שינויי האקלים בעולם מאיצים את המסת הקרחונים וגורמים בכך לאובדן מידע רב ערך שטמון בהם. המידע חשוב כל כך מכיוון שהוא מסייע בניתוח מגמות אקלים ארוכות טווח, בזיהוי דפוסים ובחיזוי תרחישי אקלים עתידיים. למרבה הצער, ההתחממות הגלובלית המואצת רק מחישה את המסת הקרחונים, מה שמהווה איום משמעותי על ארכיוני נתוני האקלים הקריטיים הללו.
צוות מחקר, בהובלת מכון פול שרר בשווייץ, ערך ניתוח ליבות קרח שנקדחו בשנים 2018 ו-2020 מקרחון קורבסייה (Corbassière) בפסגת הגראנד קומבין (Grand Combin) שבקנטון ואלה (Valais) בדרום-מערב שווייץ. מהמחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Geoscience, עלתה תמונה עגומה למדי, לפיה ההתחממות הגלובלית הפכה, לפחות את הקרחון הזה, לבלתי שמיש כארכיון אקלים, כך שלא ניתן עוד לשאוב ממנו מידע אמין על האקלים וזיהום האוויר בעבר, מכיוון שהמסת הקרחונים האלפיניים מתקדמת במהירות רבה יותר ממה שהיה נדמה.
בדומה לטבעות עצים ומשקעי אוקיינוס, משמשים הקרחונים כארכיון אקלים. בדרך כלל, כמות החלקיקים בקרח משתנה בהתאם לעונות השנה. אמוניום, חנקה וסולפט למשל, מגיעים מהאוויר ונטמעים בקרח באמצעות שלג, כאשר הריכוזים גבוהים בקיץ ונמוכים בחורף, מכיוון שכמויות נמוכות יותר של אוויר מזוהם עולות מהעמק כשהאוויר קר.
ליבת הקרח של 2018, שנקדחה מעומק של עד 14 מטר, מכילה מרבצים משנת 2011 ומהווה עדות לתנודות העונתיות הללו. לעומת זאת, ליבת הקרח מ-2020, נקדחה מעומק של עד 18 מטרים ומראה את התנודות רק עבור שלוש או ארבע השכבות השנתיות העליונות. ככל שהחוקרים העמיקו בקרח - על מנת להגיע לעבר הרחוק יותר - כך התגלו להם פחות חומרים עליהם יכלו להסתמך לשחזור האקלים בעבר הרחוק.
החוקרים הסבירו כי בין השנים 2018 ל-2020, הפשרת הקרחונים הייתה כה מואצת עד שכמות גדולה במיוחד של מים מפני השטח חלחלה לתוך הקרחון והובילה את החומרים שבו אל המעמקים. "המים הללו פגעו בארכיון האקלים באופן כזה שלא ניתן לשחזר אותו", אמרה פרופ' מרגיט שוויקובסקי, ראש המעבדה לכימיה סביבתית במכון פול שרר.
הנתונים המטאורולוגיים משנת 2018 עד 2020 אותם העריכו החוקרים, הצביעו על מגמת התחממות בסביבת קרחון קורבסייה. בשל כך אירעה המסה מואצת של הקרח, בקצב גבוה יותר ממה ששיערו החוקרים. "לא תיארנו לעצמנו שאזורי קרחונים אלפיניים גבוהים ייפגעו בצורה חמורה כל כך מההתחממות הגלובלית", הוסיפה פרופ' שוויקובסקי.
יחד עם מומחי ליבות קרח נוספים מרחבי העולם, יצאה פרופ' שוויקובסקי לפרויקט בשם "זיכרון קרח" (Ice Memory), במטרה להשיג ליבות קרח מ-20 קרחונים בסכנת הכחדה מרחבי העולם תוך 20 שנים ולרכז אותן בארכיון אקלים עולמי.
הליבות, יאוחסנו בקביעות ובאופן מאובטח בתחנת המחקר האיטלקית-צרפתית קונקורדיה (Concordia) שבאנטארקטיקה. הודות לטמפרטורה ממוצעת של מינוס 50 מעלות צלזיוס, הליבות יישארו שמישות למחקרים עתידיים, גם אם ההתחממות הגלובלית תגרום להמסתם של כל הקרחונים האלפיניים בשלב מסוים.
זה חשוב מכיוון ששיטות הניתוח משתפרות כל הזמן, כך שהדורות הבאים של החוקרים יוכלו לחלץ מידע שונה לחלוטין מהקרח. ליבת הקרח של קרחון קורבסייה, הייתה צריכה להיכלל בין 20 הליבות הללו, אלא שפרופ' שוויקובסקי הבינו כי זה לא יתאפשר.
3 צפייה בגלריה
פסגת הגראנד קומבין בדרום-מערב שווייץ, שם קדחו החוקרים את ליבת הקרח
(צילום: CNR, Ca' Foscari University/Riccardo Selvatico)
"בקידוח שבוצע ב-2020 נתקלנו בשכבות עבות ומוצקות של קרח, שנוצרו מפני שהמים נמסו וקפאו שוב. נתקלנו בשכבה עבה במיוחד בעומק של כ-18 מטר, מה שגרם למקדח להיתפס בשכבת הקרח העבה כשרצינו לחלץ את ליבת הקרח, מה שכמעט הוביל להריסתה", הסבירה פרופ' שוויקובסקי.
מכיוון שגם ניסיונות נוספים שביצעו החוקרים בחלקים אחרים של הקרחון עלו בתוהו, הם נאלצו לוותר על רצונם להגיע עד לעומק של 80 מטר, במטרה לתעד את כל עברו של הקרחון, אלפי שנים אחורה בזמן. החשש הגדול בקרב החוקרים הוא שאובדן המידע שהיה טמון בקרחון קורבסייה, יקרה גם בקרחונים אחרים ברחבי העולם, שטרם נדגמו כחלק מפרויקט שימור ליבות הקרח, שמהווה מרוץ נגד הזמן, שכן אובדן מידע רב ערך כמו זה שקרה בפסגת הגראנד קומבין, הופך סביר יותר ויותר במרוצת השנים.
