באיזה דבש אתם טובלים את התפוח שלכם השנה, לכבוד החג? דבש הדרים? דבש ממבחר פרחי בר? או פשוט זה שהכי זול בסופר? מאחורי כל צנצנת דבש עומדת דבורה, ומאחורי כל דבורה עומד הפרח שהיא אספה ממנו את הצוף המתוק אל הכוורת כשיצאה למרעה (כן כן, גם דבורים רועות). וכמו שאנחנו מה שאנחנו אוכלים - הדבש שלנו הוא מה שהדבורים שהכינו אותו ינקו מהפרח.
מאמר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת "יער" של קק"ל חושף מה נמצא על "צלחתן" של דבורי הדבש (Apis mellifera) שלנו, ושופך אור על המאמצים לשפר את תזונתן, למען המתיקות של כולנו.
רבים מהדבשים בישראל זוכים לכותרת "דבש פרחי בר" - כלומר, דבש שיוצר על ידי דבורים מצוף של פרחים שונים. עם זאת, קיימים גם לא מעט דבשים זניים, שהופקו על ידי דבורים שניזונו ממין צמח אחד בלבד. "לכל דבש כזה יש צבע, מרקם, ריחות וטעמים מיוחדים מאוד משלו - ממש כמו ביין או בשמן זית", אומר פרופ' ארנון דג ממרכז המחקר גילת במכון וולקני, שכתב את המאמר החדש.
מדבש הדרים עד דבש אשל
בעבר, ההדרים היוו מקור מזון עיקרי עבור הדבורים הישראליות, וייצרנו לא מעט "דבש הדרים" כחול-לבן. עם זאת, עם השנים היקף הדבש שמיוצר מפרחי פירות הדר קטן משמעותית. הדבר התרחש עקב כך שהיקף הפרדסים בישראל הצטמצם, ועקב כך שהחקלאים הישראלים עברו לגדל זני פירות הדר שפרחיהם מפיקים צוף בכמות קטנה יותר - למשל קלמנטינות "אור", שהפכו לנפוצות יותר על חשבון תפוזי השמוטי ("ג'אפה") והוולנסיה.
4 צפייה בגלריה
דבורים מבקרות בפריחה של איקליפטוס וודוורדי, שניטע במסגרת המבצע למראה הדבורים
(צילום: דן איזיקוביץ)
כיום, אחד המקורות העיקריים לדבש הישראלי הוא אחד העצים המרכזיים בארץ: האיקליפטוס. מין האיקליפטוס שעליו נשענות הדבורים יותר מכל הוא איקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis), שהוכר כמקור דבש מרכזי כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. עם זאת, קיימת כיום תפיסה שלפיה מדובר במין פולש, מה שמוביל לצמצום תפוצתו.
צמחים אחרים שדבש מיוצר מהם בישראל הם צמחי השיזף (Ziziphus). כמויות הצוף בפרחי השיזף בארץ גדולות, והדבש שמופק מהם (שמכונה "סידר") כה מבוקש באוכלוסיות ערביות, עד שמחירו מגיע ללא פחות מכ-150 דולר לקילוגרם (סכום שגדול פי 10 מהרווח הרגיל של הכוורנים על הדבש שהם מייצרים).
דבש מיוצר בישראל גם מחרוב מצוי (Ceratonia siliqua), מכליל החורש (Cercis siliquastrum) - שפריחתו הוורודה מופיעה מוקדם באביב וכך מסייעת בהתפתחות הכוורת לקראת שיא אגירת הדבש, מהינבוט (Prosopis) - שרבים ממיניו מוגדרים גם הם כמינים פולשים ומהאשל - שמינו העיקרי, אשל הפרקים (Tamarix aphylla), שנטוע לאורך הכבישים בצפון הנגב, מאפשר ייצור דבש כהה אופייני לו בימי סוף הקיץ. עוד נפוצים בישראל דבשי האבוקדו – שהחליף בשטחים חקלאיים רבים את גידולי ההדרים, הזעתר, הכותנה והתלתן.
שני מיליון שתילים לדבורי ישראל
כיום, כמות הכוורות ביחס לשטח בישראל היא אחת הגבוהות בעולם - אך למרות זאת, ענף הדבורים הישראלי לא מצליח לספק את הדרישה לדבש במדינה, וכמויות הדבש המיובא הולכות וגדלות. הסיבה לכך היא מיעוט חומר הגלם - הצוף שבפרחים. כידוע, כשני-שליש מישראל הוא מדבר מועט צמחייה וצוף, ובחלקים האחרים הגשם יורד רק בחורף - ומצד שני, קיימת במדינה דרישה גבוהה לדבש (בעיקר לקראת ראש השנה). "ככל שיהיו לנו יותר פרחים שייצרו יותר צוף, כך נוכל לייצר יותר דבש מקומי ישראלי", אומר פרופ' דג.
