בחודש יוני האחרון עשרות אלפי אנשים מרחבי רוטרדם שבהולנד ומסביבותיה השתתפו בפסטיבל ססגוני של מספר ימים. המשתתפים נהנו ממסלולי הליכה, שיעורי יוגה, הופעות, הצגות ואירועים קהילתיים; חלקם השתתפו בפעילות בגינה קהילתית וחלקם רקדו בשיעורי סלסה מאורגנים. לכאורה מדובר בעוד חגיגת קיץ עירונית, מלבד פרט חשוב אחד: הפסטיבל התרחש כולו על גגות העיר. רוטרדם אומנם נראית רחוקה מאיתנו, אך מצאנו בה פוטנציאל מבטיח של גגות - בדומה לזה שקיים בישראל.
לרוטרדם מאפיינים ייחודיים בנוף של הולנד ושל מערב אירופה. מדובר בעיר נמל מרכזית, שמשרתת לא רק את הולנד - אלא את אירופה כולה ויותר מכך. לאחר שהעיר כמעט נחרבה במלחמת העולם השנייה, הוחלט לבנות בה בסגנון מודרני וחדשני ולזנוח את הבנייה המסורתית עם הגגות המשופעים - מה שהוביל לכך שקיימים בה גגות שטוחים רבים.
לפני כעשור, על רקע הרצון ליצור חללים נוספים לפעילויות ציבוריות – והרצון להתחיל לנצל את הגגות השטוחים בעיר, העירייה קידמה מדיניות לטיפול בגגות, מיפתה את השטחים והקימה אגף שעוסק בנושא. בהמשך, קמה בעיר עמותת Rotterdamse Dakendagen ("ימי גגות"), שמסייעת לעירייה ומקדמת כבר כעשור את השימוש בגגות העיר. לדברי ליאון ואן גיסט, מנכ"ל העמותה, כלל שטח הגגות השטוחים בכל רוטרדם מגיע ל-18.5 קילומטר רבוע, כשבמרכז העיר בלבד אפשר למצוא קילומטר רבוע שלם של גגות שטוחים. עם זאת, לדבריו, מתוך שטח עצום זה, רק כ-200 אלף מטר רבוע מנוצלים כיום לצורך הפקת אנרגיה על ידי פאנלים סולאריים, וכ-400 אלף מטר רבוע בלבד מנוצלים כגגות ירוקים – לא יותר מ-3 אחוזים מהשטח בסך הכול.
"עלו על הגג!"
ב-2014, ואן גיסט וצוותו יצאו במסר פשוט לרשות המקומית: עלו על הגג! הם החליטו להפוך את מרכז העיר רוטרדם למעבדה פתוחה ולחקור את הפוטנציאל של קו הרקיע של העיר. בשיתוף עם רשויות העיר, יזמים, אמנים ותושבי העיר, קמו על גגות העיר מיזמים ארעיים, שחלקם הפכו לקבועים – כולם בהתאמה לגודל הגג ולאילוצים ההנדסיים והבטיחותיים שלו. באותה השנה נוסד פסטיבל "ימי גגות" הראשון.
מאז, הפסטיבל נחגג בכל שנה, וכמות המיזמים שצצים על הגגות רק הולכת ועולה. הם כוללים מופעי תיאטרון, שירה ואומנות רחוב על גגות, גינות קהילתיות שהוקמו בשיתוף קהילות ומסעדות, הרצאות, תצפיות ועוד. גינת פרי נגישה שהוקמה על גגו של בית החולים האוניברסיטאי שימשה משמשת את שוכני בית החולים לטיולים וסייעה להחלמתם. מעבר להעלאת המודעות לשפע השטח שנתון מעל ראשינו, העמותה מקדמת גם יישום של עקרונות סביבתיים על גגות העיר: הנחת פאנלים סולאריים וטורבינות רוח קטנות על הגגות, שימוש בגינון להגדלת המגוון הביולוגי בעיר והעלאת המודעות למשבר האקלים ולהשלכותיו האפשריות על הולנד על ידי שלל פעילויות חינוכיות.
