החגים כבר כמעט כאן, מזג האוויר מאיר פנים, וכ-1.8 מיליון מבקרים עומדים להציף בשבועות הקרובים את אתרי הטיול בגנים הלאומיים ושמורות הטבע בישראל, שתופסים כ-30% משטח המדינה. אלה יצטרפו לעוד יותר משני מיליון המטיילים שבילו בהם בחודשים יולי ואוגוסט. מנכ"לית רשות הטבע והגנים החדשה, רעיה שורקי, נערכת לישראלי המטייל, אבל גם לישראלי המלכלך. "בחגים רוב העם ייצא לחופשה, וכל עובדי רשות הטבע והגנים מגוייסים. אנחנו עובדים סביב השעון, 24/7. הרשות מונה בדרך כלל בין 1,600 ל-2,000 עובדים, אבל חגי תשרי הם השיא. אז אנחנו קולטים עובדים חדשים.
לפי שורקי, יש הבדל בין התנהגות המטייל הישראלי באתרים המוסדרים של הרשות, שם רמת הניקיון טובה בסך-הכל, "גם בחגים, כשאנחנו מפוצצים בקהל. הקושי שלנו נמצא בשטחים הפתוחים, הגדולים יותר, שבהם אין לנו צוותים קבועים", היא מודה. "בפסח ובסוכות אנחנו מפזרים כ-80 עמדות הסברה בכניסות למסלולים ומבקשים מהציבור להשאיר את השטח נקי, לקחת אחריות על הזבל שלהם. לצערי, אני עדיין חושבת שהישראלים לא למדו מספיק שהשטח הפתוח הוא נחלת הכלל ושצריך לקחת אחריות על הזבל. בשנים האחרונות אני רואה מטיילים שאוספים בשקיות, אבל משאירים את השקיות בשטח, משאירים ליד מגרש החניה או המכוניות. הלו! אין גמדים קטנים שלוקחים את הזבל. בחגים פגשתי אנשים שראו אותי עם הרכב של הרשות ושאלו אם אפשר לשים אצלי את שקיות הזבל שלהם".
איך הגבת?
"הייתי המומה. למה אני צריכה להכניס לרכב שלי שקיות זבל של מטיילים? הציבור הישראלי לא עבר עדיין את המשוכה של לקחת אחריות על הזבל. אולי הוא מבין יותר ממה שהבין פעם. יש הרבה אנשים - וזה תמיד אותם אנשים - שמנקים. בנקודה הזו לא הצלחנו לשנות את התודעה. את יכולה לטייל בשטחים הפתוחים וללכת במצבורי זבל ואשפה שהשאירו מטיילים. במאבק הזה כולנו נכשלנו. המדינה שלנו לא מספיק נקייה. לדעתי, אין באמת ירידה בכמות הזבל שמשאירים המטיילים".
אפס סובלנות
שורקי, תושבת כפר חסידים, היא מינוי של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג. אחרי המנכ"ל הקודם, שאול גולדשטיין, תושב גוש עציון, שהגיע מבחוץ, זנדברג החליטה הפעם לקדם לתפקיד אדם שגדל במערכת. כמי שהחלה את הקריירה שלה ברשות בגיל 28, אחרי טיול באוסטרליה עם מי שיהפוך לבעלה, שורקי היא בשר מבשרה של הרשות. מובן שאם תשאלו אותה מדובר ביתרון - היא הרי מכירה את הארגון הכי טוב מכולם.
שורקי היא לא רק האשה הראשונה בתפקיד המנכ"ל, היא גם האשה הראשונה שמונתה להיות מנהלת שמורת טבע בישראל, בעין אפק. "אני פחות מנופפת בזה כי אני רוצה להאמין שאנשים נבחרים לפי הידע והמקצועיות ולא לפי המגדר. בקצה הפרמידה אף פעם לא ניהלה את הרשות אישה. הבחירה שלי למנהלת שמורת הטבע הראשונה הייתה די חריגה אז בנוף הגברי של הארגון. אולי בגלל שבאותן שנים הרשות נתפשה כארגון לאכיפת החוק. לא שהיום אנחנו לא עושים זאת, אבל דברים השתנו. דייגים היו מגיעים לדיג לא חוקי בשמורה, היה קטיף צמחים בניגוד לחוק, והשמורה הייתה סוג של תחנת סמים בקריות".
