם, כדי לזכות בתואר שכזה? למה כל פעם שאדם מגלם את הרוע הטהור ומבצע מעשי זוועה בבני אדם אחרים, הוא זוכה לתואר של חיה? אנחנו כל כך מורגלים לשנן את זה, שסביר כי כל מי שקרא את הכותרת של הטור הזה, ודאי חשב שאני יוצא להגנת חלאות האדם שעוללו עלינו את האסון הלאומי הגדול מאז השואה.
על פניו, לקרוא למחבלי חמאס חיות, או בגרסה המתלהמת יותר, "יותר גרועים מחיות!" נשמע הגיוני ולכל הפחות מאוד מקובל. וגם ההסבר קל לכאורה: מחבלי חמאס הם חיות כי הם טובחים בלי הבחנה וללא שיקול מוסרי; כי אין להם שום רסן ומה שנותן לאדם את צלמו זה אולי הרסן הזה, שבזכותו האדם אומר לעצמו ותובע מאחרים: עד כאן! את זה אנחנו לא עושים.
זוהי הגדרה שטחית ומעוותת ויש לה שתי השלכות. הראשונה היא שהיא עושה עוול לבעלי החיים. מה פשעו של החמור שנושא על גבו מחבל חמאס כדי לזכות בהשוואה שכזו? ההשלכה השנייה היא שאנחנו נפטרים בקלות יתירה מהצורך להתמודד עם השאלה הקשה – מדוע יש בני אדם שעושים דברים כאלה – ומשאלות נוספות הנלוות אליה: איך מתמודדים עם בני אדם כאלה וחשוב לא פחות, כיצד ניתן לוודא שבני אדם לא יהפכו לכאלה.
מחבלי חמאס וכמותם עוד רבים שחיללו את הצלם בו נבראו, לא זכאים להשוואה עם בעלי החיים מהסיבות הבאות: למעט מקרים חריגים, בעלי חיים אינם הורגים את בני מינם, לכל היותר להקות או קבוצות מגנות על טריטוריה ומגרשות זו את זו, אולם אין שאיפה להרוג; בעלי חיים, אינם הורגים לחינם, גם את מי שאינו מבני מינם, לשם שעשוע. אמנם לוויתן קטלן משחק עם כלב הים המהווה טרף ושולח אותו באוויר מספר פעמים – אבל לבסוף הוא אוכל אותו.
וחשוב אולי מכל, בעלי חיים, אינם מתכננים את הפגיעה באחר. היא מתרחשת באופן אינסטינקטיבי, כי לכך הם מתוכננים, אבל אין תהליך אינטלקטואלי ורגשי המוביל לרצח או לרע. אגב, גם לא לטוב.
ההבדלים בין מחבלי חמאס לבעלי החיים הם תהומיים: מחבלי חמאס פוגעים בבני מינם, ואפילו פוגעים בבני שבטם, בלהקה שלהם - העזתים שמשמשים להם מגן אנושי; הם הורגים, ובמיוחד באו להרוג ב-7 באוקטובר לשם רצח. יתירה מזו, הזוועת שעשו והאכזריות שהפגינו מחזקים את הממד החינמי של רצח לשם רצח; חמור מכל, ומעבר ליכולותיהם של בעלי החיים, הם תכננו את כל זה. הם בחרו, בחירה חופשית, בחירה של בני אדם, לא של בעלי חיים, לפגוע באזרחים ולא רק בחיילים; לפגוע בנשים ובילדים ולא רק בגברים; לאנוס ולענות ולא רק לרצוח; לענות את נפש יקירינו ולא רק את גופם.
אז מה הם מחבלי חמאס אם הם לא בעלי חיים? פשוט מאוד. הם בני אדם שעושים בחירות רעות מאוד שלוקחות את האדם לשפל המדרגה, ומזעזעות את ההגדרות הקלאסיות שלנו: מה זה אדם? קל להגיד שהם חיות כי זה פותר אותנו מההתמודדות הכואבת עם הסוגיה שרודפת אותנו, וביתר שאת לאחר אירועים בלתי נתפסים כמו ה-7 באוקטובר: מיהו האדם?
המדרש בספר ויקרא תוהה על הסיבה מדוע האדם נברא אחרון בסדר הבריאה. שתי דעות מתמודדות עם הסוגיה הזו. הדעה הראשונה אומרת שהאדם הוא מעין מלך לעולם, קודם כל בונים לו ארמון (כדור הארץ) ואחר כך הוא נברא ונכנס אליו; הדעה השנייה אומרת שהאדם נברא אחרון כדי שיזכור שאפילו יתוש נברא לפניו ולכן אל יתנשא ליבו לחשוב שהוא טוב וראוי מהם. כן, זהו האדם, לצערי ולשמחתי. מה שמבדיל בינינו לבין אנשי חמאס הוא לא שאנחנו בני אדם והם חיות.
אנחנו כולנו חיות מבחינה פיזיולוגית ובני אדם מבחינה תודעתית. חמאס הם בני אדם שבוחרים להפוך את העולם לגיהנום; עלינו לזכור ולשנן שעלינו בני האדם, לבחור בכל שעה מחדש, להפוך את העולם ובמיוחד את חלקת הארץ הזו - לגן עדן.
ד"ר יונתן אייקנבאום הוא יו"ר חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה ומחבר הספר "קיימות מבראשית".
