חיידק, שגדול בצורה ניכרת מחיידקים אחרים, התגלה בביצות מנגרובים רדודות באיי הקריביים והוא גדול מספיק כדי שניתן לראות אותו בעין בלתי מזוינת. לדברי החוקרים, הגילוי מגדיר מחדש את צורת החיים הקדומה ביותר על כדור הארץ.
במחקר, שהתפרסם הלילה (יום ו') בכתב העת Science, כתבו מדענים כי החיידק הנקרא Thiomargarita magnifica ראוי לציון לא רק בשל גודלו, 1 ס"מ, גדול עצום עבור אורגניזם חד-תאי, אלא גם בשל המבנה הפנימי שלו, השונה מחיידקים אחרים בצורה ניכרת. החוקרים הסבירו כי ה-DNA של החיידק אינו צף בתוך התא, כמו אצל רוב החיידקים, אלא מצוי בתוך מספר רב של "שקיות" קטנות.
"הוא גדול פי אלפי מונים מחיידקים בגודל רגיל. לגלות את החיידק הזה – זה כמו לפגוש בן אדם בגובה של האוורסט", אמר הביולוגי הימי, ז'אן-מארי ווללנד ממכון הגנום המשותף של משרד האנרגיה האמריקני.
לדברי החוקרים, החיידק נמצא במספר מקומות בגוואדלופ, ארכיפלג צרפתי באיים הקריביים. הוא זוהה לראשונה במי הים העשירים בגופרית באחת הביצות על ידי המיקרוביולוג אוליבייה גרוס, שעמד בראש צוות החוקרים.
החוקרים הדגישו כי Thiomargarita magnifica אינו האורגניזם החד-תאי הידוע הגדול ביותר. התואר הזה מגיע לאצה המימית Caulerpa taxifolia, שאורכה מגיע 15 עד 30 ס"מ.
מהם חיידקים?
החיידקים הם היצורים הזעירים ביותר בעולמנו המקיימים את כללי הגדרת החיים - בניגוד לנגיפים, אשר אינם עונים להגדרה זו ולמעשה אינם נחשבים ליצורים חיים. גודלם נמדד במיקרונים (אלפיות המילימטר) אחדים, או בעשיריות המיקרון, ואי-אפשר לראותם אלא במיקרוסקופ. עם זאת, הם עשויים להצטבר בגושים: החיידקים מתרבים בדרך כלל בחלוקת תא פשוטה, אך לעתים נשארים התאים צמודים פיזית אחרי חלוקתם.
לפי הסברה המקובלת, החיידקים הראשונים שצורותיהם הכלליות מוכרות לנו כיום הופיעו כבר לפני 3 מיליארד שנה, אם כי הפליאונטולוגיה מתקשה בקביעת תאריכים מדויקים, בהתחשב בבעיות הברורות מאליהן הכרוכות בזיהוי מאובנים של חיידקים. הופעת הכחוליות לפני 1.5 מיליארד שנה בערך חוללה תמורה עצומה בעולמנו, משום שרק אז החל להשתחרר לאטמוספירה החמצן שהן מפרישות, והודות לו מתקיימות רוב צורות החיים הידועות לנו, ובכלל זה כמעט כל היצורים האווקריוטיים.
איש אינו יודע לבטח מתי נפרדו החיידקים הארכאיים מהאמיתיים, ומה קדם להם. אחת הסברות היא שהארכאיים הופיעו תחילה (ומכאן שמם), ומהם התפתחו האמיתיים. לפי גישה אחרת, שתי הצורות התפצלו כבר בעידנים קדומים מאוד מצורה אחרת שקדמה להם, ולא נותר לה זכר בימינו.
מכל מקום, האבולוציה של החיידקים לכל צורותיהם הייתה ועודה מהירה מאוד, הן בשל הקצב המהיר של רבייתם, הן בשל יכולתם להחליף ביניהם מידע גנטי (כמתואר להלן), והן בשל רגישותם למוטציות. עבדה זו מסבירה את המספר העצום של חיידקים בעולמנו, שמרביתם טרם הוגדרו כהלכה ואף טרם זוהו.
דוגמה מובהקת לקצב האבולוציה של החיידקים מציגה חסינותם העכשווית של רבים מהם לתרופות אנטיביוטיות: אלה הופיעו לראשונה בשנות ה-40 של המאה ה-20, ופעלו ביעילות נגד רוב סוגי החיידקים. אך מאז נפוץ השימוש בהן, בשנות ה-60, החלו סוגים רבים להפגין עמידות בפני אנטיביוטיקה, עד כדי כך שרבות מהתרופות הללו איבדו את יעילותן. בחלק מהמקרים הופיעו מוטציות חסינות, שהשתלטו במהירות על כלל האוכלוסייה של מינים שונים. במקרים אחרים התפתחו מכוח האבולוציה אנזימים בתאי החיידקים, שפועלים לנטרול המרכיב הפעיל של התרופה האנטיביוטית. בין כה וכה, המאבק בין מפתחי התרופות האנטיביוטיות לבין החיידקים הוא מירוץ חימוש אבולוציוני מרתק.
