תגלית כזו לא זוכים לראות בכל יום. חוקרים מצ'כיה זיהו כי בתוך מערכת העיכול של טרילוביט מתור האורדוביק (התור הגאולוגי השני בעידן הפלאוזואיקון), השתמרו באורח פלא שרידים של המזון שאכל, חרף מאות מילוני השנים שחלפו מאז. מדובר על ממצא שטרם התגלה כמותו, שתורם לפתרון חידה שהייתה עד כה לא פתורה בדבר המזון שצרך היצור הקדום.
4 צפייה בגלריה
הסריקה שנערכה לטרילוביט Bohemolichas incola, בה התגלתה תכולת מערכת העיכול שלו
(צילום: Nature (2023). DOI: 10.1038/s41586-023-06567-7)
במשך כ-250 מיליון שנים, כ-20 אלף מיני טרילוביטים שגשגו על פני קרקעית האוקיינוס בכדור הארץ. למרות השפע העצום של בעלי החיים המגוונים הללו ברישומי המאובנים, חלק גדול מהביולוגיה הבסיסית שלהם נותר כתעלומה לא פתורה, כמו למשל מה שהם אכלו. עד כה, לחוקרים היה מידע על תזונת הטרילוביטים מרמזים עקיפים, אך כעת התגלה לראשונה מה אכל טרילוביט שהתגלה בצ'כיה.
במחקר החדש פלאונטולוגים מהפקולטה למדע באוניברסיטת קארל שבפראג ועמיתיהם למחקר תיארו טרילוביט בן 465 מיליון שנה עם תכולת מעי שמורה. מדובר במאובן שהתגלה לפני יותר ממאה שנים, אולם רק כעת נחשפו פרטים על אודותיו, שלא היו ידועים עד כה, הודות לשיטות ההדמיה החדישות (טומוגרפיית סינכרוטרון) שבה עשו שימוש החוקרים.
מערכת העיכול של הטרילוביט המאובן - Bohemolichas incola - הייתה עמוסה בשברי קונכיות גירניות שהיו שייכים לחסרי חוליות ימיים כמו צדפונאים, דו-קשוותים (צדפות) וקווצי עור, כשאת חלקם אף ניתן לזהות ברמת המין.
מחברי המחקר סבורים שהטרילוביט היה טורף אופורטוניסטי שאכל יצורים מתים או חיים שנקרו בדרכו, שהתפרקו בקלות או שהיו קטנים דיו כדי שיכלו להיבלע בשלמותם, ללא סיכוי שהקונכיות שהורכבו מגיר יקשו זאת עליו.
ממצא חשוב לא פחות הצביע על כך שהקונכיות הגירניות לא התמוססו כלל במערכת העיכול של הטרילוביט, מה שתורם להבנה כי לא היה מדובר בסביבה חומצית. תכונה דומה ניתן לזהות גם בקרב מיני סרטנאים מודרניים וסרטני פרסה - משפחה של פרוקי-רגליים ימיים שחיים בעיקר במים רדודים באוקיינוסים, על קרקעית בוץ או חול, אשר שמם מטעה, שכן הם אינם סרטנאים אלא בעלי כליצרות - מה שמרמז על כך שזו עשויה להיות תכונה קדומה של פרוקי-רגליים ימיים.
המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature, ממלא פער מהותי בהבנת האקולוגיה של הטרילוביטים - מחלקה נכחדת של פרוקי-רגליים ימיים שהתקיימו בעידן הפלאוזואיקון בלבד, לפני כ-526 עד 250 מיליוני שנים. הם שגשגו בקמבריון ובאורדוביק, אך מספרם הלך והצטמצם עד סוף הפלאוזואיקון - אז הם נכחדו.
כך נערכה הבדיקה
הטרילוביט המאובן, שעליו התבסס המחקר, התגלה ב-1908 על ידי קארל הולוב, אספן פרטי מצ'כיה. מאז שכן המאובן במה שהוא כיום מוזיאון מערב בוהמיה בפלזן, העיר הרביעית בגודלה בצ'כיה. "אני זוכר את המאובן הזה מהילדות שלי, הוא היה האהוב על סבי", אמר ד"ר פטר קראפט מהפקולטה למדע של אוניברסיטת קארל. למרות הזמן הרב שחלף מאז התגלה, רק בתחילת המאה ה-21 הבינו פלאונטולוגים השתמרות של תוכן מערכת העיכול של הטרילוביט היא אפשרית.
4 צפייה בגלריה
תכולת מערכת העיכול של הטרילוביט Bohemolichas incola
(צילום: Kraft et al., Nature, 2023)
הקושי באותם ימים היה שאי אפשר היה לבחון זאת מבלי להרוס את המאובן הנדיר. פריצת הדרך הגיעה עם השימוש בשיטת הדמיה חדישה בשם טומוגרפיית סינכרוטרון, שאפשרה לחוקרים לסרוק ולצלם באופן לא פולשני והרסני את כל שברי הקונכיות במעיו של הטרילוביט ברזולוציה גבוהה.
למעשה, סריקת הטרילוביט הזה הפכה אותו להיות מהמאובנים הצ'כים הראשונים שנבדקו במתקן האירופי לקרינת סינכרוטרון (ESRF) שבגרנובל בצרפת. "השגת תמונות פרוסות, בדומה למה שרוב האנשים מכירים מסריקות CT של בתי חולים, היא רק השלב הראשון. לאחר מכן, יש פילוח ידני של מבנים בודדים באמצעות תוכנת שחזור. המודל התלת-ממדי של המאובן מוצג לאחר מכן בתבנית וירטואלית, מה שמגדיל את עומק התמונה ומביא לנתונים אינפורמטיביים ביותר", אמרה הפלאונטולוגית הסלובקית ד"ר ולריה ושקנינובה מהפקולטה למדע של אונירסיטת קארל, שהשתמשה לראשונה בשיטת ההדמיה החדישה בה נעשה שימוש במחקר הנוכחי.