בהמשך כיהנה שורקי כמנהלת מרחב כרמל של הרשות, שם התמודדה עם ציד לא חוקי, ואחר-כך כסגנית מנהל מחוז הצפון, שם נאבקה למנוע פגיעה בערכי טבע ומורשת. כיום, לדבריה, יש הרבה יותר הבנה והכלה של גופים גדולים לשמירת הטבע. "עם הקמת כביש 65 הטמענו נהלים כמו העתקת צמחים ובניית מעברים תת־קרקעיים לבעלי חיים. באחד הימים התקשר פקח, שסיפר שהתגלתה מערת נטיפים וזקיפים על תוואי הכביש. עצרנו את העבודות. לא ראיתי דבר כזה מרהיב בחיי. היום המערה סגורה, אבל קיבלנו 'חלון זמן' לחקור אותה, והסטנו מקטע בכביש כדי למנוע פגיעה בה. אולי נוכל לפתוח אותה בעוד שנים, לטובת הדור הבא. זה היה ארוע די חריג אז, להסיט מקטע של כביש כדי שלא לפגוע באוצר טבע. היום יש יותר הכלה והבנה שזה חובה. אז זו לא הייתה חובה. אני אוהבת לעבוד בשיתוף פעולה. ככה היה בשנים שעבדתי בתשתיות".
את מדברת על שיתופי פעולה, אפשר בכלל לשתף פעולה עם חברות כמו קצא"א, מפעלי ים המלח וכי"ל?
"אנחנו נמצאים מולן במאבקים לא פשוטים, כמו מה שקרה במניפת צאלים (תמיסת מלח דלפה מהתעלה של מפעלי ים המלח וגרמה לפגיעה סביבתית קשה - א"ק). בסוף נצטרך לראות איך חיים זה לצד זה. אני מעדיפה שכי"ל ימשיכו לפעול בדרום ואנחנו נמשיך להגן ולשמור על הטבע לצד החברות המזהמות. החוכמה היא לנסות להגיע להבנות, ורק אם נכשלים - להפעיל את הסמכויות החוקיות. במניפת צאלים זה הגיע לשימוע במשרד להגנת הסביבה והורדנו את הכפפות. החלטנו להגיש תביעה על הזיהום המתמשך בעין צין ובעין עקרבים. אני חושבת שבמקומות שבהם יש פגיעה מתמשכת של גורמים מזהמים, חובתה של רשות הטבע והגנים לטפל בה בכל האמצעים העומדים לרשותה. בעניין הזה תהיה לנו אפס סובלנות".
מי שהניע את הפעילות בעין צין ועקרבים הייתה קבוצת אזרחים, תושבי המקום, שבזכותם הוגשה תביעה ייצוגית נגד החברה, ולא הרשות.
"אני מאוד שמחה על הקמת קבוצות שהגנת הסביבה חשובה להן. זה הכרח, בטח במדינה צפופה כמו שלנו. אבל אלה התארגנויות פרטיות, אנחנו גוף ציבורי סטטוטורי. אנחנו לא חוברים להתארגנויות פרטיות. אנחנו יכולים לעודד אותן, להזדהות איתן, אבל אנחנו צריכים לפעול מול אירועי זיהום עם הכלים שלנו כגוף ציבורי.
"כמעט 30% משטח מדינת ישראל הוא שמורות טבע וגנים לאומיים. זה המון, גם בקנה מידה בינלאומי. וזו אחריות מאוד גדולה. זה בעצם לנהל 27% משטח המדינה. וזה מוביל לסוגיית ה'שטחים הפתוחים': אחד האתגרים של הרשות בעשור הקרוב הוא הכרסום והפגיעה בשטחי שמורות טבע וגנים מוכרזים. מ־2017 גדל היקף השמורות היבשתיות ב־9% בעיקר ברמת הגולן ובחרמון. אם אני מסתכלת לשנים הבאות, היכולת שלנו להכריז על עוד שמורות טבע וגנים לאומיים ביבשה הולכת ומצטמצמת".
סוציולוג ואגף דיגיטל
אחד האתגרים הגדולים של הרשות בשנים הקרובות הוא איך לשמור על הטבע מפני הרחבה של תשתיות לאומיות שחוצות שטחים פתוחים ועוברות בשמורות, מפני הרחבות של יישובים ועוד. שלא לדבר על כמות המבקרים. "רשות שמורות הטבע מנהלת 400 שמורות טבע וגנים לאומיים ושטחים פתוחים, שהכניסה אליהם לא כרוכה בתשלום. לצד זה יש כ־70 אתרים בתשלום, שבהם מבקרים 12 מיליון בני-אדם בשנה. בשטחים האחרים מבקרים להערכתנו כ-25 מיליון איש בשנה. זה מטורף", אומרת שורקי.
