קבלו סיפור אמיתי: אני עומדת בתור למקדונלדס בכיכר קטלוניה, לב ברצלונה. מדובר באחד האזורים המתוירים ביותר באירופה ואף בעולם כולו. כשמגיע תורי אני מוסרת את ההזמנה לצעירה שעומדת בדלפק, וכשהיא מסיימת להקליד אותה במחשב אני שואלת, באנגלית כמובן, היכן השירותים. היא בוהה בי בחוסר אונים מוחלט ולא מגיבה. אני חוזרת שוב על השאלה, הפעם באיטיות מוגזמת. היא מושכת כתפיים, מחייכת חיוך מתנצל וממלמלת "מי נו אינגליש. אינגליש פוקיטו". הקופאית מהדלפק הסמוך נחלצת לעזרתה ומסתכלת עליי. אני חוזרת שוב על השאלה, אבל גם היא בוהה בחוסר אונים ולא מצליחה לעזור. הן קוראות לבוס שלהן. הוא דווקא מבין את השאלה, אבל עונה לי עליה בספרדית. בסופו של דבר ללקוח מאחוריי נמאס להמתין, אז הוא מציע את שירותיו כמתורגמן. השירותים בקומה העליונה, מתברר.
עברו שבועיים מהסצנה הזו, אבל השאלה עדיין מהדהדת: איך לעזאזל זה קרה? איך אני מוצאת את עצמי בלב בירה אירופית, בתוך אחד הסניפים של מותג המזון המהיר המוכר בעולם, מבקשת משהו סופר-בסיסי בשפה שאמורה להיות בינלאומית, ואף אחד – אבל ממש אף אחד - לא מבין אותי?
ושלא תטעו, זו לא הפעם הראשונה. סצנות דומות להפליא קרו לי במדינות רבות, מתאילנד ועד איטליה. לעומת זאת, במדינות כמו הולנד או שוודיה נאלצתי להזכיר לעצמי שאנגלית אינה השפה הרשמית במדינה, למרות העובדה שכל מי שנתקלתי בו דיבר אנגלית שוטפת ומרשימה כאילו סיים לפני דקה וחצי את לימודיו באוקספורד.
והנה עוד שאלה: על מה מבוססים הפערים העצומים הללו?
אנגלית היא השפה המדוברת ביותר בעולם, והיחידה שמכונה "לינגואה פרנקה" - שפה בינלאומית המשמשת לתקשורת בין אנשים שאינם דוברים אותה שפת אם. על פי הערכות, כ-400 מיליון בני אדם מדברים אנגלית כשפת אם ועוד קרוב למיליארד דוברים אנגלית ברמה כלשהי, כשפה שנייה או שלישית. אין מספר מדויק של דוברי האנגלית בעולם, וגם לא יהיה כי לך תגדיר "דובר אנגלית". האם אדם שמסוגל לתקשר ברמה טובה בעל פה אולם לא יודע לכתוב סמס פשוט נחשב לדובר השפה? האם מי שיודע לקרוא ולכתוב ברמה סבירה אבל לא מצליח לנהל שיחה בסיסית נחשב לדובר השפה? לשאלות האלו אין תשובה חד-משמעית ולפיכך כל הטבלאות, הסטטיסטיקות והנתונים הקיימים הם בגדר הערכה בלבד, ויש להתייחס אליהם בזהירות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אחרי שאמרנו את זה, אפשר לדבר על טבלת דירוג המדינות של דוברי האנגלית. הטבלה הזו מציגה ערבוב של נתונים ממקורות שונים, שרובם מבוססים על עדות בגוף ראשון - כלומר, אלו מספר האנשים שטענו שהם יודעים אנגלית.
המדינה שבה שיעור דוברי האנגלית הוא הגבוה בעולם היא... (תופים!): איסלנד. מדובר במדינה זעירה שבה מתגוררים רק 375 אלף בני אדם, שנהנים מרמת חיים מהגבוהות בעולם וממערכת חינוך משובחת במיוחד. בהתאם לכך, 98% מתושבי המדינה דוברים אנגלית. אחריה ברשימה נמצאת הולנד, שבה 90.9% מהאזרחים הם דוברי אנגלית. עוד ברשימת עשר הגדולות: מדינות סקנדינביה וגם אוסטריה, קפריסין וישראל, שבה 85% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם דוברי אנגלית.
