לכבוד יום הולדתה ה-50 שחל החודש בחרה האמנית והיזמת טל טנא-צ'צקס מכרכור, לצאת למסע בארץ, ללקט פריטים בשטח, ולהכין מהם עשרות שקיות הפתעה, אותן היא מגישה כמתנה לסביבה ולכדור הארץ.
מדובר בהפתעה אמיתית, שכן תוכן השקיות אינו אלא אשפה מגוונת, שטנא-צ'צ'קס יצאה לאסוף בעצמה בשבועות האחרונים בחופי הארץ, אגב ניקוי נמרץ שעשתה בכל פיסת חוף. חברים שלה וסתם תומכים, שעקבו אחרי היוזמה שלה ברשתות החברתיות, הצטרפו בספונטניות במהלך הטיולים שערכו עם בני משפחתם בתקופת החגים, וליקטו לכבודה אשפה לשקיות הפתעה בכל אתר שבו שהו.
"כבר שנים שאין לי עניין בחגיגות ימי הולדת", היא מסבירה. "אבל השנה בא לי לחגוג אותו אחרת ולייצר גם ערך. אני מחלקת לכל מי שמעוניין לחגוג איתי שקית יומולדת ענקית - ריקה. המתנה שאני מבקשת היא שעוד באותו יום, עד השקיעה, השקית תתפקע מפסולת שנאספה בחוף. בקבוקים, כוסות פלסטיק, בדלי סיגריות, שיפודים, ניילונים, אריזות חטיפים. פשוט למלא, להצטלם, ולהניח במיכל איסוף האשפה הקרוב. אין מתנה נפלאה יותר בשבילי, ולא תהיה מאושרת ממני. מבטיחה".
נייר אריזה נוצץ לאסון כבד
טנא-צ'צקס, נשואה לשמשי ואמא לארבעה, אמנית ובעבר גם מרצה לתקשורת חזותית בבצלאל, הציגה עבודות ותערוכות בגלריות ובמוזיאונים. בשנים האחרונות שינתה כיוון והתמסרה לז'אנר יצירה מקורי שפיתחה, המשלב אמנות עם אקטיביזם למען הסביבה וברוח ערכי הקיימות.
זה נשמע אולי כבד ורציני, אבל היצירות שלה הומוריסטיות, עולצות ועליזות, ומבטאות תום ילדותי ושמחת חיים. לפני שנתיים היא הציבה על חוף הים של תל אביב כדור ים עצום ממדים, המורכב מאלפי פריטי פסולת, שאספה עם מתנדבים בחופים. היא מרצה ומעבירה סדנאות על שימוש חוזר בפריטים (חידוש מסגרות, מראות, רהיטים, תכשיטים) ואוספת מאות אלפי צעצועים. במסגרת הז'אנר הזה יזמה את תערוכת "צעצועיזם" בגלריית המשכן בחולון ואת מיצב "יומולדת" במוזיאון ישראל.
רק כשמתעמקים במחשבה על פשרם של האובייקטים החמודים והססגוניים שהיא יוצרת, מבינים שהם מתפקדים למעשה כנייר אריזה נוצץ העוטף את האסון הגדול שכולנו מתכחשים אליו ונמנעים מלהגות בו –הפגיעה האנושית בסביבה ובטבע.
טנא-צ'צקס: "מאותו רגע כל שקית תויגה, מוספרה, וסיפורה נשמר אצלי במאגר. אינשאללה אמן מתישהו בקרוב הוא יעלה לרשת בצורה של מאגר סיפורי הפתעה של שקיות יומולדת. זו לא הפסולת שנאגרת בשקית שחשובה, אלא החוויה שכל שקית יצרה, ההזדמנויות והמפגשים, הסיפורים והחיבורים בין אנשים טובים שמשלבים כוחות כדי לפעול מלמטה, לעשות כל פעם קצת, עד שהממשלות יתעוררו ויעשו הרבה יותר, בתקווה שלא יהיה זה מאוחר מדי"
אי אפשר לחכות למדינה
הרעיון לפרויקט שקיות היומולדת נולד לפני כמה שבועות. "דיברתי עם חבר על היכולת שלנו להשפיע על הסביבה. הוא טען בלהט שאין מה לעשות, אנשים קטנים כמונו לא יכולים לעשות שום דבר משמעותי. זה גדול מאתנו, ורק הממשלות יכולות לשנות רגולציה ומדיניות. חשבתי על זה, הסכמתי אתו, אבל אמרתי שאי אפשר לחכות, שחייבים לפעול. עד שהמדינה תפעיל חוקים וצווים מלמעלה, אנחנו, האנשים, מחויבים לפעול מלמטה, בכל יום, כל היום, ולשלב כוחות.