"25 מיליון ביקורים בשנה משאירים המון זבל ועושים רעש. בשנים האחרונות זה עורר סוג של מחאה בקבוצות מסוימות בציבור, שמבקשות מאיתנו לטפל, לשיטתן, טוב יותר בשטחים. הם רוצים שנפתח מסלולים לג'יפים, מסלולי סוסים וגולשים. עם השנים חוויות הטיול משתדרגות. אני חושבת שזה מחייב אותנו בהקשר השטחים הפתוחים לתת יותר קשב למה שקורה מבחינת ניהול הקהל. זה מחייב אותנו לנהל יותר טוב את המשאב שנקרא השטח הפתוח המוגן. פעם ראינו את הטיול בצורה יותר רוחבית. הולכים לטייל בנחל תבור וצלמון. היום ניהול הקהל בצורה יותר מרחבית. אנשים רוצים לראות עוד דברים בסביבה".
בעיה קשה נוספת של הרשות נוגעת למשילות, ליכולת לאכוף את החוק בשמורות ובחוסר האונים בהתמודדות מול גורמים עברייניים במגזר הערבי. "אחד האירועים הקשים שהיו לנו היה בהר מירון", אומרת שורקי. "פקחים שלנו מהסיירת הירוקה הגיעו לטפל בבניה לא חוקית ולממש צו הריסה של בניה לא חוקית בלב השמורה. הפקחים הותקפו באופן אלים עד כדי חשש לחייהם. זה היה אירוע מאוד קשה. פקחים מגיעים לבצע אכיפה על בניה לא חוקית בשמורת טבע ויש סכנה ממשית לחייהם. זה היה אירוע מאוד מטלטל".
מאז אותו אירוע, מודה שורקי, הרשות מתקשה לבצע צווי הריסה בגין בניות לא חוקיות בשמורת הר מירון. "גם בפארק הכרמל יש לנו מקרים דומים. במקרה של הכרמל זו בניה בגן לאומי מוכרז. למרות שהאירוע תפס כותרות ובצדק, האירוע נחקר על ידי המשטרה, החומר הוגש לפרקליטות, והתיק עדיין שם. לא מוצה הדין עם התוקפים. מדובר בתושבי בית ג'אן עם שטחים פרטיים בשמורה. אני מצפה שהפרקליטות תעשה ככל יכולתה לקדם את התיק הזה ולמצות אותו עד תום. בעקבות האירוע הזה הייתה תקופה שבכלל לא עלינו לשמורה לבצע את העבודה שלנו. מדי פעם אני מקבלת צווי הריסה לחתום עליהם בשמורה אבל אנחנו לא מבצעים שם את העבודה שלנו. יש קושי אכיפה מורכב מאוד".
שורקי טוענת כי ברשות עושים מאמצים לא מעטים כדי להתקרב למגזר הערבי. "אנחנו משקיעים בפעילויות חינוכיות במגזר. זו אוכלוסייה שנמצאת איתנו בהרבה ממשקים, לא רק בציד. האוכלוסייה הערבית חייבת להיות בקדמת הטיפול שלנו. אנחנו מקצים משאבים גם לפעילות מול האוכלוסיה הבדואית בנגב. אני חושבת שהממשלה צריכה לעזור לנו בעניין הזה. יש אוכלוסיה ערבית גדולה שמטיילת. אבל בכל מה שקשור לבנייה הלא חוקית יש לנו קושי גדול, ואנחנו לא מקבלים גיבוי ממשרדי הממשלה. בשמורת הר מירון יש קרוב ל-13 אלף דונם שטחים פרטיים. זה לא דבר חריג. בפארק כרמל יש כ- 12 אלף דונם שטחים פרטיים. אפשר לעשות בשטחים האלה חקלאות אבל לא לבנות. הרשות לא יכולה להתמודד עם הסוגיה המטרידה הזו לבד".
איך השפיעה הקורונה על העבודה שלכם?
"לפני שלוש שנים הקורונה הוציאה את הציבור לטבע. מול מגבלות הקורונה, השטחים הפתוחים היו תרופה. דחפנו את משרד הבריאות לאשר את זה, וזה הורגש בשטח. הייתי אז, בתפקידי הקודם, מנהלת חטיבת קהל וקהילה, שמטפלת בכל ההיבטים התיירותיים, החינוכיים, ההסברתיים והכלכליים של הרשות. הייתה לי כל הזמן תחושה, שהרשות חזקה בנושאים המדעיים, בשמירת הטבע והמורשת - יש לנו חטיבת מדע עם הרבה מאוד אקולוגים, כל אחד מומחה בתחומו - אבל חסר ידע וקשב להיבט החברתי: מה חושב עלינו הציבור? למה הוא מצפה מאיתנו?
