כמו שיודעים כל מי שאי פעם ניסו להרים פרויקט תמ"א 38 (או אפילו סתם שיפוץ קטן בבניין לרווחת כל הדיירים), החלק הקשה ביותר הוא תמיד להשיג את הסכמת השכנים. יריבויות עבר, חשדות הדדיים והפחד הישראלי מכול - שמישהו עושה עלינו סיבוב - הופכים כל ניסיון לשנות משהו לטובה למסע מפרך. המצב זהה בפרויקט השיקום של נחל ציפורי שבגליל התחתון, שזורם לאורך שטחי הגידול של חקלאים מאוכלוסיות מגוונות - שחלקם סובלים מאותה חשדנות של שכנים בבניין מגורים עירוני, ואף יותר. אז כיצד שואף פרויקט שיקום נחל ציפורי להפוך את החקלאים שסובבים את הנחל מאויבים פוטנציאליים - לשותפים מלאים לדרך?
נחל ציפורי זורם מהרי נצרת אל נחל הקישון (שמתנקז בהמשך למפרץ חיפה). מאז ומתמיד הקיפו את הנחל חקלאים, והשתמשו במימיו להשקיית גידוליהם. 32 הקילומטרים שלאורכם זורם הנחל רצופים כיום בשטחי חקלאות מודרנית של קיבוצים ומושבים, לצד חלקות חקלאיות קטנות ומסורתיות שמיועדות לעיתים לשימוש עצמי. החקלאים השכנים מגיעים מאוכלוסיות שונות: יהודים, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים ודרוזים.
עם זאת, בציפורי התרחש מה שקורה לעיתים בנחלים, וכמות המים שנלקחה ממנו הייתה כה גדולה עד שהדבר גרם לפגיעה משמעותית בזרימה, ולכן גם בצמחייה ובבעלי החיים במקום. כיום ניצבות לאורך נחל ציפורי עשרות משאבות, ששואבות מים לחקלאות מהאפיק ומהמעיינות שמזינים את הנחל – מה שגורם להפסקה כמעט מלאה של זרימת הנחל בקיץ.
ללכוד את המים רק בקצה הנחל
ב-2018 החליטה הממשלה על פרויקט שיקום נחלים, שמטרתו לשקם את הזרימה בשבעה נחלים בצפון ישראל, בהם ציפורי, באמצעות צמצום שאיבת המים לחקלאות מהם וממקורותיהם. יוזמה זו כוללת בין השאר את פרויקט שיקום נחל ציפורי, שמובל על ידי רשות ניקוז ונחלים קישון ושזכה ב-2020 בתחרות "שיקום מרחב נחל", ולכן גם במימון נכבד מקרן "יד הנדיב".
"כיום, נחל ציפורי סובל משתי בעיות מרכזיות", מסביר ניר פפאי, מנהל הפרויקט הלאומי לשיקום נחל ציפורי מטעם רשות ניקוז ונחלים קישון. "ראשית, במורד הנחל קיים סכר שתופס את המים ומעביר אותם למאגרים שמשמשים לחקלאות. שנית, יש שאיבות רבות לאורך הנחל. תוכנית השיקום מדברת על כך שהנחל יזרום לכל אורכו - וחלק מהמים יילכדו בקצהו, לקראת המפגש עם הקישון, ומשם יעבירו אותם חזרה למעלה כדי לספק מים לחקלאים באיכות גבוהה, בכמות מספיקה ובמחיר טוב". לפי פפאי, התוכנית הזו תאפשר את הריסת הסכר הקיים ואת הפסקת השאיבות לאורך הנחל. "כך נרוויח עוד שבעה קילומטרים של נחל שיעשו את הפעילות האקולוגית שלהם, ונקבל זרימה טבעית לכל אורכו".
פרויקט שיקום הנחל מככב בפרק מיוחד על נחל ציפורי בעונתה השנייה של סדרת הילדים והנוער "זורמים", שישודר ביום חמישי הקרוב בערוץ ניקלודיאון (ויהיה כמובן זמין אחר כך לצפייה גם באתר זורמים ובערוץ היוטיוב של ניקלודיאון). התוכנית נולדה כיוזמה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, במטרה להנגיש לקהל צעיר בישראל את התפקיד האקולוגי, התרבותי, החברתי והכלכלי של נחלי ישראל - זאת באמצעות חשיפתם לחשיבות השמירה על נחלים בישראל ולאפשרות שלהם לקחת חלק בפתרון הבעיה.
"הנחל והחקלאי לא מתקיימים אחד בלי השני"
כיום, פרויקט השיקום של נחל ציפורי נמצא בשלבים מתקדמים של תכנון. עם זאת, חלקים גדולים מרצועת הנחל עוברים בצמוד לשטחים חקלאיים, שחלקם מסתמכים על מימיו באופן בלעדי. הנחל יורד מאזור יישובי רכס הרי נצרת, כעביה, רכסים וקריית אתא, והוא מוקף בכפרים, במושבים ובקיבוצים. החקלאים השונים שמשתמשים במי הנחל מגיעים מרקעים מגוונים ומנהלים מערכות יחסים שונות מאוד עם רשויות המדינה, עם מידת תמיכה ואמון משתנה. היחסים ביניהם רוויים לעיתים בחשדנות.