את העמותה הכרתי כחלק ממשלחת להולנד של עמיתי תוכנית "ממשק", שבמסגרתה בוגרי דוקטורט משולבים כיועצים לבכירים במשרדי הממשלה, ומסייעים בקבלת החלטות ובעיצוב מדיניות הסביבה בישראל. יצאנו למשלחת כדי ללמוד על האתגרים הסביבתיים במדינה האירופית ועל דרכי ההתמודדות המקומיות איתם ועם משבר האקלים. החשיפה לדרכי ניהול הפרויקטים של הולנד והקשר הישיר עם נציגי הממשל ועם ארגוני הסביבה המקומיים יוכלו לסייע להצגת פתרונות לאתגרים בישראל מזווית קצת שונה למשרדי הממשלה.
לא רק לאנרגיה סולארית
ומה עם הגגות שלנו, בישראל? למעשה, אנחנו נהנים מיתרון גדול, עקב כך שרוב הבנייה בארץ מאופיינת בגגות שטוחים. על פי דו"ח של המשרד להגנת הסביבה, שטח הגגות בישראל מרשים מאוד, והוא עומד על כ-230 אלף דונם במבני מגורים ועוד כ-12 אלף דונם במגזר הציבורי והתעשייתי. עם הגידול באוכלוסייה ובשטחים המבונים, שטח הגגות הכולל צפוי לגדול בשני המגזרים.
לשטח הגגות יכולה להיות תרומה אדירה בכל הנוגע להתחייבותה של ישראל להפחתת פליטות הפחמן עד 2030 ולמעבר לאנרגיות מתחדשות. בבניינים ישנים פוטנציאל זה נוצל כבר משנות ה-50 להתקנת דודי שמש.
אולם לא כל הגגות מתאימים להנחת פאנלים סולאריים: חלקם לא חזקים מספיק מבחינה הנדסית, ובמקרים אחרים סוגיות של בעלות הגג ושל רגולציה עלולות לעכב את השימוש בו במשך שנים. מעבר לכך, האפשרות להפיק אנרגיה סולארית על הגגות היא רק חלק מהפוטנציאל שלהם. גגות שלא מתאימים למטרה זו יכולים להפוך למרחב לאומנות רחוב, כמו במקרים של גגות עצומים ברוטרדם שלא התאימו מבחינה הנדסית לנשיאת משקל – והפכו לקנבס לציורים ענקיים. על אף שאפשר לצפות בציורים אלה רק ממעוף הציפור, הפרסום שלו הם זכו השפיע לחיוב על דיירי האזור – בייחוד בשכונות חלשות יותר, והעניק להם סיבה חדשה לגאווה מקומית.
להאיץ את ההתעוררות
גם בתל אביב ובירושלים פורחת כיום התחלה אופטימית של מיזמים על גגות. על גג קניון דיזינגוף סנטר הוקם מרכז קיימות, שכולל מרכז חקלאות עירונית, עם תינוקיית עצים (מרחב שבו מגודלים עצים עד שיגיעו לגודל שמתאים לשתילה ברחבי העיר), כוורות לדבורים ו"בתי מלון" לחרקים (שמיועדים לעידוד אוכלוסיותיהם של חרקים שמועילים לאדם(, שמעבירים בו סדנאות לקהל הרחב בנושאים כמו חקלאות עירונית ומגוון ביולוגי. בירושלים, עמותת "מוסללה" הקימה על הגג של בניין "כלל" מרחב שמחבר בין אומנות, מודעות סביבתית וחשיבה מקיימת. אנשי העמותה מכירים בפוטנציאל האדיר של הגגות בהתמודדות עם משבר האקלים והמשבר במגוון הביולוגי, והם יזמו את פסטיבל "גג עדן", שחוגג ברחבי ירושלים את השימוש במרחבים שמעל ראשינו לצרכים חשובים כמו גינות קהילתיות, פנאי ומפגשים קהילתיים.
ההתעוררות בתחום השימוש בגגות מבורכת – אך יש להאיץ אותה. במדינה כה צפופה כמו ישראל, שבה צריך להגן על השטחים הירוקים והפתוחים, חובה עלינו לנצל כל שטח בנוי בצורה מקסימלית – שתהיה היצירתית והמועילה ביותר לנו ולסביבתנו.
ד"ר טלי שגיא היא מנהלת שותפה של תוכנית "ממשק" באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