"הייתה תקופה שחשבתי שאולי צריך להעסיק פסיכולוג. כל כך הרבה אנשים צורכים את משאבי הטבע, ואין לנו מידע על האנשים הללו. הייתי בצרפת, בכנס שעסק בניהול קהל בשטחים מוגנים. חלק מהקולגות שלי הגיעו לכנס עם סוציולוגים, בעיקר האמריקאים. פתאום הבנתי, שאולי רשות הטבע והגנים זקוקה לסוציולוג. לפני שלוש שנים קיבלתי לרשות - וזה מאוד חריג - מדען חברתי, ד"ר ליאור חן. הדוקטורט שלו הוא בתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. וזו רק ההתחלה. בעזרתו אנחנו עושים סקרים ומחקרים על הצרכים של המגזרים השונים. פיתחנו את השיח עם הציבור גם בהקמת אגף דיגיטל, שעובד דרך אתר האינטרנט, ואנחנו צריכים לעשות עוד ברשתות החברתיות, להנגיש לקהל המטייל את מה שאנחנו עושים".
אולי מה שחסר בעצם זו שקיפות: הרשות לא ידועה כגוף שקוף במיוחד. אולי כל התגובות נגדכם בקבוצות החברתיות השונות נבעו מזה?
שריקי: "הרשות מוציאה כל שנה דוח מאוד מפורט על כל חטיבותיה".
הוא לא מאוד מפורט, והייתי מעדיפה גישה רציפה למידע לאורך כל השנה ולא פעם בשנה.
"קיימנו על כך דיונים במליאת הרשות וקיבלנו החלטה, בעידודי, לפרסם באתר הרשות את עיקרי הדיונים המתנהלים בה ואת החלטותיה. היא מתכנסת פעם בחודש ועוסקת בקביעת מדיניות בנושאים שונים. המליאה האחרונה עסקה, למשל, בנושא הים. קחי בחשבון, שהמליאה פועלת כרגע ללא יו"ר קבוע (מינויו של יוסי ביילין לא עבר בעקבות התנגדות נפתלי בנט — א.ק). השר או השרים הבאים להגנת הסביבה יידרשו למנות יו"ר קבוע וחברי מליאה. היום הם מתפקדים ברוטציה, ובכל זאת — גם בתקופה כזו הם קיבלו החלטות חשובות ותקדימיות".
אמרת בעצמך שאתם שולטים על שטח של 27% מהמדינה. אני לא מכירה רשות עירונית או מקומית שלא הייתה מפרסמת פרוטוקולים של ישיבותיה.
"אנחנו רשות סטטוטורית. יכול להיות שיש מקום פה לשיפורים, ואני לא פוסלת את זה על הסף. רשות מוניציפלית עובדת אחרת, יש לה מחויבויות אחרות. זה לא שהרשות עובדת בחלל ריק. אנחנו כפופים למשרד להגנת הסביבה, המליאה שלנו מאשרת תוכניות עבודה ותקציבים. אפשר לבקר החלטות מסויימות אבל הן נעשות על בסיס חוקי".
האתגר הבא: הים
מה דעתך על נבחרי הציבור שלנו? איך הם דואגים לסביבה?
"לצערי, הממשלות כאן מתחלפות במהירות, וכמוהן השרים, וטביעת הרגל שלהם בנושאים סביבתיים מאוד מצומצמת. אלה לא התחומים הכי פופולריים אצל נבחרי הציבור. השרה הנוכחית, תמר זנדברג, באה למשרד כי היא האמינה בו, ושמה בראש סדר העדיפויות שלה את ההתייחסות למשבר האקלים והשפעתו על הטבע והסביבה. אני ממש מקווה שגם השר או השרה הבאים יגיעו לתפקיד כי הם מאמינים ורוצים בו ולא כי התגלגלו לתיק הזה כברירת מחדל. לצערי, בקצב שבו הממשלות מתחלפות אני דואגת ומוטרדת. יש ח"כים שהיו פעילים בנושאים הסביבתיים, ואני לא יודעת אם נמצא אותם בסבב הבא. האיומים רק גדלים ולא קטנים".
המנכ"ל הקודם של הרשות, שאול גולדשטיין, הואשם כי הוא מכחיש אקלים, בין היתר בעקבות ראיון שערכנו איתו.