"את החבר זה לא שכנע, אבל אני קמתי למחרת בבוקר, הלכתי לים, פגשתי שם את ריאד, פקח החופים, ביקשתי ממנו שקית ירוקה - והתחלתי לנקות. ככה זה התחיל. החלטתי שהמתנה שלי ליום ההולדת 50 היא לאסוף 50 שקיות ב-50 ימים, עד יום ההולדת עצמו, בתקווה שעד אז יצטרפו גם אחרים", היא אומרת.
"בשבועות מאז יצאתי כמעט בכל בוקר לים או לשדות, לבד או עם חברות, ולא פעם עם אנשים שעברו לידי, עצרו, ביקשו שקית, והחלו למלא בעצמם. הייתי בפלמחים, בת ים, נתניה, חדרה, קדש ברנע, וזוג חברים אפילו מילא לכבודי שתי שקיות בסיני.
"כשהבנתי שסביב כל שקית יש גם סיפור, על המקום והזמן, והאנשים שנקשרו בנסיבות האיסוף שלה, ידעתי שעלי לקחת את המהלך הזה לשלב הבא", מסבירה טנא-צ'צ'קס. "מאותו רגע כל שקית תויגה, מוספרה, וסיפורה נשמר אצלי במאגר. אינשאללה אמן מתישהו בקרוב הוא יעלה לרשת בצורה של מאגר סיפורי הפתעה של שקיות יומולדת. לפסולת שנאספה לתוך השקית אין משמעות - מה שחשוב הוא החוויה שכל שקית יצרה, ההזדמנויות והמפגשים, הסיפורים והחיבורים בין אנשים טובים, שמשלבים כוחות כדי לפעול מלמטה, לעשות כל פעם קצת, עד שהממשלות יתעוררו ויעשו הרבה יותר, בתקווה שלא יהיה זה מאוחר מדי".
"לפני כמה ימים שמעתי את אמא של שמשי, בן זוגי, מספרת לחברתה ש'הכלה שלי מנקה את ארץ ישראל', והלב שלי התפוצץ מגאווה. הרגשתי שהעניקו לי מדליה"
"150 קילו שגררתי לבד"
את אוספת את השקיות?
טנא-צ'צקס: "ממש לא. גם אין לי כוונה שיביאו אלי שקיות אשפה ויערמו אותן ליד הסטודיו - כל השקיות אמורות להגיע לפח, כי שם מקומה של פסולת. אבל זה לא שסתם אספתי אשפה וזרקתי אותה שוב. מבחינתי, זו הזדמנות ליצור דינמיקה אחרת, מציאות אחרת. במידה רבה אני מרגישה שחוץ מהילדים שיצרתי, זו היצירה המשמעותית ביותר שלי עד היום.
"השבועות האלה לימדו אותי שהעבודה שלי היא לא רק לשבת מול המחשב ולהמציא רעיונות, אלא לצאת, לפגוש אנשים ולגלות מקומות, ועל הדרך גם לנקות את הסביבה. לא כדי לדבר על האסון ועל מה שאולי יקרה - אלא לפעול מלמטה, באופטימיות, בסקרנות ובתנועה קלה. פשוט לקום ולעשות. אספתי בכל יום שקית ענקית אחת ואחרי חודש זה נהייה הר. 150 קילו שהרמתי וגררתי לבד, פיסה ועוד פיסה, משאירה מאחורי חלקת שדה או קטע חוף מחייכים. עכשיו, דמיינו איזה שינוי לטובה יקרה כאן אם יקומו עוד אלפים ויעשו את בדיוק את אותו הדבר.
"לפני כמה ימים שמעתי את אמא של שמשי, בן זוגי, מספרת לחברתה ש'הכלה שלי מנקה את ארץ ישראל', והלב שלי התפוצץ מגאווה. הרגשתי שהעניקו לי מדליה".
מה הלאה?
טנא-צ'צקס: "בא לי לחלק לכו-לם שקיות במתנה לקראת יום ההולדת שלי. אבל אני רק אדם אחד, ואין לי משאבים להמשיך לממן את ההרפתקה הזו לבד. אז השנה ביקשתי מכל בני המשפחה, מכל החברות והחברים, מכל האהובים וגם מכל אלה שעוקבים ותומכים במה שאני עושה - שלא יטרחו לברך או לקנות מתנה, אלא ירכשו ממני שקית יום הולדת, ימלאו אותה בפסולת עד שתתפקע וישלחו לי צילום שלה עם ברכה במתנה.
"החלום שלי? שהמון אנשים יקבלו השראה וילכו בעקבותיי ויציינו כך את יום ההולדת שלהם. ילדים, נשים, בתי ספר, מקומות עבודה, ארגונים – שזה יהפוך להיות המנהג הלאומי המיוחד שלנו, כאן בישראל, שאת יום ההולדת חוגגים באיסוף אשפה לתוך שקיות הפתעה, ומעניקים בכך מתנות לסביבה".