כלי נשק, שבו השתמשו ציידים לפני כ-300 אלף שנה, שופך אור חדש על בני האדם הקדומים כמי שהתמחו בעיבוד עץ. כלי הנשק העתיק עוצב באופן כזה שגם ילדים יכלו להשתמש בו על מנת לצוד בעלי חיים קטנים ובינוניים.
ניתוח של מקל זריקה מעץ, בעל שני קצוות מחודדים, שהתגלה בעיירה שנינגן (Schöningen) שבסקסוניה התחתונה - אחת מבין 16 מדינות גרמניה - לפני שלושה עשורים, הראה כי הוא שויף ולוטש לפני ששימש להרג של בעלי חיים. המחקר הצביע על כך שהטכניקות המוקדמות של עיבוד עץ על ידי בני האדם היו מפותחות ומתוחכמות יותר ממה שהובן קודם לכן.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת PLoS ONE, מרמזים גם על יצירת כלי נשק קלים שאיפשרו ציד קבוצתי של בעלי חיים בינוניים וקטנים בגודלם, כך שהשימוש במקלות יכול היה לערב את הקהילה כולה במלאכת הציד, כולל ילדים קטנים.
"גילויים של כלי העץ חוללו מהפכה בהבנתנו לגבי התנהגויות אנושיות מוקדמות. למרבה הפלא, בני האדם המוקדמים הללו הפגינו יכולת תכנון, ידע רב בתכונותיו של העץ ממנו הוכנו כלי הציד וכישורי עיבוד עץ רבים ומתוחכמים שאנו משתמשים בהם עד היום", אמרה ד"ר אנמיקה מילקס, מהמחלקה לארכיאולוגיה של אוניברסיטת רידינג, שהובילה את צוות המחקר.
4 צפייה בגלריה
מקל הזריקה בעל שני הקצוות המחודדים והמבנה הייחודי שאפשר לאחוז אותו בנוחות, אשר התגלה בחפירות בשנינגן שבגרמניה
(צילום: Volker Minkus)
ד"ר מילקס הוסיפה כי "ייתכן שמקלות הזריקה הקלים הללו היו קלים יותר לשיגור מאשר חניתות שהיו כבדות יותר, מה שמצביע על הפוטנציאל של כל הקהילה לקחת חלק בעשייה בכלל ובציד בפרט, כך שכלים מסוג זה יכלו לשמש גם ילדים הן בעת הכנתם והן בעת ההתמקצעות בזריקתם אל עבר המטרה".
על החיים באותה תקופה, לפני כ-300 אלף שנה, הוסיף ד"ר דירק לדר, מהמשרד לשימור מורשת וארכיאולוגיה בסקסוניה התחתונה, אשר נמנה על מחברי המחקר: "בני האדם הקדומים, שחיו בשטח שבו נמצאו כלי הציד מעץ, השתמשו בענפי עצי אשוחית כדי ליצור את הכלי האווירודינמי והארגונומי הזה. עיבוד העץ כלל שלבים מרובים, כולל חיתוך וקילוף של הקליפה, גילוף הכלי לצורה אווירודינמית, גירוד שכבות נוספות מגוף המקל, עיבוד הכלי כדי למנוע סדקים והתעוותות, ולבסוף שיופו לשם הקלה על החזקתו ביד"
כלי הנשק מעץ האשוחית התגלה בשנת 1994, כשבמדידות שבוצעו לו נמצא כי אורכו 77 ס"מ. מדובר באחד מבין מאגר כלים שונים שהתגלו בשנינגן, הכולל שני סוגי חניתות, הן להדיפה והן להטלה, וכן מקל זריקה נוסף שהיה זהה במידותיו למקל הראשון שאותר.
הניתוח שביצעו החוקרים היה בעל רמות פירוט גבוהות במיוחד, כשצוות המחקר גילה כי ככל הנראה נעשה בו שימוש על ידי בני אדם קדומים בעת שאלה יצאו לצוד בעלי חיים בגודל בינוני כמו למשל אייל אציל (שנקרא גם אייל אדמוני), אך גם בעלי חיים מהירים וקטנים שכללו מינים ממשפחת הארנביים וציפורים, אם כי היה זה קשה לתפוס אותם.
בפועל, מקלות ההטלה היו נזרקים בצורה סיבובית - בדומה לבומרנג - במקום מעל הראש כמו הטלת הכידון של ימינו, כך שהתאפשר לבני האדם הקדומים מוקדמים לזרוק את המקלות למרחק של עד 30 מטר. למרות משקלם הקל, המהירויות הגבוהות שבהן ניתן היה לשגר את כלי נשק אלה הובילו לפגיעות קטלניות בעוצמה רבה. האופן שבו הוכנו כלי הנשק מעץ האשוחית ממין אשוחית נורבגית (Picea abies), לרבות החשיבה המעמיקה וההקפדה על הפרטים הקטנים, מצביעים על כך שהיה מדובר בנשק שבו נעשה שימוש חוזר ולא כזה שהוכן בחופזה והושלך ברשלנות אל עבר בעלי החיים אותן רצו לצוד באותה העת.
"הניתוח של כלי העץ מהאתר בשנינגן מספק תובנות חדשות חשובות ובעלות משמעות רבה על שאירע בימי קדם. על כן, ניתן לצפות בקרוב למידע מרגש נוסף על כלי נשק מעץ מוקדמים אלו, אשר מוצגים לראווה במוזיאון המקומי בשנינגן", סיכם פרופ' תומאס טרברגר מהמשרד לשימור מורשת וארכיאולוגיה בסקסוניה התחתונה, שלקח חלק במחקר.
