שלושה דוחות ביקורת בענייני סביבה פורסמו אחר הצהריים (יום ג') על ידי מבקר המדינה, וזה בפני עצמו מעיד על החשיבות של הנושא בעיני המבקר מתניהו אנגלמן, וגם על כך שהמדינה לא פועלת כנדרש בתחום. כל אחד מהדוחות בפני עצמו הוא לא פחות מפצצה מתקתקת, וכל אחד מהם מציג מציאות בלתי נסבלת, שמסכנת את חייהם ואת אורחות חייהם של אזרחי ישראל. אך כולם יחד מציגים דפוס לאומי מתמשך על פיו הגנת הסביבה, בריאות הציבור וחוסן אקלימי הן אולי מילים יפות להתהדר בהן בהצהרות ובכותרות, אבל בפועל במדינת ישראל מדובר במילים ריקות מתוכן.
שניים מהדוחות, דוח על "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים" ודוח בנוגע ל"היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה", הם דוחות מעקב אחר יישום המחדלים, החוסרים והפערים שהמבקר הציג בדוחות קודמים בנושאים אלו. השורה התחתונה משני הדוחות גם יחד היא שלא רק שלא נרשם שינוי כיוון והתחלה של תיקון, אלא שהמצב נהיה גרוע יותר.
מבקר המדינה על דוח האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה)
עיקרי דוח המבקר על משבר האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה)
בדוח על משבר האקלים כותב המבקר באותיות קידוש לבנה שיש "דשדוש תפקודי של הממשלה בתחום האקלים: הממשלה השמיעה הצהרות, קיבלה החלטות - אבל לא נקטה פעולות שיאפשרו התקדמות של ממש", וכן ש"מרבית הליקויים שעליהם התריע המבקר ב-2021 לא תוקנו".
ולמה המבקר מתכוון? לדבריו, עדיין אין גורם ממשלתי שמוביל את המהלכים להפחתת פליטות גזי חממה (מיטגציה) ולהיערכות לשינויי האקלים (אדפטציה), וגם אין תקציבים ייעודיים להפחתת הסיכונים. גם יעדי הפחתת הפליטות של ישראל נפסדים, על פי המבקר, וכך גם החדירה של אנרגיות מתחדשות למשק החשמל, שעומדת כיום רק על 10% מכלל הייצור כאשר בשנת 2030 השיעור צפוי להגיע ל-19% בלבד, הרחק מהיעד המקורי של 30%. כך גם במקרה של כלי רכב חשמליים, ששיעורים מכלל כלי הרכב בישראל בשנת 2022 עמד על 1.14% בעוד היעד הממשלתי לשנת 2030 עומד על 25%.
בד בבד, למרות החלטות ממשלה בתחום, עדיין ל-86% מהגופים הלאומיים, וביניהם משרדי ממשלה רבים, אין תוכנית להיערכות לסיכונים בשל שינויי האקלים, ובמילים פשוטות אנחנו לא מוכנים לאחד הסיכונים הגדולים שמאיימים על עתידנו ועל עתיד ילדינו ונכדנו.
לפי הדוח על מפרץ חיפה, מצב איכות האוויר באזור עדיין גרוע, אבל מה שיותר גרוע הוא שאנחנו לא יודעים מה המצב ושהתעשיינים ואנשי המשרד להגנת הסביבה מסתירים את האמת, פשוט כך. לפי המבקר, נמצאו פערים מדאיגים מאוד, של יותר מפי 4, בין שיעור החריגות שהתגלו בדיגומי הפתע שביצע המשרד להגנת הסביבה במפעלים במפרץ ובין שיעור החריגות בדיגומים שהמפעלים ביצעו בעצמם.
כלומר, אי אפשר לסמוך על הדיגום והניטור של המפעלים. יתרה מכך, לפי הדוח אי אפשר לסמוך גם על המשרד להגנת הסביבה, ש"מודע לכך שבדיקות תקופתיות שמבצעים המפעלים נעשות לאחר פעולות שנועדו לשפר את ממצאי הבדיקה ומשכך הן לא משקפות את הפליטות השגרתיות במפעל" - מודע ולא עושה דבר, גם כשנדמה לכאורה שמדובר במחדל.
