במשך יותר מ-400 שנים, החוף הדרומי של גרינלנד היה קצה הכיבוש הוויקינגי. הגבעות המוריקות והאדמה הפורייה היו מסוף המאה ה-10 ביתם של אלפי מהגרים נורדיים, שהשתכנו במספר יישובים. ואז, ללא שום מילה על קושי או תיעוד של מאבק ולחימה, היישוב הנורדי בגרינלנד נעלם כלא היה באמצע המאה ה-15. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science Advances מפנה כעת זרקור לסיבה האמיתית, שבגללה ננטשה גרינלנד באותן שנים.
היסטוריונים שיערו שהגורם להתמוטטות המושבה יכול היה להיות כל דבר, החל מאלימות פתאומית בידי תרבות פולשת, דרך ירידה הדרגתית בשיעורי הילודה ועד לקשיים שנגרמו כתוצאה מאקלים משתנה. אין ספק שמגוון גורמים הובילו לעזיבה, אבל הקונצנזוס נטה לראות אחד כקריטי מכולם - ירידה מתמשכת בטמפרטורות, בתקופה המכונה "עידן הקרח הקטן".
אבל צוות חוקרים מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט ומאוניברסיטת באפלו בארה"ב מצא כי ככל הנראה זו לא הסיבה האמיתית לנטישה של גרינלנד. החוקרים ערכו שחזור היסטורי של הטמפרטורה באותה תקופה וההידרו-אקלים ממשקעי אגמים באתר סמוך לחווה נורדית לשעבר. במחקר לא מצאו החוקרים ירידות טמפרטורה מהותיות בתקופת ההתיישבות. מנגד, הם מצאו שהאזור חווה מגמת התייבשות מתמשכת, שהגיעה לשיא במאה ה-15, עד שהחיים בגרינלנד הפכו לבלתי אפשריים.
עצם השם של גרינלנד (ארץ ירוקה) נוצר על ידי מייסד המושבות הוויקינגיות של האי, אריק תורוואלדסון, המוכר גם בכינוי "אריק האדום". היה זה מגלה ארצות נורדי, ששכנע כמה עשרות משפחות איסלנדיות לבוא בעקבותיו. אריק ואנשיו הגיעו אל גרינלנד והקימו שם מושבה בשם "המושבה המזרחית". לאחר מכן היו אלה הנורדים, שהגיעו אליה וייסדו את "המושבה המערבית". אלה שהגיעו, התרגלו לחורפים הקפואים הארוכים ולריחוק הקיצוני, ומצאו עושר בצורת עורות ניבתן ושנהב כדי לסחור בהם תמורת פירות יבשים ועצים. ההישרדות הייתה תלויה בידע של גידול יבולים ובעלי חיים בתנאים קיצוניים, תוך סיוע במזון שהגיע ממימי האוקיינוס. עד כמה שהחיים הוויקינגיים בגרינלנד נשמעים קשים, מאז הקמתה בשנת 985 לספירה, שגשגה האוכלוסייה והתרחבה במהלך כמה דורות, עד לכמה אלפים, לפני שנעלמה מהרישומים ההיסטוריים.
פרופ' ריימונד בראדלי, חוקר במחלקה הגיאוגרפית באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט ועמיתיו לצוות המחקר, הגיעו למקום בשם "אגם 578", הקרוב לאחת מקבוצות החוות הגדולות ביותר בהתיישבות המזרחית. שם, במשך שלוש שנים, עסק הצוות באיסוף דגימות משקעים מהאגם. לאחר מכן ניתחו החוקרים את הרכב השומנים וציפוי עלי הצמחים בדגימה כדי לשחזר את הטמפרטורה באותם ימים קדומים ואת הקצב שבו העשבים ושאר הצמחים איבדו מים עקב תהליכי אידוי. החוקרים גילו כי לא רק שהטמפרטורה בקושי השתנתה במהלך ההתיישבות הנורדית בדרום גרינלנד, אלא שהיא הפכה יבשה יותר עם הזמן.
בצורת ממושכת, בנוסף ללחצים כלכליים וחברתיים אחרים, עשויה להפר את האיזון מספיק כדי להפוך את היישוב המזרחי לבלתי בר-קיימא. "האקלים היבש יותר הפחית באופן משמעותי את צמיחת העשב, שהיה חיוני לתזונת בעלי החיים, כשמגמת ההתייבשות הזו הביאה במקביל גם לשינוי בתזונה הנורדית", אמרו מחברי המחקר. "אנו מסיקים שלתנאים יבשים יותר יש תפקיד מכריע בערעור הכדאיות של היישוב המזרחי מאשר שינויי טמפרטורה קלים. כשחיים בארץ שאינה ירוקה כמובטח, אפילו הוויקינגים החזקים יתקשו להתמודד עם תנאי היובש האלה". עלייתה ונפילתה של המושבה הנורדית בגרינלנד מופיעות בין דפי הספר 'התמוטטות' מאת ג'ארד דיימונד אשר יצא לאור לראשונה בשנת 2005.