והיכן ממש קשה למצוא אדם דובר אנגלית? במקום הראשון מהסוף נמצאת סין, שבה רק 0.9% מהתושבים העידו על עצמם שהם דוברי אנגלית. בהתחשב בעובדה שבסין מתגוררים כ-1.4 מיליארד בני אדם, בסין כולה מסתובבים רק 13 מיליון דוברי אנגלית.
עוד בתחתית הרשימה: ברזיל, קולומביה וארגנטינה, שבהן שיעור דוברי האנגלית נע בין 4.2% ל-6.5%, ורוסיה שמחזיקה בשפה רשמית אחת ברמה הלאומית, רוסית כמובן, ובעוד 26 שפות רשמיות משניות לאזורים מסוימים. אנגלית אינה חלק מלימודי החובה בבתי הספר, ובמרביתם לא טורחים ללמד אותה בכלל. התוצאה: פחות מ-4% מתושבי המעצמה הזו דוברים אנגלית.
עבור אלו מכם שמעדיפים סטטיסטיקות שמבוססות פחות על עדות עצמית של המשתתפים ויותר על מבחנים אובייקטיביים ישנו מדד EF - סקר מקוון שמדרג מדינות לפי כישורי השפה האנגלית בקרב מבוגרים שביצעו את בחינת EF. מדובר במבחן אנגלית חינמי שיצרה Education First, חברת חינוך בינלאומית, ודומה ברמתו לבחינת TOEFL שמשמשת כאחד מתנאי הקבלה ללימודים אקדמיים של תלמידים זרים בארה"ב. הנתונים פורסמו לראשונה ב-2011, תוצר של 1.7 מיליון נבחנים ממדינות שונות בעולם. המהדורה העדכנית ביותר פורסמה בנובמבר 2022, והיא מבוססת על 2.1 מיליון נבחנים מ-111 מדינות. כדי להיכלל נדרשה כל מדינה לכלול לפחות 400 נבחנים.
המבחן זמין ברשת לכל המעוניין, וזאת גם הביקורת העיקרית עליו. במקום לבחון את רמת השליטה באנגלית באוכלוסייה, המבחן בודק את רמת האנגלית של אלו שהיו להם 50 דקות מיותרות וחשק לענות עליו. ביקורת נוספת, חשובה לא פחות, היא שהבחינה מעריכה מיומנויות קליטה בלבד (הבנת הנקרא והקשבה) ואינה מעריכה כלל כתיבה או דיבור, בעוד שהיכולת לנהל שיחה היא המיומנות המשמעותית ביותר בתקשורת. מי שמסוגל לכתוב מכתב מרשים באנגלית רהוטה, אבל לא מסוגל להזמין אוכל במסעדה (ותתפלאו, יש כאלה. עוד נגיע לזה), לא נחשב לדובר אנגלית.
ואחרי הביקורת, הגיע הזמן לדבר על התוצאות. הדוח לשנת 2022 כולל חלוקה לרמות שליטה באנגלית לפי מין, קבוצת גיל ואזור בתוך המדינות השונות וניתוח של כישורי האנגלית בכל יבשת.
מתוך הדוח עולה כי מדינות אירופה מחזיקות ברמת השליטה הגבוהה ביותר באנגלית, בעוד שבמדינות המזרח התיכון הרמה היא הנמוכה ביותר בעולם. כמו כן, מדדים כמו יצוא לנפש, הכנסה לאומית גולמית לנפש וחדשנות נמצאים בהלימה מושלמת עם השליטה באנגלית, או בקיצור: יותר כסף = יותר אנגלית. תיראו מופתעים.
דבר נוסף שקצת מבאס לגלות הוא שהאנגלית שלנו לא משהו, בלשון המעטה. ישראל ממוקמת בקטגוריה "מיומנויות נמוכות" (4 מתוך 5) יחד עם מדינות כמו נפאל ואתיופיה, ונמצאת במקום ה-74 בדירוג הכולל. אפשר להסביר את התוצאות הגרועות הללו בשתי דרכים: הראשונה - נראה שבמבחן אמיתי, שבו ישראלים לא נדרשים לטפוח לעצמם על השכם אלא באמת להעריך את היכולות, אנחנו לא טובים כמו שהיינו רוצים לחשוב; ההסבר השני והסלחני יותר הוא שישראלים בסך הכול מדברים לא רע באנגלית. רובנו מסוגלים לנסח את מה שאנחנו רוצים לומר וגם להבין מה רוצה הצד השני, אבל בהבנת הנקרא המצב שלנו לא מזהיר. גם בעברית, אגב.