ואם זה לא מספיק, אז המשרד להגנת הסביבה עצמו מוסיף חטא על פשע, כאשר לפי דוח המבקר הוא "לא דיווח לממשלה במשך שלוש שנים (2021-2019) כיצד מיושמות התוכניות לצמצום זיהום האוויר - ולא פרסם נתונים על 60% מהחריגות החמורות בפליטת מזהמים ממפעלים במפרץ (2022-2021)". יתרה מכך, המבקר מציין כי "ועדת משנה של הוועדה לביקורת המדינה הטילה חיסיון לעת הזו על דוח נוסף הנוגע לחיפה", והדיווח הזה מדאיג שבעתיים – כך מסתירים מאיתנו את האמת על חיינו בחסות החוק.
הדוח השלישי שפרסם המבקר, בנושא "זיהום אוויר חוצה גבולות שמקורו בשריפת פסולת באזור יהודה ושומרון", סוקר את אחד ממפגעי הסביבה השגרתיים והמסוכנים בישראל, שריפות פסולת. לצערנו דוח זה "מיישר" קו עם שני הדוחות האחרים, ופורש מציאות עגומה של מאות שריפות, עשרות אלפי תלונות וכשל מתמשך שעלותו החיצונית, המכמתת את הפגיעה בבריאות הציבור ובאיכות הסביבה, עומדת על כ-1.3 מיליארד שקלים בשנת 2013.
הדוחות הללו, הזועקים לשמיים, ממשיכים לשרטט את הכישלון, הרפיון והחידלון של המשרד להגנת הסביבה, האחראי הלאומי על ניהול הפסולת, על מניעת זיהום תעשייתי ועל היערכות למשבר האקלים. למעשה הם מציגים שחור על גבי לבן איך המשרד שצריך לשמור על בריאות האדם והסביבה לא מבצע את תפקידו, וכמה הוא חלש ומותש.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהם מראים גם שבין יתר משרדי הממשלה אין ולו משרד אחד שבאמת אכפת לו מהמשבר האקולוגי-אקלימי ומהזיהום של האוויר, הקרקע ומקורות המים. ומעל כולם איך משרד האוצר, ש"לא סופר אותנו", מעכב או מונע כל מהלך סביבתי משמעותי. בד בבד, חברות גדולות, ממשלתיות או פרטיות, מקצא"א וחברת חשמל ועד נשר, בזן וכיל, נהנות מהקלות כלכליות וסביבתיות מפליגות על חשבון החיים שלנו.
הדוחות המפורטים והמקצועיים בנושאי סביבה שפרסם המבקר, והנתונים לצד המעשים או היעדר המעשים שהם חושפים, מראים שגם במקרה זה הקונספציה מוטעית והמדינה מפקירה את אזרחיה ואת הדורות הבאים. זיהום האוויר משריפת פסולת, ממגזרי התעשייה וייצור החשמל ומכלי רכב, גובה בכל שנה בישראל את חייהם של מעל ל-2,500 א.נשים וגורם לתחלואה במחלות רבות. גזי החממה שנפלטים מתהליכים אלו תורמים למשבר האקלים, והיעדר ההיערכות לאומית להתמודדות עם שינויי האקלים חושף אותנו לפגיעה בגוף ובנפש ולאין-ספור איומים ביטחוניים וכלכליים.
כשמבקר המדינה מפרסם שלושה דוחות מטרידים כאלו אסור לאף אחת ואחד מאיתנו לשתוק, גם עכשיו כשאנחנו במלחמה וכשהקשב הלאומי נמצא במקום אחר. כי אם אנחנו רוצים לבנות פה משהו מחדש ולהציע לצעירים ולדורות הבאים אופק וחוסן לאומי, צריך להתחיל באיכות הסביבה, באיכות החיים ובחיים עצמם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
