רובנו יודעים שהכלבים התפתחו מהזאבים ושהחתולים הם קרובי משפחתם של האריות והנמרים, אבל מה מקורן של התרנגולות? ובכן, אולי לא הכרתם אותו בגן חיות או בספר ילדים, אבל תרנגול הבר האדום, שדומה לתרנגולות המוכרות לנו - אך גדול מהן משמעותית, הוא ולא אחר האב הקדמון של עשרות מיליארדי התרנגולות המבויתות שמקרקרות ברחבי העולם.
עם זאת, כיום הגולם קם על יוצרו: מחקר בינלאומי חדש מצא לאחרונה שתרנגול הבר האדום נמצא בסכנה; וזאת, בדיוק בגלל התעשייה שבני האדם פיתחו מהצאצאים שלו: כשהתרנגולות המבויתות שבני אדם מגדלים למטרות ביצים ובשר - שמצויות גם בשטח המחייה הטבעי של תרנגול הבר האדום - פוגשות את עוף הבר ומזדווגות איתו, הצאצאים שבוקעים מהביצים שבטבע הופכים ליותר ויותר דומים מבחינה גנטית לתרנגולות מבויתות. כך, המין הטבעי נמצא בסכנה של איבוד תכונותיו המקוריות – שהופכות אותו לבעל החיים הייחודי שהוא.
לפי החוקרים, הממצא הזה אמור להטריד גם את אוכלי העוף והביצים - כי עם היכחדות התרנגול המקורי, אנחנו מאבדים גם את תעודת הביטוח להישרדות כלל התרנגולות המבויתות בעתיד.
שרד את ההכחדה ההמונית - אבל לא את האדם?
כדי להבין מה מצבו הנוכחי של אותו תרנגול מקורי - יש להבין את הסיפור המשפחתי שלו, שמתחיל, איך לא, בתקופת הדינוזאורים. "ציפורים מודרניות, שהן כל מיני הציפורים שאנחנו רואים בימינו - החל מיענים ועד לדרורים - הן למעשה דינוזאורים שהצליחו לשרוד את ההכחדה ההמונית", מסביר ד"ר עמוס בלמקר, מנהל אוסף העופות במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט.
אחת מקבוצות הציפורים המודרניות קרויה "תרנגולאים". מדובר בקבוצה עתיקה יחסית, שחבריה מתקיימים בכל העולם וגם בישראל; למשל, חוגלה, שליו וקורא (Ammoperdix) הם סוגי בר של התרנגולאים. תרנגול הבר האדום (שנקרא באנגלית Red Junglefowl, ששמו המדעי הוא Gallus gallus, ושנקרא גם תרנגול בנקיבה), אותו אב-קדמון של תרנגול הבית המוכר לנו - שייך גם הוא לקבוצה זאת. מדובר בתרנגול בעל צבעים בוהקים וזנב מרשים שלפני כ-10-4 אלף שנה בוית בדרום אסיה - שטח המחייה המקורי שלו, שם נותרו אוכלוסיות הבר שלו גם כיום - והתפשט משם בצורתו המבויתת, באמצעות המסחר.
ועכשיו, אחרי שהבנו את השושלת שלו - נשאלת השאלה: אם התרנגול המבוית הוא למעשה צאצא של אותו תרנגול בר אסייתי, אז למה קיימת בעיה עם העובדה שהשניים יזדווגו? לפי בלמקר, יש הבדל משמעותי בין אוכלוסיות של בעלי חיים או צמחים שנוצרות בתהליך אבולוציה, של ברירה טבעית - לבין אוכלוסיות שנוצרות באמצעות ברירה מלאכותית של בני אדם. "ביות הוא תהליך אבולוציה מואץ", מסביר בלמקר. "בני האדם לוקחים קבוצה של בעלי חיים, בוחרים את הפרטים עם התכונות שהם רוצים ואז מרבים אותם כך שהתכונות האלה הולכות ומתפשטות באוכלוסייה". למשל, במקרה של תרנגולות, צורכי האדם הם שהן יגדלו מהר, יטילו ביצים רבות, יוכלו לחיות בצפיפות ועוד – תכונות שלא בהכרח קיימות במין המקורי.
הבחירה שעושים בני האדם לא משפיעה רק על התכונות החיצוניות של אותם בעלי חיים מבויתים - שאפשר לזהות בקלות ללא כלים מדעיים - אלא גם על יסוד עמוק: המגוון הגנטי שלהם. "השונות הגנטית של אוכלוסיות מבויתות נמוכה הרבה יותר מזו של אוכלוסיות בר מכיוון שאנחנו בוחרים רק פרטים ספציפיים שאותם אנחנו מרבים", מסביר בלמקר. "כך, בסופו של דבר נוצרות אוכלוסיות גדולות עם פרטים בעלי דמיון גנטי רב מאוד".