הוכחה נוספת לרמה הנמוכה יחסית של האנגלית הישראלית קיבלנו מנתונים שנאספו בשנים 2020-2018 במרכז הארצי לבחינות והערכה, שעורך את מבחני הפסיכומטרי ואת מבחני אמי"ר ואמיר"ם באנגלית. מתברר שרק 15% מהנבחנים היו בעלי שליטה ברמה גבוהה בשפה. 18% נוספים הם בעלי אנגלית שמאפשרת שיחה בסיסית בלבד, וכשליש מבוגרי מערכת החינוך הישראלית לא מסוגלים לתקשר בשפה באופן עצמאי ושוטף. שימו לב, הנתונים מתייחסים רק למועמדים ללימודים אקדמיים שנבחנו באחד המבחנים באנגלית כדי לקבל פטור מלימוד השפה באוניברסיטה או במכללה, כך שסביר להניח שמצב ידיעת האנגלית בקרב כלל האוכלוסייה גרוע בהרבה.
לא משנה על איזו טבלת דירוג עולמית תבחרו להסתכל ובאילו נתונים תתעמקו, מדינות סקנדינביה - איסלנד, שוודיה, דנמרק, נורבגיה ופינלנד - יופיעו תמיד בעשירייה הראשונה בדירוג. השליטה הגבוהה של סקנדינבים באנגלית היא עובדה מקובלת וידועה. כל כך מקובלת, עד שחלק מהאנשים בטוחים שאנגלית היא שפה רשמית לפחות בחלק מהמדינות האלה (היא לא), ואף אחד לא עוצר לשאול: איך לעזאזל הם עושים את זה? איך מגיעים למצב שבו למעלה מ-90% מתושבי המדינה דוברים שפה שנייה בצורה כמעט מושלמת?
משפחת שפות משותפת. הסיבה הראשונה היא שאנגלית, שוודית, דנית, נורווגית ואיסלנדית שייכות כולן לאותה משפחת שפות הליבה - גרמאנית (פינית היא היחידה שחריגה ומשתייכת למשפחת השפות האוּרַאלִיוֹת). כתוצאה מכך, ישנם קווי דמיון לשוניים רבים בין השפות הסקנדינביות לאנגלית, וחלק גדול מהמילים זהות או דומות מאוד (בשוודית זה בולט במיוחד: היא חולקת עם אנגלית כ-1,600 מילים). בנוסף, המדינות הסקנדינביות אימצו מילים רבות מאנגלית (כמו טקסי, האקר או טי-שירט), במיוחד כאלה שנלקחו מתרבות הפופ או מעולם הטכנולוגיה. גם הפערים בין הדקדוק והתחביר הכלליים של השפות קטנים יחסית, ודאי ביחס לשפות כמו צרפתית או עברית. המשמעות היא שלמידת השפה האנגלית והשימוש בה פשוטים למדי עבור הסקנדינבי הממוצע.
חינוך. השליטה הגבוהה באנגלית נובעת גם מהאופן שבו מערכת החינוך מלמדת את השפה, ומהחשיבות שמוקנית ללימודים הללו בבית הספר. במדינות סקנדינביה אנגלית נחשבת למקצוע ליבה ולא למקצוע בחירה, וכל התלמידים מתחילים ללמוד אותה בערך בגיל שבע (משתנה בין אזורים - א"ס), וממשיכים בכך עד לסיום בית הספר התיכון. השיעורים בכיתה גמישים ושיתופיים, ורכישת השפה נעשית תוך שימוש במגוון עזרים כמו סרטים, שירים ואתרי אינטרנט. בלימודים גבוהים, חלק נכבד מספרי הלימוד והמשאבים הם באנגלית, וייתכנו שיעורים ואפילו קורסים שלמים באנגלית.