כדי לסייע לדבורים הישראליות להגביר את ייצור הדבש, פועל בישראל מאז 1996 מיזם נטיעות למרעה הדבורים. במסגרת המיזם שתילים מתאימים הוכנו וגודלו במשתלות קק"ל, והועברו לנטיעה על ידי מגדלי הדבורים ברחבי הארץ. יש לציין שהצמחים שנשתלים הם עמידים יחסית, כך שהם לא דורשים השקיה או טיפול של ממש לאחר השתילה.
בכל שנה משנות המיזם חולקו למגדלים כ-100 אלף שתילים של צמחים שמפיקים צוף, ובסך הכול, ניטעו עד היום כשני מיליון עצים ושיחים עבור עמלן של הדבורים, שמפוזרים באלפי חלקות בכל רחבי הארץ.
"כיום יש באירופה ובארצות הברית מיזמים גדולים מאוד בתחום, עקב התעוררות המודעות לדעיכה באוכלוסיות החרקים המאביקים בכלל והדבורים בפרט - אבל אנחנו התחלנו את המיזם הזה לפני שהנושא הגיע למודעות בעולם", מספר פרופ' דג. "זו גאווה ישראלית קטנה".
לדבריו, חלק משמעותי מההצלחה של המיזם נעוצה בשיתוף הפעולה מצד מגדלי הדבורים המקצועיים והחובבים. "כשהתחלנו את המיזם לא הבנו את הפוטנציאל שטמון בכך שיש לנו שגרירים בעלי עניין בדבר שפזורים בכל הארץ: כמעט בכל ישוב יש מגדל דבורים מקצועי או חובב או מישהו שקשור למגדל. בכל מקום יש את מי שיודעים לאתר את השטחים הפנויים, להזמין את השתילים ולשתול אותם".
פחות ריסוס, יותר צוף
לפרחים שמהן ניזונות הדבורים חשיבות רבה גם נוכח הירידה המשמעותית במספרי הדבורים בעשורים האחרונות, שמגיעה על פי הערכות לכשליש מכלל אוכלוסייתן העולמית. ירידה זו מקושרת להפחתה המשמעותית בכמות הפרחים ברחבי העולם עקב הפגיעה הניכרת בשטחים הפתוחים עם התפשטותו הנרחבת של האדם, וכן לשימוש בחומרי הדברה שמזיקים לדבורים. היעלמות הדבורים מצטרפת לירידה האדירה במספריהם של מינים רבים מאוד של חרקים בימינו - בהם גם מאביקים נוספים, שאחת הסיבות המרכזיות להתרחשותה היא הפגיעה בבתי הגידול של אותם בעלי חיים.
שתילת צמחייה עם פרחים - והקפדה על כך שמדובר בסוגי פרחים שנותנים צוף, לצד הפחתת הריסוס החקלאי, יכולות לסייע בהגנה על הדבורים ועל הדבש המגוון שהן מייצרות. לקיחת הדבורים והצרכים התזונתיים שלהן בחשבון חשובה במיוחד כשמתקיימת שתילה מרוכזת, למשל על ידי רשויות מקומיות או בשטחים צבאיים.
הממתיק המקורי
פרופ' דג מספר שלסוגי הדבש המגוונים יש קשר הדוק לתרבויות שונות. "העולים מחבר העמים, למשל, אוהבים דבש בצל, שנחשב אצלם כבריא מאוד", הוא אומר. "לדבש השיזף יש ביקוש גדול במדינות המפרץ; כיום כוורנים ישראלים מוכרים אותו פה ושם על בסיס קשרים אישיים, והאוכלוסייה הערבית בישראל אוהבת אותו מאוד".
"לצערנו, בישראל, דבש נמכר בעיקר בראש השנה ולחובבי מזון טבעי – ופעמים רבות שמים אותו יחד עם הריבה, על אף שזה מוצר אחר לגמרי". אומר פרופ' דג. "חשוב לזכור שזו לא סתם עוד סחורה: דבש נצרך בתרבויות שונות מזה אלפי שנים; זה הממתיק המקורי", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
