רוב הקיפודים בישראל הם קיפודים מצויים, בתי הגידול של קיפוד החולות הולכים ונעלמים וכמעט שלא רואים את הקיפוד המדברי. כך עולה ממצאי סקר של החברה להגנת הטבע, שבו נבדקה אוכלוסיית הקיפודים בישראל. עוד נמצא כי באזור המרכז יש קיפודים הסובלים מסקביאס.
לפני כשנתיים השיקה החברה להגנת הטבע, יחד עם רשות הטבע והגנים והיחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון, סקר אזרחי לדיווח על תצפיות של קיפודים. בישראל קיימים שלושה מינים של קיפודים – מצוי ומדברי, שמוגדרים חיות בר מוגנות ובמצב שימור ללא סכנה, וקיפוד החולות, הנמצא בסכנת הכחדה עקב קיטוע והרס בית הגידול שלו בשל פיתוח ובינוי, דריסות ומחלות.
מהנתונים שנאספו עד כה, ניכר כי מרבית הדיווחים הם של קיפודים מצויים (כ-87 אחוזים מתצפיות שנאספו עד כה). בחלק מהדיווחים, הקיפודים לא זוהו ברמת המין (89 תצפיות מתוך 2,188) ומעט מהדיווחים היו של קיפודי חולות (166 מתוך 2,188) ושל קיפודי מדברי (12 מתוך 2,188).
אלה פסטרנק, מנהלת מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע, אמרה כי קיפודי מדבר הינם נפוצים בשמורות טבע ובשטחים פתוחים נרחבים בדרום הארץ, לעיתים באזורים שאנשים לא מגיעים אליהם, ולכן היה צפוי כי מספר הדיווחים עליהם יהיה נמוך. זאת, לעומת קיפודים מצויים וקיפודי חולות, שנפוצים יחסית באזורים מיושבים ועירוניים. "ניכר כי תפוצתו של הקיפוד המצוי הינה רחבה מאוד ומתפרסת על פני כמעט כל הארץ. בהשוואה למפת התפוצה המוכרת של מין זה, ניתן לראות כי תפוצתו התרחבה בעשורים האחרונים גם לדרום הארץ ולאזורים הקרובים יחסית לים המלח, כנראה, בשל התרחבות ההתיישבות והחקלאות בעשורים האחרונים", היא אמרה.
"הנתונים מראים בעיקר שקיפודים מצויים משגשגים ושקיפודי החולות במצב לא טוב", אומרת פסטרנק. "זה בעיקר בגלל הרס בתי הגידול שלהם, שעיקרו באזור המרכז. קיפוד החולות זה מין של חולות, חמרה, כורכר ולס. אלה בתי הגידול שנמצאים בסכנה הכי גדולה בארץ משום שהם נמצאים בעיקר במרכז, במקומות במועדים לבנייה. ואכן בונים עליהם. קיפודי החולות נעלמים יחד עם השטחים האלה. בנוסף, החולות בארץ נעשים יותר מתאימים לקיפודים מצויים. הם גם יותר סתגלתניים לחיים עירוניים ולכן יוצא שיש דחיקה של הקיפוד המצוי את קיפוד החולות".
ממצא חשוב שעולה לראשונה מהסקר הוא ש-13% מהקיפודים שדווחו היו ככל הנראה עם מחלת הסקביאס, וכדי לקבל מושג ראשוני של היקף המחלה בקרב הקיפודים, נעשה שימוש בדיווחים ליצירת "מוקדי תחלואה". מהנתונים עולה כי מרבית הדיווחים על סקביאס הם מאזור המרכז, ובפרט במרחב תל אביב, עם מוקדים קטנים יותר באזור השרון, באזור חדרה, באזור ראשון לציון, באזור עפולה וחיפה, באזור ירושלים ומעט בין אשקלון לבין באר שבע.
באופן כללי, ניכר כי בכל מחוז מרכז (מחדרה ועד אשדוד) ישנם דיווחים רבים על סקביאס. מחוז המרכז, בין חדרה לאשדוד-אשקלון, מלא בדיווחים על תחנות האכלת חתולים. עיקר הקיפודים שדווחו על סקביאס היו קיפודים מצויים, שמתגוררים לעיתים קרובות ביישובים עירוניים. "כל מיני הקיפודים הינם יחידאים וכמעט ולא פוגשים אחד את השני במהלך חייהם, מלבד בתקופת הרבייה - פעם בשנה. תחנות האכלת חתולים והשארת קערות אוכל של כלבים בחצר, מושכות אליהן קיפודים, שמתגודדים ומדביקים אחד את השני במחלת הסקביאס", מוסיפה פסטרנק. יחד עם זאת הוסיפה כי "לא בדקנו קורלציה בין שני הנתונים כי אנחנו עדיין בתהליך איסוף נתונים".
הסקביאס היא מחלת עור מאוד מדבקת ויכולה לעבור גם לבני אדם. "קורה הרבה פעמים שתנים מעבירים לקיפודים וההיפך באזורים מוכי סקביקס", אומרת פסטרנק. "נמיות וחתולים יכולים להידבק אבל הם בעיקר נשאים ולא חולים. כלבים יכולים להידבק וגם בני אדם".