צריכת מדיה באנגלית. גורם נוסף שהוביל לשליטה גבוהה באנגלית הוא צריכת המדיה של האוכלוסייה. בעוד שרוב המדינות שמייבאות תוכניות טלוויזיה או סרטים בשפה זרה נוטות לדבב אותן לשפתן, תחנות טלוויזיה סקנדינביות משתמשות בכתוביות ושומרות על האודיו המקורי באנגלית. הסיבה לכך היא בעיקר כלכלית: עבור מדינות עם אוכלוסייה קטנה, כתוביות היא אפשרות משתלמת יותר. החשיפה המתמדת לאנגלית באמצעות מדיה מעניקה למיומנויות השפה האנגלית של הסקנדינבים דחיפה ניכרת. מחקר שנערך בשנת 2011 על ידי הנציבות האירופית, ובדק את השימוש בכתוביות ב-33 מדינות, מצא ש"כתוביות מסייעות לשפר את השליטה בשפות זרות", ויכולות "לתרום ליצירת סביבה המעודדת רב-לשוניוּת".
אנגלית כשפת עסקים. המדינות הסקנדינביות הביאו לעולם חברות כמו איקאה, H&M, Spotify, וולבו ואחרות, שכולן מסתמכות על סחר עם הכלכלה העולמית. כישורי השפה האנגלית נתפסים כקריטיים לכלכלה, והפגנת אי-בקיאות אינה לגיטימית.
ובעוד שבמדינות הנורדיות שולטים באנגלית על כל רבדיה, במדינות אחרות רוב התושבים מתקשים להחזיק שיחת חולין. אם ביקרתם מתישהו בספרד, בצרפת או באיטליה, ודאי שמתם לב לכך. האזרחים במדינות האלה לא ששים לדבר באנגלית, ואם הם כבר משתמשים בה, לרוב היא אינה טובה במיוחד. יחד עם זאת, הצצה בדירוג כישורי האנגלית EF יגלה ששלושתן ממוקמות גבוה בקטגוריה "מיומנויות בינוניות" (מיקומים 34-32), מה שאומר שהישגיהן במבחן כתוב לא גרועים והאנגלית שבפי תושביהן אמורה להיות סבירה-פלוס. לאן נעלמת האנגלית הזו כשמנסים לשוחח עימם? בטבלה שמבוססת על עדות עצמית, רק 22% מתושבי ספרד טענו שהם יודעים אנגלית. במילים אחרות, ארבעה מתוך חמישה ספרדים מעידים על עצמם שהם לא יודעים אנגלית בכלל. איך זה מסתדר עם העובדה שמרביתם מצליחים לקרוא טקסט שלם באנגלית ולהבין את עיקרי הדברים?
מתברר שהפער הזה אינו נדיר. קריאה, כתיבה, הקשבה ודיבור הן כולן מיומנויות שפה, אבל הן שונות מהותית זו מזו. בהקבלה, יש הבדל גדול בין ריצת מרתון לספרינט למאה מטר. נכון, שתיהן תחרויות ריצה ויש כמה דרישות זהות לשני המרוצים, אבל גם כמה מרכיבים קריטיים שונים מאוד. בשורה התחתונה, אצן שמתמחה בריצות מרתון לא ישיג תוצאה מופלאה בריצות ספרינט.
ובחזרה לרכישת שפה: בואו נעשה ניסוי. אִמרו בקול את המילים הבאות ובדקו ברשת אם אמרתם אותן נכון:
רוב הדוברים שאינם שפת אם, אפילו הרהוטים שבהם, יתקשו לבטא לפחות חלק מהמילים. למה? כי הם לא הוציאו מפיהם את צלילי המילים האלה כמה פעמים בעבר. אנגלית מדוברת דורשת התרגלות למגוון צלילים וביטויים. הדרך היחידה ללמוד אותם היא לדבר שוב ושוב ושוב. אנגלית אינה שפה פונטית (כלומר, לא בהכרח מבטאים את הדרך שבה מילים נכתבות), מה שאומר שההגייה יכולה להיות אתגר, במיוחד למתחילים. לדוגמה, המילים red, head, said מבוטאות באותו אופן אף על פי שהן מאויתות אחרת. לעומת זאת, cut ו-put מבטאים אחרת אף שהן מאויתות באותו אופן.
האפקטיביות של אדם כדובר תלויה לא רק באוצר המילים שלו ובהכרת הצלילים, אלא גם בגורמים כמו הקשבה לצד השני, הבנת מסרים ובעיקר - כמה בטוח הוא מרגיש.