מי שאחראי לפעול אל מול כל החקלאים השונים באגן הנחל הוא שי גלעד, יועץ החקלאות לפרויקט שיקום נחל ציפורי. "יש פה מורכבות שחייבים להכיל", הוא אומר. "באגן הנחל יש שותפים שונים עם אינטרסים שונים, וניהול נכון דורש יצירת אמפתיה, הבנה בצורכי האחר, מציאת האינטרסים החופפים ובניית הידברות והבנה במקומות שבהם יש התנגדות".
ההבנה שאותה גלעד מנסה לקדם בפרויקט לא מוגבלת רק ליחסים בין בני אדם, אלא נמשכת גם ליחסים בין החקלאים לבין הנחל עצמו. "כמו שלחקלאים יש צרכים – גם לנחל יש צרכים, וכך גם למטיילים ולבעלי החיים", הוא אומר. "הנחל והחקלאי לא מתקיימים אחד בלי השני, הם תלויים זה בזה. התפקיד שלי הוא לשקף לחקלאי את האינטרס של הנחל ולשקף לשותפים הנוספים את האינטרס של החקלאי, ליצור הכרה בצורכי האחר ואיזון – כל מה שצריך זה קצת אמפתיה ורצון טוב".
לשנות את התפיסה בישראל
ובכל זאת, עם כל הכבוד להכרה והבנה של צורכי הטבע, גלעד מודע לעובדה שחקלאים מעוניינים להתפרנס מהגידולים שלהם – ושפעמים רבות, הפעולות שיגנו על הנחל יעלו להם כסף. לכן, הוא מציע לא להתייחס לחקלאים כאל בעיה או כאויב – כפי שנהוג לטענתו בקרב חלק ניכר מהקהילה האקולוגית בישראל – אלא לשנות את התפיסה: לראות בהם שותפים ומגינים של הטבע, ולהציע להם תגמול הוגן. "מהניסיון שלי בעבודה באנגליה, שבה חקלאים נתפסים בתור הכלי של הממשלה לעמידה בהתחייבויות הסביבתיות שלה, האיזון מגיע מיצירה של מנגנונים של תגמול", הוא אומר. "למשל, אם אנחנו רוצים שחקלאי יעבור למקום קצת רחוק יותר מגדת הנחל, צריך לזכור שהדבר מצמצם את היכולת שלו להתפרנס מהאדמה – ובמקומות מסוימים בעולם קיים מנגנון מסודר שמפצה אותו על פעולות כאלה".
יש חשיבות להתרחקות כזו של החקלאים מהגדה: בעשורים האחרונים בוטלו מישורי ההצפה הטבעיים של נחלים שונים בשטחים חקלאיים ובנויים בישראל, כדי למקסם את ניצול השטח – הנחלים הפכו לתעלות, ושדות, מטעים ובתים הגיעו כמעט עד שפת הנחל. חוץ מהפגיעה הקשה במגוון הביולוגי עקב כך, מצב זה הביא להצפות של שטחים חקלאיים ובנויים, לנזקים ואף לפגיעות בנפש. הרחקת השטח החקלאי ומתן אפשרות להצפות טבעיות של גדות הנחלים יוכלו למנוע זאת.
לדברי גלעד, דוגמה אחת לפיצוי שיש לתת לחקלאים היא תגמול עבור התרחקות מספקת מגדת הנחל. מלבד היתרון הברור של מתן מרחב גדול יותר לצמחייה, לבעלי החיים ולמטיילים, ההתרחקות מאפשרת לנחל לזרום במהירות נמוכה יותר, ובכך מפחיתה את הסכנה לסחף ולשיטפונות.
דוגמה אחרת לפיצוי לחקלאים היא עבור דאגה וניהול רצועת החיץ שקיימת או שתיווצר בינם לבין הנחל לאחר ההתרחקות הזו. "תשלום ישיר לחקלאי בעד ניהול מרחב הנחל יכול לתת מענה למספר נושאים חשובים, כי החקלאות הופכת לשותף בעל אינטרס בניהול השטח", אומר גלעד. "החקלאי נמצא בשטח ומכיר אותו טוב, ולכן הוא יכול לנהל אותו במועדים המתאימים. פתרונות מבוססי טבע, החל מטיפול ברצועת הנחל (על ידי התמודדות עם מינים פולשים וכיסוח) דרך ניהול רצועת חיץ למניעת סחף ועד פיתוח בתי גידול בשארי שדה בקרבת נחלים, יכולים להיות מנוהלים על ידי החקלאי במחיר תחרותי, ובכך להוות כלי נוסף לשיקום מרחבי נחל". את מנגנוני הפיצוי השונים אפשר יהיה לשכפל בהמשך גם בנחלים אחרים.
מרכיב מתוכנן נוסף ביצירת השותפות בין הנחל לבין החקלאים הוא הנגשת ידע ויצירת הכשרות בנושא חקלאות סביבתית (אגרואקולוגיה), שיחשפו כל חקלאי לצעדים שאותם הוא יכול לנקוט, כמו שימוש בחומרי הדברה נכונים לצד הנחל וגידול בזוויות נכונות שמונעות סחף. "בסופו של דבר, מדובר ביצירת מערכות יחסים ובניית אמון בניהול של מרחב משותף, כדי להגיע למצב הטוב ביותר עבור כולנו", אומר גלעד. "מרחב ציפורי מציג אתגרים רבים שמאפיינים את השטחים הפתוחים בכל המדינה, והדבר דורש לפעול ברגישות, בענווה ובאומץ", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
