חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' טוענים שזיהו את החור השחור הקדום ביותר שנצפה אי פעם – כזה המתוארך לשחר היקום. בנוסף מדובר בחור שחור כל כך גדול ואימתני (פי כמה מיליונים ממסת השמש שלנו), שהתגלה כשהוא "בולע" את הגלקסיה המארחת שלו למוות.
חדשות טובות
(צילום: חגי דקל)
אסטרונומים השתמשו בטלסקופ החלל ג'יימס ווב כדי לזהות את החור השחור, שמתוארך לתקופה של 400 מיליון שנה לאחר המפץ הגדול, כלומר - לפני יותר מ-13 מיליארד שנה. בכתב העת Nature כבר מתארים את התוצאות כ"קפיצת מדרגה ענקית, עידן חדש".
חוקרים מאמינים, או האמינו עד לאחרונה, שחורים שחורים מאסיביים גדלו במשך מיליארדי שנים, אבל דווקא הממצא האחרון מאתגר את החשיבה הזאת, מכיוון שהוא מעיד על כך שהם יכולים להיווצר בדרכים אחרות: לאו דווקא חור שחור שגדל עד לגודל מפלצתי, אלא כזה ש"נולד" מפלצת או חור שאוכל מהר פי 5 ממה שחשבו בעבר, וגדל בהתאם לקצב הזה.
בזמן שהמודלים הקיימים טוענים שחורים שכאלה נוצרים משאריות של כוכבים מתים, החור השחור הזה אוכל את הגלקסיה שלו, שעשירה בגז, ועל כך מספרים בקיימברידג': "זה כמו מזנון אינסופי". הפרדוקס? החור השחור בולע את הכוכבים הקיימים, הורג לאט את הגלקסיה וזולל את כל "הבופה" עד שיחסל בעצם גם את עצמו.
ועכשיו אנחנו נשארים בחלל, אבל מתקרבים מעט לסנסציה בין חללית. כוכב לכת שהתגלה במרחק של 73 שנות אור בלבד מכדור הארץ מציע לאסטרונומים הצצה לשנותיו הראשונות של הבית שלנו.
HD 63433 d רק נולד (בן כ-400 אלף שנה בהשוואה ל-4.5 מיליארד שנות השמש למשל), והוא טובע באוקיינוס של לבה. הוא גדול, אבל לא בהרבה, מכדור הארץ (פי 1.1 מהרדיוס שלנו), ומקיף כוכב אחר – ממש כמו השמש.
כלומר, הנתונים שלו מזכירים את כדור הארץ בעברו הרחוק, ולפיכך חוקרים יכולים לנסות להבין אותו – ועל הדרך - גם את עולמנו המוקדם. כדור הארץ הוא העולם היחיד שאנחנו יודעים עליו שיכול לארח חיים. אם נלמד כיצד כוכבי לכת כאלה נוצרים ומתפתחים, נוכל להבין טוב יותר את המרכיבים המאפשרים תנאי חיים גם במקומות אחרים ביקום הענק והלא נודע, טוענים החוקרים מאוניברסיטת פלורידה שמצאו את HD 63433 d.
ולסיום משהו מתוק במיוחד. הכירו את הפילפילון שמפחד ממים ומתגבר על הקושי בגבורה בעזרת משפחתו הסבלנית במיוחד.
הפיל הקטן והמתוק נצפה עם עדר של שמונה פילים בעמק הפילים הפראיים שבשמורת טבע לאומית בסין, כשהוא מתקשה להיכנס למים כדי לחצות את הנהר או אפילו כדי להתרחץ ולהשתובב, כמו יתר הפילים.
גם כשהוא ניסה שוב ושוב, הוא היסס ונסוג לאחור, עד שהוא צבר ביטחון, כשהוא צמוד לאימו, ואט-אט נכנס אל המים. יכולות להיות סיבות רבות להתמהמהות של הפיל - בין היתר הרצון להיות זהיר כשאתה ללא ניסיון או חשש מטמפרטורת המים.