דיבור, בניגוד לקריאה, לכתיבה או להאזנה, הוא פעולה אינטראקטיבית שמערבת אנשים אחרים, ויש לכך משמעות. אף שהיכולת של אדם לדבר באנגלית נשארת זהה, חלק מבני השיח יעוררו בנו עצבנות וחוסר ביטחון ואילו אחרים ישדרו נינוחות ורוגע. האופן שבו אדם מדבר מושפע ממי שהוא מדבר איתו. לדוגמה, יש הבדל בין לדבר עם חבר קרוב לבין לנאום על במה מול קבוצת אנשים זרים. אומנם רמת האנגלית שלנו זהה, ולא זכינו בן-רגע באוצר מילים רחב יותר, ובכל זאת, רוב הסיכויים שבאחד על אחד האנגלית שלנו תהיה טובה יותר.
בנוסף, במהלך קריאה וכתיבה אפשר לעצור להפסקה כשלא מבינים מילה מסוימת או לא יודעים איך לאיית אותה. בדיבור האפשרות הזו לא קיימת. אנחנו צריכים לחשוב תוך כדי דיבור. זו מיומנות בפני עצמה, והדרך היחידה ללמוד אותה היא באמצעות דיבור נוסף. תרגול דיבור הוא גם הדרך היחידה ללמוד את הקצב של השפה, האינטונציה והמבטא.
הבעיה היא שמבין כל מיומנויות השפה, דיבור היא המיומנות הכי פחות נלמדת. אם העבודה שלכם לא דורשת דיבור באנגלית והאנשים הסובבים אתכם ביומיום אינם דוברי אנגלית, פירוש הדבר שאינכם מתאמנים בשיחה באנגלית. מה רובנו כן עושים? רואים תוכניות טלוויזיה באנגלית (עם כתוביות או בלי) וקוראים טקסטים באנגלית (משלטי חוצות ועד ספרים). הבנת הנשמע משתפרת וכך גם הקריאה, אבל מיומנות הדיבור דורכת במקום.
הדבר נכון גם לגבי מיליוני אנשים שלמדו בבתי ספר שבהם שפת ההוראה היא אנגלית. מחקרים מצאו כי מרביתם מסיימים את בית הספר כשהם בקושי יודעים לדבר באנגלית. בזמן לימודיהם הם הסתובבו בקבוצות שבהן דיברו בשפת אימם, ובכיתה הם פיתחו את כל יתר המיומנויות: קריאה, כתיבה ובעיקר הקשבה והבנת הנשמע, אולם אף אחד לא דרש מהם לדבר, ודאי שלא שיחה ארוכה וקולחת. במקרה הטוב הם ענו על שאלה במשפט אחד בעל פה.
גם לימודים באקדמיה לרוב לא מפתחים דיבור באנגלית. סטודנטים נדרשים לקרוא מאמרים באנגלית ולפעמים להאזין להרצאות באנגלית, אבל לא לדבר. בהתאם לכך, נמצא כי לציונים גבוהים באקדמיה יש מתאם קטן עם שטף באנגלית מדוברת. זה לא נדיר לפגוש בעלי תואר ראשון, שני ואפילו דוקטורט שמציגים אנגלית ממוצעת-מינוס כשהם נדרשים לשוחח. כשמלמדים אנגלית כמקצוע ולא ככישורי חיים, מקבלים אנשים שיודעים לקרוא את חוברת ההוראות של הדייסון החדש שלהם, אבל מתקשים לענות כשזר פונה אליהם ברחוב באנגלית.
חמש מערכות בחירות רצופות שהותירו את המדינה ללא תקציב וללא אפשרות לבצע שינויים של ממש, ובמקביל השפעות מגפת הקורונה, הובילו להזנחה של ממש בלימודי האנגלית בבתי הספר בישראל. מעסיקים בחברות בינלאומיות, בעיקר בהיי-טק, מעידים כי השליטה הנמוכה באנגלית מקשה על גיוס עובדים בישראל והם נאלצים להעביר משרות לחו"ל.
נועם רז פוגש את הישראלים האלה על בסיס יומי. הוא הבעלים והמייסד של "אינגליש אקספרס", חברה ללימודי אנגלית עסקית.