"אני לא רוצה לדבר על אחרים: אני לא מבינה איך אפשר להכחיש את זה. רשות הטבע והגנים צריכה להיות מוטרדת ולהתכונן לאתגרים שיוצר משבר האקלים. אנחנו מדינה של קצוות מכל הבחינות, בטח מבחינת שמירת טבע - ישראל היא גבול התפוצה של כל כך הרבה מינים בסכנת הכחדה. המזרח התיכון מתחמם בקצב הרבה יותר גבוה מהממוצע העולמי; צפויה הפחתה של 20%-15% במשקעים. איך אפשר לומר שאנחנו לא במשבר? חייבים להיערך לכך. לא מספיק שבגלל הפיתוח המואץ אנחנו מתמודדים עם מינים פולשים ומתפרצים, עם זיהום אוויר וזיהום רעש, יש גם את זה.
"גם מחלות המועברות מבעלי חיים לבני אדם יילכו ויגברו בעקבות שינויי האקלים. אנחנו נערכים לעונת הנדידה והסתיו, ומעריכים ששוב נתמודד השנה עם שפעת העופות. יש לנו פערי ידע משמעותיים בכל הנוגע למגוון הביולוגי ולמערכות ביולוגיות. הים, למשל, מתחמם בקצב מהיר יותר מהיבשה; מה המשמעויות שיש לזה על צבי הים, שאנחנו משקיעים בהם הרבה".
את מרגישה חייבת לשרה זנדברג, שמינתה אותך?
"אני מינוי מקצועי ולא פוליטי, אז אני לא מרגישה חייבת לאף אחד מנבחרי הציבור. בלי קשר, אני מאוד מעריכה את האומץ של השרה, שהחליטה להעמיד אותי בראש הארגון".
לפעמים, מינוי שבא "מבפנים" הוא דווקא חיסרון: עובד ותיק עלול להיות עיוור לבעיות מסויימות. הארגון צריך ניעור.
"אני מוחה על האמירות האלה. הארגון צריך דיוק. זהו ארגון חזק ומקצועי ואני גאה בו. אני מקבלת יותר קשב פנים־ארגוני, כי העובדים גאים במינוי. יש שחיקת שכר מאוד גדולה במשק, ואני מרגישה את זה ברשות. אני מתקשה לגייס עובדים. בשנים האחרונות הארגון היה בסכסוך עבודה עם הוועד. ההסכמים הקיבוציים נפתחים בסוף השנה, ויש לנו הזדמנות טובה לרענן את השורות: אני מקדמת תוכנית לפרישה מוקדמת עם האוצר. אמנם מחצית מהתקציב שלנו מגיע מהכנסות עצמאיות, אבל אנחנו נתמכים על־ידי תקציב המדינה. יש לנו שיח חיובי עם האוצר להגדיל את בסיס התקציב הזה, כדי לייצר הלימה בינו לבין המשימות. אנחנו זקוקים להגדלה של לפחות 10% מהתמיכה שאנחנו מקבלים, שמגיעה כיום ל־300 מיליון שקל בשנה".
את הכסף הזה מתכוונת שורקי לנתב לאתגר הבא של הרשות: הים. "הוטל על רשות הטבע והגנים להיות הגוף שאחראי לשמור על ערכי הטבע בים התיכון ובמפרץ אילת. הים, עבורנו, יותר מאתגר מהיבשה: הוא בית גידול מורכב יותר. לפני ארבע שנים הקמנו יחידה ימית, שעושה עבודה מדהימה בכל הקשור בפיקוח על הדיג, אבל זה לא מספיק. הים הוא של כולם, והוא בית גידול מאויים. כולם לוטשים עיניים לים: האסדות כבר כאן, מדברים על נמל תעופה שיוקם על אי מלאכותי, ואולי פעם יקימו גם יישובים בים. שוכחים שהים הוא גם משאב טבע.
"בחודש האחרון הקמתי צוות מקצועי כדי לגבש את האסטרטגיה לעשור הקרוב לעבודה בים. היום רק 4% אחוז משטח המים הריבוניים של מדינת ישראל מוגנים כשמורות טבע. זה מעט מאוד. קבעתי יעד להגיע בעשור הקרוב להגנה על 10% מהשטח הימי שלנו. וזה לא מספיק: אנחנו צריכים לדעת יותר על המתרחש במים, איפה נכון יהיה לקדם את השמורות הימיות? אין לנו ציוד להגיע לשם. צריך תוכנית עבודה, שכוללת תקציב מותאם לטובת תכנון שמורות, אכיפה וגם עבור הנגשה לציבור".
