גם השנה, העולם מציין היום (20 במאי) את יום הדבורה הבינלאומי. ולא סתם זכתה הדבורה ליום משלה: היא אחת המאביקות החשובות בטבע, קיומם של רבים מהפירות והירקות שאנחנו מסתמכים עליהם מוטל על כתפיה ומערכות אקולוגיות שלמות נשענות על תפקודה.
דבורי הבומבוס גורסות בריסטול כדי לחמם איתו את הכוורת
(צילום: אסף צדקה)
דבורת הדבש היא הדבורה המוכרת ביותר, אך שלל מינים אחרים ממשפחת הדבוריים נושאים גם הם בתפקיד הקריטי של האבקת הצמחים שאנחנו ניזונים מפירותיהם. בישראל לבדה קיימים לא פחות מ-1,100 מינים של דבורי בר - שאחד מהם הוא בומבוס האדמה (Bombus terrestris), המין הנפוץ והסתגלני ביותר מבין דבורי הבומבוס (Bumblebees). ממצאים שעלו במחקרו של מדען ישראלי, וכן שורת ממצאים מהשנים האחרונות, חושפים שדבורים אלה מתאפיינות ביכולת לימוד מהירה ויוצאת דופן.
על גופה של דבורת בומבוס האדמה יש שיערות ארוכות שמקנות לה מראה פרוותי, צורתה עגלגלה ויש לה כתם לבן באחוריה, והיא נחשבת לפחות תוקפנית מדבורת הדבש. כמות הפרטים בכוורת הבומבוס יכול להגיע עד כ-400 - מספר זעום בהשוואה לאלפי הפרטים שחיים בכוורות של דבורי הדבש, וכל אחת מהפועלות חשובה לתפקוד הכוורת. לכן, בזמן איום הן לא מקריבות את עצמן, אלא מרתיעות את הגורם המאיים על ידי עקיצה (שלא מובילה למותן).
חוכמתה של בומבוס האדמה התבטאה לאחרונה בממצאים שטרם פורסמו ממחקרו של אסף צדקה, אגרונום ודבוראי אקולוגי, מייסד קהילת EcoBzee ומסטרנט במחלקה לאנטומולוגיה (מדעי החרקים) במכון וולקני תחת הנחייתו של ד״ר חגי שפיגלר. במסגרת מחקר שערך על השפעת סביבה ללא מלכה על היווצרות נגיפים בדבורי הבומבוס, צדקה צפה במקרה במספר תופעות מעניינות. במהלך אחד הניסויים, הוא הוציא מכוורת העץ שבה הדבורים חיות כלי שטוח שהכיל מי סוכר (שמשמש כתחליף לצוף בתנאי מעבדה). להפתעתו, דבורי הבומבוס מצאו את המקור שממנו מולאו המים שנלקחו מהן - מבחנה עם חורים שהייתה תלויה בכוורת, והחלו לשתות ישירות ממנה. ״נדהמתי לגלות שהן עומדות על רגליהן האחוריות כדי להגיע למי הסוכר שיוצאים מהחורים שבמבחנה״, הוא אומר.
תצפית מרתקת נוספת נגעה ליכולות היצירה של הדבורים. ״הנחנו בתחתית הכוורת בריסטול, כדי לספוח את ההפרשות של הדבורים", הוא מספר. "מאוחר יותר, גילינו שהן גרסו אותו לחתיכות קטנות - ועטפו איתן את הכוורת, במטרה לחמם אותה ולאזן את מדד הלחות בה״.
דבורים עם אסטרטגיה
כאמור, העדויות ממחקרו של צדקה מצטרפות לאוסף של ממצאים מהשנים האחרונות שמעידים על חוכמתן יוצאת-הדופן של בומבוס האדמה. ״יכולת הלמידה המשוכללת של הבומבוס מאפשרת להן למצוא מזון ביעילות ומהירות, ובכך להתמודד עם שלל מצבים שונים ולשרוד היטב״, אומר צדקה.
כך למשל, במחקר שפורסם ב-2016, חוקרים מבריטניה, סין ונורבגיה גילו שחלק מדבורי בומבוס האדמה מסוגלות ללמוד עצמאית למשוך בחבל כדי להגיע לתגמול שנמצא מחוץ להישג ידן. גם שאר דבורי הבומבוס בכוורת שהחוקרים בחנו למדו את הפעולה – על ידי התבוננות בדבורים אחרות (מה שמעיד גם על יכולות הלמידה החברתית המרשימות של הדבורים), או בעזרת הנחייתם של החוקרים.