"הלקוחות שלנו הם בעיקר הייטקסיטים ואנשי עסקים בגילי 45-25 שמחזיקים באנגלית בינונית. הם מבינים את השפה, אבל לא מרגישים בנוח לדבר או להעביר פרזנטציה. אנחנו מציעים להם תוכנית בת חצי שנה בליווי אישי (עלות התוכנית: 7,800 שקלים), שבה אנחנו מלמדים אותם להטמיע הרגלים ביומיום. אצלנו לא מלמדים אנגלית, אלא עוזרים לבנות אורח חיים באנגלית בישראל שדומה לרילוקיישן.
"ברילוקיישן באופן טבעי אדם נמצא בסיטואציות שבהן הוא חייב להתנהל באנגלית. אחרי מספר שבועות תהיה לו קפיצה בשטף הדיבור, ואחרי כמה חודשים תהיה קפיצה ברמה. אנחנו רגילים לחשוב שקודם האנגלית משתפרת ואז אנחנו מדברים יותר בשטף, אבל זו טעות. כמו כל דבר אחר שאנחנו עושים בחיים – נהיגה, בישול, הורות, מכירות – קודם אנחנו עושים הרבה ממנו, ואז משתפרת המיומנות. גם בעברית אנחנו לא תמיד מדברים נכון ולפעמים חסרה לנו מילה, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לדבר. זה כמו כשאת מדברת עם חברה ואומרת לה: 'את יודעת איך זה מרגיש? זה כמו... כמו... את יודעת'. חסרה פה מילה בעברית, אבל לא עצרת את שטף השיחה ואמרת לעצמך 'אוי, אני לא יודעת עברית. אני אלך רגע לצד, אלמד עברית ואחזור לשוחח', אלא פשוט המשכת לדבר. ברילוקיישן אנחנו לא מוותרים לעצמנו כי אין ברירה. בישראל כל חוויה כזו גורמת לנו לדבר פחות ופחות.
"באופן כללי, אנשים בורחים לעברית כשיש להם את האפשרות. כשאני הולך לסופרמרקט בחו"ל ומרים מוצר מהמדף, אין לי את היכולת לקרוא את הרכיבים בעברית אז אני מתמודד עם האנגלית. בישראל אני רואה את החלק באנגלית, מתעלם והולך לתרגום לעברית. למרות שכל הטלפון שלנו באנגלית, כל הרשתות החברתיות באנגלית ורוב הסדרות שאנחנו צורכים הן באנגלית, אנשים בורחים לעברית. אנחנו מחזירים אותם לאנגלית. יש פלטפורמת אונליין עם סרטונים שבהם אני מדגים בבית, במשרד או ברחוב מה נדרש מהם. הם מקליטים את עצמם מבצעים את המשימה ושולחים למאמן. זה מתחיל בדברים פשוטים כמו לספר איך אני מכין את הקפה. ברגע שמרגישים יותר בנוח, עוברים לדברים המקצועיים - איך מכינים תקציב או מעבירים הרצאה. אנחנו שוברים את זה למדרגות התקדמות קטנות".
רז מונה ארבעה פרמטרים שדרכם אנחנו בוחנים רמה של שפה: אוצר מילים, הגייה, ביטחון עצמי ותחביר. "גם בעברית אנחנו לא יודעים את כל אוצר המילים. בתחומים מסוימים כמו גינון או בישול או מכונאות רכב, לא נכיר את כולן. בעברית אם אנחנו לא מכירים מילים בתחום מסוים, אנחנו אומרים 'אה, אני לא מבין בזה', אבל באנגלית אנחנו אומרים 'אה, אני לא יודע אנגלית'. הגייה היא הדרך שבה אנחנו מבטאים מילה. אדם צריך לשמוע נכון כדי להגות נכון. שטף הוא ביטחון עצמי, ותחביר הוא אוסף של חוקים. משום מה החלטנו שאנחנו צריכים לשנן את האוסף הזה, אבל בעברית אנחנו לא ממש יודעים מה חוקי התחביר ובכל זאת מדברים שוטף".
רז סבור שהפתרון לרמת האנגלית הנמוכה של ישראלים הוא פשוט יחסית: "במקום שנלמד אנגלית בבית הספר, אנחנו צריכים לקחת חמישה מקצועות וללמד אותם באנגלית. אפשר לדוגמה ללמד ספורט, פיזיקה, מחשבים ומתמטיקה באנגלית. ספרות אפשר חצי בעברית וחצי באנגלית. כלומר, כל מה שהוא בכל מקרה מפותח באנגלית בעולם צריך להיות מלומד באנגלית. זה יעבוד בטוח".
