לפני כמה שנים ראה ריצ'רד מייג'ור (Major), חוקר ציפורים מאוסטרליה, סרטון שמשך את תשומת ליבו. בסרטון נראה תוכי מהמין קקדו צהוב ציצית (Cacatua galerita) פותח במיומנות את המכסה של פח אשפה גדול באחד מפרברי העיר סידני, ומוציא ממנו מזון. היכולת הזו נדירה למדי בקרב בעלי חיים, ולא במקרה: הפחים מתוכננים במיוחד כדי להקשות עליהם לעשות זאת. חישבו איך היו נראים הרחובות שלנו אם חתולי רחוב או עורבים היו מסוגלים להשיג גישה קלה לכל הפחים. אך התוכי בסרטון פיצח את השיטה: הוא השתמש במקור וברגל כדי להרים את המכסה הכבד, ואז הלך על שולי הפח, כשהוא מחזיק במקורו את המכסה, עד שיכל לשמוט אותו לצד השני וכך לפתוח את הפח לרווחה.
מייג'ור הראה את הסרטון ללוסי אפלין (Aplin) ולברברה קלאמפ (Klump), חוקרות התנהגות בעלי חיים שעובדות כיום בגרמניה, והן חלקו את התלהבותו. "זה היה כל כך מרגש לראות את הצורה החכמה והיצירתית שבה התוכי השיג גישה למקור מזון", אמרה קלאמפ. "ידענו מיד שאנחנו צריכים לחקור את ההתנהגות הייחודית הזו באופן שיטתי".
ללמוד אחד מהשני
קלאמפ ועמיתיה התמקדו בחקירת האופן בו למדו התוכים לפתוח את הפחים. האם הייתה זו התנהגות שלמדו לבד, ואפשר לראות בה הרחבה של ההתנהגויות הטבעיות והאינסטנקטיביות של מציאת מזון, או שהם ראו את חבריהם מרימים את המכסים וכך הבינו איך לעשות זאת? זו שאלה שנוגעת לקשרים הסבוכים שבין גֵנים ובין סביבה, בין התנהגויות אינסטינקטיביות או כאלו שנלמדו מניסוי וטעייה, ובין התנהגויות שבעלי החיים לומדים זה מזה, מהוריהם או מחבריהם.
למידה חברתית, כלומר כזו שפרט אחד לומד מאחר, נפוצה מאוד בבני אדם והיא הבסיס לתרבות ולציוויליזציה שלנו. אחד הדברים הראשונים שתינוקות לומדים מהוריהם הוא לדבר, ומרגע זה הם משתמשים בשפה כדי ללמוד עוד ועוד דברים ממשפחתם, ממוריהם, מחבריהם או מאנשים זרים שהעלו סרטון הדרכה ליוטיוב.
העברת מידע מאחד לשני היא אחד המאפיינים העיקריים של המין שלנו, ואנחנו מצטיינים בה במיוחד – אך אין זה אומר שבעלי חיים אחרים לא לומדים זה מזה. מחקרים על קופים וקופי אדם, וגם על דולפינים ובעלי חיים אחרים, מראים שהם בהחלט מסוגלים ללמידה חברתית. יש גם כמה מחקרים שמראים שהיא קיימת אצל מינים מסוימים של ציפורים. עם זאת, במקרים רבים קשה מאוד לקבוע אם בעלי חיים שמראים התנהגות מסוימת למדו אותה זה מזה, או שכל אחד מהם פיתח אותה באופן בלתי תלוי.
2 צפייה בגלריה
תוכים בפרברי סידני למדו לפתוח פחים. קקדו צהוב ציצית מרים מכסה פח
(צילום: Barbara Klump/Max Planck Institute of Animal Behavior)
תוכים הם מועמדים מצוינים למחקר שכזה. הם ידועים כעופות חכמים, בעלי תוחלת חיים ארוכה לעומת ציפורים אחרות, ולוקח להם זמן רב להגיע לבגרות – כולם מאפיינים שנראים גם אצל בני אדם. במחקרי מעבדה הם לומדים בקלות להשתמש בכלים, וזכרים של קקדו הדקלים (Probosciger aterrimus), מין קרוב של הקקדו צהוב הציצית, נצפו בטבע כשהם מתופפים בעזרת מקלות, ככל הנראה כדי לחזר אחר נקבות. עדיין איננו יודעים אם הם לומדים את סודות התיפוף זה מזה. תוכים גם נוטים להיות חברותיים מאוד, ורבים מהם, כמו הקקדו צהוב הציצית שהיה נושא המחקר, חיים בלהקות. "כמו הרבה ציפורים אוסטרליות, הם קולניים ותוקפניים", תיאר אותם מייג'ור, "אבל הם גם חכמים בצורה יוצאת דופן, עקשניים, והם הסתגלו בצורה מבריקה לחיים עם בני אדם".