במחקר אחר, שפורסם ב-2021 על ידי חוקרים בריטים, נבדק כיצד דבורי בומבוס האדמה בוחרות בפרח מסוים מתוך מרבד פרחים. החוקרים מצאו שהדבורים נמשכות משמעותית יותר לפרחים שהנראות שלהם מרשימה ובולטת ושאיכות הצוף שלהם גבוהה יותר, ומתעלמות מפרחים שנראים מושכים פחות או בעלי מעט צוף. במחקר זה, הדבורים הצליחו ללמוד להעדיף פרחים עם נראות מושכת פחות – אך עם יותר צוף. כלומר, הדבורים הפגינו יכולת למידה גבוהה – ויכולת התאמה לתנאים משתנים.
במחקר נוסף, שנערך ב-2020 על ידי צוות שוויצרי, נמצא שבומבוס האדמה פיתחה אסטרטגיה להגדלת היצע המזון בזמנים שבהם הפריחה לא סדירה: החוקרים גילו שהדבורים נושכות את עלי הצמח – מה שמקדים את פריחתו בשלושים יום. ״ההשערה היא שיש ברוק של הדבורה חומר שמעודד את הפריחה, או שהנשיכה נעשית במקום ובדרך מסוימת שגורמים לכך – או שילוב של שניהם״, מסביר צדקה.
הופכות את הפרי לאופטימלי
יכולות הלמידה המרשימות של דבורי הבומבוס הן שהופכות אותן למאביקות חשובות במיוחד. ״הבומבוס מאביקות מגוון רחב יותר של פרחים מאשר דבורי הדבש", אומר צדקה. לדבריו, הבומבוס משתמשות בשיטה ייחודית שנקראת "האבקת זמזום" (Buzz Polination), שבה הן מנפנפות בכנפיהן במהירות גבוהה מאוד, שמרעידה בחוזקה את הפרח – וגורמת לו לשחרר את האבקה שלו. "צמחים ממשפחת הסולניים, כמו פלפלים, עגבניות וחצילים, תלויים בהאבקה מסוג זה״, הוא אומר.
מעבר לכך, האבקתן של דבורי הבומבוס היא חיונית: על פי מחקר שפורסם בינואר האחרון, האבקה שמתבצעת על ידי האדם היא יעילה פחות מהאבקה של דבורי בומבוס. על פי ממצאים אלה, עגבניות חממה שמואבקות על ידי הדבורים מפיקות פירות גדולים וסימטריים יותר, שמכילים ריכוז גבוה יותר של ויטמין סי ושחיי המדף שלהם ארוכים יותר. ״ההאבקה של דבורת הבומבוס מפעילה בצמח תהליך ביולוגי שגורם לפרי להיות באיכות אופטימלית – תהליך שלא מתרחש כשמדובר בהאבקה על ידי בני אדם״, אומר צדקה.
חם מכדי ללמוד
דבורי הבומבוס, כמו דבורי הדבש, נמצאות כיום בסיכון, כשאחת הסיבות המרכזיות לכך היא עליית הטמפרטורה העולמית עקב משבר האקלים. על פי מחקר שפורסם בחודש שעבר, דבורי בומבוס שנחשפות לטמפרטורות של גלי חום - 32 מעלות צלזיוס – מתקשות יותר ללמוד כיצד לזהות מזון מוצלח יותר, בהשוואה לאלה שעובדות בטמפרטורת אביב סטנדרטית של 25 מעלות צלזיוס. כלומר, החום הגבוה פוגע בביצועים הקוגניטיביים של הדבורים וביכולות הלמידה והזיכרון שלהן. ״מאחר שגופן של הדבורים לא הותאם במהלך האבולוציה להתמודדות עם הטמפרטורות הללו, עליית הטמפרטורה בעקבות פעילות האדם לא מאפשרת לדבורים זמן הסתגלות", אומר צדקה. "הדבר משפיע על הישרדותן, מפני שהוא גורם להן להאביק פחות ביעילות - הן מסוגלות פחות להזין את עצמן, ולכן הן נעלמות״.
סיבה אחרת להיעלמותן של דבורים היא ריסוסים נגד מזיקים. ״קיים קושי בהתאמת החומרים הפעילים שבחומרי ההדברה לסוג מסוים של מזיק – ולכן, הריסוס פוגע גם במינים אחרים, כמו דבורים״, מסביר צדקה. ״בנוסף, חקלאות שבה מגודל יבול אחד בלבד (מונוקולטורה) מובילה למדבור, מה שמקטין את עושר מיני הצמחים שמשמשים כמזון למאביקים". לדבריו, גם העיור פוגע בשטחים הפתוחים עם צמחיית הבר, שמוחלפים בבתים ובצמחים עירוניים שנשתלים ושלא מתאימים לדבורים. "חשוב מאוד שנדאג לשימור של הדבורים, כי אם הן ייעלמו - חלק מהמזון שלנו ייעלם איתן", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
