משבר הדלקים המאובנים בעולם הולך ומעמיק, והתחזיות לחודשים הקרובים אינן מעודדות: מחסור, קשיי אספקה, עליות מחירים ופגיעה בתעשייה ובמשקי הבית. אבל רגע לפני שחברות הפחם, הנפט והגז, משתלטות שוב על העולם, משרטטות לנו עתיד דיסטופי במקום החזון של אנרגיות מתחדשות, ומציעות לנו חלום ישן ומזוהם, צריך לזכור שאלה אותן החברות שנאבקו כל השנים באזהרות על השפעת השימוש בדלקים מאובנים על זיהום האוויר ועל תחלואה ותמותה, והתעלמו ואף עשו הכול להסתיר את חלקם של הדלקים המאובנים במשבר האקלים, ושיש להן אינטרס כלכלי ופוליטי להבעיר, תרתי משמע, את השוק.
הסיבות לאנרכיה במשק האנרגיה העולמי לא צריכות להפתיע אף אחד. כמו כל סחורה אחרת בשוק, מחיטה, עבור בחלב ועד לזהב, הכול מסתכם בסופו של דבר בהיצע מול ביקוש. ובימים אלה של מגפת הקורונה, נוספו גם תנודתיות בלתי צפויה לצד תחזיות לא מדויקות. הירידה התלולה בצריכת הדלקים עם גלי הקורונה בעולם, בשל הסגרים והאטה במשקים, הובילה להצפת השוק, למחסור במקום לאגירה של דלקים ולהפחתת הייצור, כמו גם לירידה במחירים ולהכנסות נמוכות יותר לחברות הדלקים, שהובילו לקיצוץ בתחזוקה של המערכות ובהשקעה בתשתיות חדשות.
ההתאוששות הכלכלית המהירה ממגפת הקורונה, לעומת זאת, מעבר לכל התחזיות, ותקלות משמעותיות בתשתיות במקומות רבים, לצד מאבקים פוליטיים מצד המדינות המפיקות נפט וגז, הובילו למחסור גדול בדלקים. כל אלה, כמו כדור שלג גרמו לעליות מחירים ולתחזיות כלכליות של קיצוץ בצמיחה. נכון, גם הפקת החשמל מאנרגיה מתחדשת, ובעיקר מאנרגיית רוח בצפון אירופה, הייתה נמוכה מהצפוי בחודשים האחרונים, דבר המסמן את המרחק הרב לקראת עתיד אוטופי וירוק, אבל ברור לגמרי שזו לא הסיבה למציאות הכאוטית הנוכחית.
משבר האנרגיה החדש רק מדגים כמה אנחנו תלויים בחברות הדלקים, ואיך משק האנרגיה העולמי מסורבל, פרוץ לכשלים ורווי פוליטיקות. למשל, המחסור בפחם בסין, בשל החלטה פוליטית לא לייבא פחם מאוסטרליה, לצד מהלך לאומי להפחתת פליטות הפחמן של המדינה ולהטמעת תקני איכות אוויר מחמירים יותר, הוביל לסגירת מפעלים גדולים לצד קניונים בצפון מזרח המדינה, ולהפסקות חשמל יזומות. בבריטניה, לעומת זאת, יש מחסור ענק בדלק, שהוביל לריקון המאגרים בתחנות דלק רבות, בשל מחסור אקוטי בנהגי משאיות. המחסור בנהגים לצד עליה במחירי הגז הטבעי הובילו גם לשיבושים במפעלים, למשל מפעלים המייצרים פחמן דו-חמצני המשמש במשקאות מוגזים, בשימור ואריזת בשר ולייצור קרח יבש לטובת קירור, ואלה משפיעים לאחרונה גם על משק המזון המקומי וגוררים מחסור במוצרי יסוד. משבר הגז הטבעי לא פוסח על אירופה כולה, כאשר רוסיה מבקשת להראות את כוחה וחותכת תפוקות, והחשש מבעיות באספקת גז, המשמש לתעשייה ולחימום ביתי, בחורף הקרוב, כבר הוביל לעליית מחירים ומאיים על השווקים והאזרחים.
גם המשק שלנו יושפע מהשינויים הגלובליים, אם כי בצורה פחותה בהרבה, וזאת כיוון שייצור החשמל המקומי מבוסס על אספקה ממאגרי הגז המקומיים, והמחירים מעוגנים בהסכמים ארוכי טווח. יחד עם זאת, גם אנחנו נראה עלייה במחירי הדלק וגם במחירי הסחורות המיובאות. זאת ועוד, אסור שהמשבר הנוכחי ישפיע על החלטות גדולות בתחום האנרגיה שעומדות ממש עכשיו על השולחן של ממשלת ישראל, כגון השאלה בדבר המשך החיפוש והפיתוח של מאגרי גז חדשים וייצוא מוגבר של גז, ואפילו לגבי חיפוש מאגרי נפט בערבה, והבחינה של הסכם העברת דלקים מאיחוד האמירויות למערב אירופה דרך נמל אילת, צינור אילת-אשקלון של קצא"א ונמל אשקלון. אסור גם שהמאבק המדומה בין אנרגיות חדשות לאנרגיות ישנות יעכב שוב את קידום האנרגיה הסולארית בישראל.
רק לאחרונה הציג ארגון הבריאות העולמי יעדי איכות אוויר חדשים ומחמירים והזהיר כי לשימוש בדלקים מאובנים יש עלויות חיצוניות גבוהות מאוד, בדמות תמותה ותחלואה והשפעתן על ההוצאות על בריאות ועל הירידה בפריון במשקים השונים. גם ההתמודדות עם משבר האקלים, שממדיו המאיימים הוצגו לאחרונה שוב בדו"ח מקיף של האו"ם, והשפעותיו הכלכליות הרבות כבר מורגשות בשטח, מובילים למסקנה אחת, צריך להיגמל מדלקים מאובנים. וכאשר את הטון בפסגת האקלים הקרובה בגלזגו יכתיב נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, החשש של חברות הדלקים המאובנים גדול אף יותר.
המעבר המתבקש מדלקים מאובנים לאנרגיות מתחדשות ייקח עוד שנים ארוכות, והוא מצריך לא רק להגדיל את ההספק ולפתח טכנולוגיות הפקה יעילות יותר, אלא גם לפרוש תשתית נרחבת של אגירת אנרגיה ושל העברת חשמל בתוך ובין מדינות. מעבר זה צריך גם ללמוד מהכשלים הקיימים במשק האנרגיה כיום ולהבטיח מנגנונים אחרים. חברות האנרגיה המזהמת יודעות לאן העולם צועד, ולכן הן מנסות להשפיע על השיח בתחום ולמקסם רווחים על חשבון רווחת ובריאות הציבור. אבל אסור לנו לתת לתרחישי האימים לבלבל אותנו, גם אם המחיר שנצטרך לשלם היום כדי להשאיר לילדנו עולם טוב יותר יהיה קצת גבוה יותר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