גם ההתנהגות עצמה, פתיחת הפחים, התאימה מאוד למחקר. "פחי אשפה באוסטרליה נראים אותו דבר בכל המדינה, וקקדו צהוב ציצית נפוצים בכל החוף המזרחי", אמר ג'ון מרטין (Martin), אחד החוקרים השותפים למחקר. כך יכלו החוקרים לבחון את ההתמודדות של התוכים עם אותה משימה במקומות שונים.
תרבות ייחודית ומורכבת
במחקר שהתפרסם הערב (יום ה'), החוקרים השתמשו בשתי הגישות העיקריות בעזרתן אפשר לבחון אם התנהגות מועברת בין בעלי חיים בלמידה חברתית: הם מיפו את ההתפשטות של ההתנהגות הזו באוכלוסיית התוכים לאורך זמן, ובדקו אם יש הבדלים בפרטי ההתנהגות מאזור לאזור. כדי לעשות זאת, הם פנו לעזרת הציבור. "הדבר הראשון שרצינו לבדוק זה אם הקקדו פותחים פחים בכל מקום", הסביר מרטין. ב-2018 פרסמו החוקרים סקר אינטרנטי שפנה לגולשים ברחבי סידני והסביבה, ושאל אותם אם ראו קקדואים פותחים את הפחים, ואיפה. במשך כשנתיים נאספו 338 דיווחים, מ-44 פרברים שונים. כמעט בכולם היה יותר מתוכי אחד שהגיע לאכול מהפח – כך שהייתה להם הזדמנות טובה ללמוד את השיטה.
בנוסף בחרו החוקרים אזורים מהם הגיעו הרבה דיווחים, ועקבו שם אחר 486 תוכים, אותם סימנו בצבע על הגב. הם גילו שרק כעשרה אחוזים מהתוכים פתחו את הפחים, אם כי רבים אחרים הצטרפו אליהם לאכול מהפח הפתוח. רוב הפותחים היו זכרים, אולי משום שהם נוטים להיות גדולים וחזקים יותר, והרמת המכסה דורשת כוח.
2 צפייה בגלריה
קקדואים מתבוננים בחברם משתמש בשיטה לפתיחת פחי אשפה. תוכי עם סימון צבע על הגב מניף מכסה פח
(צילום: Barbara Klump/Max Planck Institute of Animal Behavior)
ניתוח הנתונים העלה שפתיחת הפחים החלה בשלושה פרברים, אולי פרי מוחו של תוכי גאון במיוחד, ומשם התפשטה לפרברים הסמוכים. צורת ההתפשטות לא השאירה מקום לספק שהתוכים למדו זה מזה – לבד במקרה אחד. בעוד רוב התוכים פותחי-הפחים חיו בדרום העיר, בסוף 2018 התחילו להגיע גם דיווחים על פתיחת פחים בפרבר צפוני. נראה ששם השיטה הומצאה-מחדש, בלי קשר לאלו שעשו זאת בדרום, ומרגע שהופיעה החלה להתפשט גם שם. עם זאת, היו הבדלים קלים בין שני האזורים.
"ראינו שהציפורים לא פתחו את הפחים באותה צורה, אלא השתמשו בטכניקות שונות בפרברים שונים", אמרה קלאמפ. "זה מצביע על כך שההתנהגות נלמדת על ידי התבוננות באחרים". התוכים בדרום למדו זה מזה את השיטה שפיתח בן האזור שלהם, ואלו מהצפון למדו את השיטה שפותחה שם.
החוקרים מתכוונים להמשיך את הסקר גם השנה, ולאסוף עוד מידע על התפשטות השיטות השונות לפתיחת הפחים ברחבי החוף המזרחי של אוסטרליה. "חקירת ההתנהגות הזו, בעזרת התושבים, מאפשרת לנו לחשוף את התרבות הייחודית והמורכבת של הציפורים השכונתיות", אמרה קלאמפ.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