כדי להבין מהו מצבו הגנטי של מין התרנגול הקדום, החוקרים במחקר החדש בדקו את ה-DNA (החומר הגנטי) של 51 תרנגולות מבויתות אל מול ה-DNA של 63 פרטי בר של תרנגול הבר האדום. מתוך פרטי הבר, 45 מהדגימות הגנטיות הגיעו מפרטים שחיו לפני כ-100 שנה ושנשמרו במוזיאוני טבע (בבריטניה ובסינגפור) - ושאר הדגימות הגיעו מפרטים שחיו בטבע בעשורים האחרונים.
מתקפת המשובטים
אז, עד כמה הגנטיקה של עופות הבר "זוהמה" על ידי הגנטיקה של התרנגולות המבויתות? החוקרים גילו שלמרות שלפני 100 שנה רק אחוזים בודדים מה-DNA של עופות הבר שויכו להכלאות עם תרנגולות מבויתות - כיום 50-20 אחוז מה-DNA של עופות הבר מקורו בתרנגולות מבויתות. כתוצאה מכך, לפי החוקרים, המגוון הגנטי של אוכלוסיית הבר התדרדר לעשירית מהמגוון שהיה לפני 100 שנה. את השינוי המהיר שהתרחש במאה האחרונה החוקרים מסבירים על ידי אובדן בית הגידול הטבעי של תרנגול הבר האדום באסיה הטרופית - שאליו מתרחבים עוד ועוד יישובים, ועימם התרנגולות המבויתות.
"המצב שמתואר במחקר עלול להיות בעייתי עבור ציפורי הבר מכיוון שהן 'מקבלות' תכונות שלא בהכרח מתאימות לחיים בטבע - והתהליך הזה עלול לפגוע בהן", מסביר בלמקר. "בנוסף, שונות גנטית נמוכה הופכת את האוכלוסייה לפגיעה יותר לתנאים משתנים ולמחלות". לפי בלמקר, בעיה דומה קיימת גם בישראל: אוכלוסיית חתולי הבר שלנו נמצאת בסכנה בשל הזדווגות עם חתולי הרחוב המבויתים – תהליך שגורם לאובדן הגנטיקה של המין המקורי שממנו הם התפתחו.
התופעה הזאת בעייתית גם מבחינה נוספת. "אוכלוסיות הבר מהוות מאגר גנים שיכול לסייע לנו: כשחסרה לנו תכונה מסוימת במין מתורבת של בעל חיים או של צמח – למשל, עמידות ליובש בעגבניות – אנחנו יכולים להשתמש בגנים שנמצאים באוכלוסיות הבר ובעזרת הנדסה גנטית להכניס אותם לתרנגולות או לעגבניות שלנו", מסביר בלמקר. "במצב כמו זה שמתאר המחקר, מאגר הגנים המגוון הזה נפגע קשות".
איך מתעוררים?
לפיכך, ייתכן שגידול נרחב ובלתי-אחראי של תרנגולות לצורכי מאכל יגרום להכחדה של התרנגול שממנו הם התפתחו ושלו הן אולי יזדקקו בעתיד כדי לשרוד (כאמור, בעזרת הנדסה גנטית – או באמצעות הכלאות). במצב כזה, הפגיעה הזאת תתווסף לרשימה הארוכה של פגיעות בטבע (ולכן באדם) שלהם גורמת תעשיית המזון מן החי.
ב-2021 כ-26 מיליארד תרנגולות גודלו בעולם לצורכי מאכל. אצלנו בישראל, צריכת העוף הטרי הייתה ב-2021 הגבוהה מבין כל מדינות העולם, עם 64.9 קילוגרם לנפש לשנה. עם זאת, לתעשיית המזון מן החי יש תרומה שלילית נרחבת להמשך התדרדרות משבר האקלים: 25-20 אחוז מסך פליטות גזי החממה מעשה ידי אדם - מקורם בתעשייה זאת; כמות דומה לזו שנפלטת מכלל כלי התחבורה בעולם. לפי הערכות מסוימות, באמצעות מעבר לתזונה שמבוססת על מזונות מהצומח אנחנו יכולים להפחית עד 70 אחוז מכלל פליטות גזי החממה שקשורות לייצור מזון בעולם עד 2050.
ואם נחזור למקרה של תרנגול הבר האדום, מהי הדרך שבה נוכל לשמור עליו? "הפתרון הטוב ביותר הוא להמעיט את המגע בין אוכלוסיות הבר לאוכלוסיות מבויתות", אומר בלמקר. לדבריו, איך שלא נסתכל על המצב – אנחנו נמצאים בבעיה. "החוקרים במחקר החדש שמו דגש רב על הזווית האנושית – שרואה בעוף הבר מאגר גנים שהולך לאיבוד. בתור חובב טבע חשוב לי להסתכל על המצב מ'הזווית של התרנגולת' - של הטבע שהולך ונאבד; כך או כך, שתי הזוויות הללו מעידות על בעיה שדורשת פתרון", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
