המאבק הציבורי הנרחב נגד המהפכה המשפטית של הממשלה, משינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים ועד לחקיקת פסקת ההתגברות, מתמקד בחשש לפוליטיזציה של הרשות השופטת, כלומר להתערבות של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת במהלכים ובהחלטות של בתי המשפט, ולפגיעה באיזונים ובבלמים שמבטיחים את הדמוקרטיה. אבל בשקט בשקט, מתחת לרדאר של רוב הציבור, החליטה השבוע הממשלה על פוליטיזציה של חוק אוויר נקי, בדמות תיקון לחוק, שמאפשר למשרד האנרגיה באמצעות חברת ניהול מערכת החשמל (נגה) לעקוף את החוק במקרים מסוימים ובעצם לבטל אותו.
התיקון קובע כי במצב סיכון, שבו יש חשש לפגיעה "באספקת החשמל עקב חוסר ביכולת הייצור או ההולכה של החשמל או פגיעה בשרידות מערכת החשמל" מנהל המערכת יכול להורות על הפעלה חריגה של יחידות ייצור חשמל "מעבר לזמן המותר להפעלתה בהיתר", או של "תחנת כוח שיש בה תקלה באמצעי טיפול או ביחידת הייצור המצויה בה, אשר עלולה לגרום לחריגה מערכי הפליטה שנקבעו בהיתר". ובמילים פשוטות, התיקון לחוק מאפשר לתחנות הכוח לפלוט מזהמים מעבר להיתר הפליטה, שנקבע מתוקף חוק אוויר נקי, ולכן הוא מעקר את המהות של החוק ומייתר את התפקיד של המשרד להגנת הסביבה. אך מעל לכל הוא מאפשר למנהל המערכת ובמקרים מסוימים לשר האנרגיה להורות על זיהום האוויר ופגיעה בבריאות הציבור. ושלא תתבלבלו, זיהום האוויר בחדרה, אשדוד או אשקלון לא מבחין בין שמאלני לימני, דתי או חילוני, אשכנזי או ספרדי, יהודי או ערבי.
חוק אוויר נקי, שנחקק בשנת 2008, מרכז את הרגולציה בתחום איכות האוויר בישראל, ויוצר מסגרת חוקית המאחדת את האחריות והסמכות לטיפול בזיהום אוויר בידי גורם ממשלתי אחד - המשרד להגנת הסביבה. הוא מטיל איסורים וחובות במטרה לצמצם את זיהום האוויר, וכולל דרישות לקבלת היתרים ולדיווח, והוראות פיקוח ואכיפה. אחד מהמרכיבים המרכזיים של החוק הוא היתר הפליטה. היתר זה, הניתן למקורות נייחים בעלי פוטנציאל לזיהום אוויר גבוה מבחינת כמות הפליטות וסוגי המזהמים, מגדיר מהם ערכי הפליטה המותרים למזהמים השונים, אילו שיטות וטכנולוגיות יש ליישם למניעה ולצמצום של הפליטות, ובאילו אמצעים יש לנטר אותן.
המטרה של היתר הפליטה היא לאזן בין הצורך שלנו לייצור חשמל או מוצרי צריכה שונים והצורך שלנו בבריאות איתנה. הוא נקבע לאחר שיג ושיח בין המפעל לבין המשרד לשבע שנים, אם כי בשנים האחרונות יש ניסיונות לאגד אותו יחד עם היתרים נוספים שניתנים למפעלים ולנפק רישוי מאוחד ל-10 שנים. לכן, כבר כיום הכנת היתר הפליטה כרוכה בהרבה לחצים פוליטיים: מלוביסטים, מחברי כנסת, משרים, מבעלי המפעלים, ממנהלי המפעלים וחברי הדירקטוריון ועוד. אבל החלטת הממשלה החדשה למעשה אומרת שלא חשוב מה נקבע בהיתר ועל סמך אילו שיקולים מקצועיים, כי במקרה שמשרד האנרגיה יקבע שיש סיכון להספקת החשמל במשק, גם כאשר, למשל, מחירי הדלקים משתנים, הוא יוכל להתיר ליחידת ייצור או תחנת כוח זו או אחרת לפעול שלא תחת ההיתר ולפלוט יותר מזהמים.
לא מדובר בדיון תאורטי בלבד. בקיץ האחרון, עם עליית מחיר הפחם, ביקש משרד האנרגיה להפעיל את תחנת הכוח המונעת בגז באשדוד מעבר לשעות המותרות בהיתר הפליטה שלה, שהוגבל בשל העבודה שהתחנה ישנה ומזהמת מאוד. פעילי הסביבה מחו, עיריית אשדוד עמדה על הרגליים האחוריות, והמשרד להגנת הסביבה איפשר תוספת של 2,000 שעות מתוך 10,000 השעות ויותר שמשרד האנרגיה ביקש, תוך הבטחה שאם יידרשו יותר שעות - יערך שימוע ציבורי. עכשיו, עם התיקון החדש בחוק, משרד האנרגיה לא יצטרך לשמוע את הציבור או את נבחרי הציבור המקומיים, וגם לא את המשרד להגנת הסביבה, וכך לא יהיו שום איזונים ושום בלמים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןייצור החשמל מהווה שליש מצריכת האנרגיה בישראל, כשרובו (כ-90%) מיוצר על ידי שריפה של דלקים מאובנים, ובעיקר גז טבעי (כ-70%) ופחם. ייצור חשמל מדלקים מאובנים אחראי לפליטות של כ-33% מתחמוצות החנקן בישראל, כ-55% מתחמוצות הגופרית, כ-8% מהחלקיקים וכ-9% מהמתכות הכבדות החשודות או מוכרות כמסרטנות. מזהמים אלו גורמים למחלות רבות, וביניהן מחלות נשימה, ריאה, דם, לב וסרטן, ולתמותה של מאות אנשים בשנה.
הבעיה היא שהתיקון החדש בחוק אוויר נקי לא מגדיר במפורש מה הוא בדיוק מצב סיכון שבו מותרת הפעלה חריגה ומזהמת. כך שלמעשה הפרשנות לחוק יכולה לאפשר לחצים גדולים על נגה ועל משרד האנרגיה מייצרניות החשמל וממשרד האוצר. אבל החשש הגדול יותר הוא שזו רק תחילת הדרך, כי מחר יכולים להחליט בממשלה שיש צורך ביותר תזקיקי נפט או שדרישות החוק משיתות עלויות גבוהות מדי על בתי הזיקוק ולכן יש לעקוף את היתר הפליטה שלהם, או שייצור מלט הוא מצרך צריכה לאומי בסיסי ולכן אפשר לפטור את יצרניי המלט מדרישות החוק. וחשש גדול אף יותר הוא שבהחלשת מערכת המשפט ובפוליטיזציה שלה, גם הסעד המשפטי שמספק כיום בית המשפט לאזרחים ישחק ואולי אפילו יעלם.
חוק אוויר נקי הוא מיסודות החקיקה הסביבתית בישראל ואחד הכלים המרכזיים של המשרד להגנת הסביבה לשמור על בריאות הציבור. המשמעות הישירה של התיקון החדש של החוק, שהתקבל השבוע בממשלה, היא פגיעה בבריאות הציבור. אולם המשמעות העקיפה היא החלשת הסמכות והכוח של המשרד להגנת הסביבה, שאמנם מחה נגד ההחלטה אך בקול ענות חלושה, שתוביל לפגיעה עמוקה יותר בטבע ובבני האדם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
